רבים בוחרים לקעקע את עצמם מסיבות שונות כאשר מאחורי כל קעקוע עומד איזשהו רעיון, מסר, סיפור מעניין או פשוט גחמה של רגע. קעקועים כבר נחשבים לסוג של תכשיט, משהו שמתגאים בו בכל ימות השנה. עם זאת, החורף הוא זמן מיוחד ליצירת קעקועים מורכבים, כאלה שדורשים זמן, מחשבה והחלמה ארוכה.
דן סוויסה, מקעקע בן 23 מהוד השרון, מסביר ש”מתקעקעים יש כל השנה, אבל בחורף תרבות הקעקועים הרבה יותר חיה ואיכותית מאשר בקיץ”. לדבריו, הסיבה פשוטה ונובעת מההמלצה לא לחשוף את הקעקוע החדש לשמש בחודש הראשון או להיכנס אתו לים או לבריכה בשבועיים הראשונים. המלצות רווחות אלו של המקעקעים הופכות את החורף לזמן המועדף ליצירת קעקוע חדש ולמתן זמן להחלמת העור הרגיש. לדברי סוויסה, בעוד קעקועי הקיץ הם לרוב קטנים יותר ובעלי “אלמנטים קיציים” כמו סקיצות של עלי דקל וגלים, החורף הוא לרוב הזמן של הקעקועים המורכבים יותר כמו שרוולים המורכבים מדרקונים, גולגלות וצבעים קלים.
עבור מקועקעים רבים, קעקוע הוא הרבה יותר מטרנד אלא פריט גוף שמייצג את האישיות שלהם או את סיפורם הפרטי. ברנדה אזרצקי, בת 24, היא סטודנטית לתקשורת שנה ב’ המתגוררת בקיבוץ ניר-עם שעשתה את הקעקוע שלה בסוף שנת 2014. את הסקיצה היא ציירה במקסיקו וכשחזרה לארץ בחרה לקעקע אותו על גופה. “אמא שלי רוקחת ואחותי טכנאית רנטגן. זאת אומרת ששתיהן מתחום הרפואה. אז החלטתי לעשות מוניטור של דפיקות לב ובאמצע את האותיות M, המסמלת את אמא שלי, מריה סוסנה ו-L המסמלת את אחותי, לילה. אחותי ואמא שלי הן לגמרי הלב שלי, עמוד התמיכה שלי, והכל בשבילי, אז בחרתי לשים אותן על מפרק היד שיוכלו ללוות אותי לאן שלא אלך. הקעקוע נמצא גם על יד שמאל, בצד של הלב”, היא מסבירה את בחירת הקעקוע.
סטודנטית נוספת מהמחלקה לתקשורת בספיר שעשתה קעקוע סמלי היא הדר דהן, בת 23 המתגוררת באר שבע. גם במקרה של הדר הקעקוע מסמל את האישיות שלה. ”הרבה זמן רציתי לעשות קעקוע והשקעתי המון מחשבה בזה. עשיתי אותו לפני שנתיים בערך ובאותה תקופה החלה לי בעיה רפואית וההורים שלי מאוד תמכו בי. החלטתי שאני רוצה שיהיה בקעקוע את הסימן של המאזניים כי ההורים שלי תמיד מאזנים אותי. החלק העליון של הקעקוע הוא עיגול שמסמן את החיים והפריון ובכל צד של המאזניים יש את ראשי התיבות של ההורים שלי שאלו גם ראשי התיבות שלי”.
גם לגוון גברעם, סטודנטית לתרבות, יצירה והפקה, בת 23, המתגוררת בשדרות, יש קעקוע שמסמל את סיפור החיים שלה. על פרק כף ידה השמאלית מקועקעת דמות מתוך הציור “בנו של אדם” של מגריט, ובו ראש של אדם ובמקום פנים – תפוח. גוון מסבירה שהיא בחרה בציור הזה משום שהוא מזכיר לה את הטראומה שעברה, כשנאנסה מתחת לבית שלה בגיל תשע ואת הדרך בה היא התמודדה עם הטראומה. “אחרי כמה זמן של חיפושים נתקלתי בציור הזה, לא בפעם הראשונה, אך כן זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו באופן הזה. קראתי עליו ומגריט עצמו צייר הרבה פעמים דמויות ללא פנים בגלל טראומה אישית שלו. החלטתי שזה מה שאני רוצה שיהיה חלק ממני”. גוון מוסיפה שמאז שהיא קעקעה על גופה את הציור, בכול פעם שהיא מתבוננת על הדמות חסרת הפנים שעל כף ידה היא נזכרת באותו אדם שפגע בה וחושבת “הנה ההיסטוריה הפרטית שלי ואני שלמה איתה”.
