השם שני שטלריד אולי לא מוכר לכולם, אבל אנונימית היא לא. למעשה, מפעל חייה, שהחל לפני כשנתיים וחצי, הוא לצאת מהאנונימיות המאפיינת בדרך כלל נפגעי תקיפה מינית, לעמוד איתנה – בשמה המלא עם סיפורה האישי – ולסייע לנפגעים נוספים להבין שלא הם אלה שצריכים להתבייש.
לפני כשבועיים פרסמה שטלריד, בת 43 מבית חנניה שבצפון, פוסט בפייסבוק ובו הופיעו כרזות וסטיקרים הכוללים משפטים המעצימים נשים. המשפטים מבקשים לתת מענה לסטיקרים הנפוצים בפאבים דוגמת “אין לא מספיק יפה, יש לא מספיק וודקה”, ולהזכיר לנשים, שהן שוות יותר.
העשייה של שטלריד החלה באוקטובר 2014, כאשר חשפה את סיפור האונס שעברה בגיל 19. בפוסט בפייסבוק היא גוללה את סיפורה המצמרר. אחרי פרסומו, קיבלה אלפי תגובות והודעות מנשים וגברים שהודו לה על החשיפה ועל האומץ שנתנה להם לחשוף את סיפורם. כך נולד פרויקט האותיות, בו קראה לכל מי שמכיר נפגעי תקיפה מינית להחליף את תמונת הפרופיל לאות הראשונה של שמם, כדי להמחיש את היקף התופעה. אחריו, הקימה את עמותת “אות הזדהות” שתומכת בנפגעי תקיפה מינית, ובמהשך הגיע קמפיין #לאלבושה, שקרא לנפגעי תקיפה מינית לפרסם מה לבשו ברגע התקיפה ולהראות שאין שום קשר בין לבוש חושפני לבין התקיפה, הגורם היחידי לתקיפה – הוא התוקף.
באוקטובר 2014 חשפה שטלריד את סיפור האונס שעברה בגיל 19. בפוסט בפייסבוק היא גוללה את סיפורה המצמרר, שקיבל אלפי תגובות והודעות מנשים וגברים שהודו לה על החשיפה והאומץ
הפעם, מבקשת שטלריד להילחם בכרזות בברים, שלדעתה, מחלישות נשים. “לפני שבועיים וקצת יצאנו בן זוגי ואני לשתות בבר. הלכתי לשירותים והסתכלתי על איזה שלט, ציטטו משפט משיר, שלא נראה בעל כוונה רעה אבל בפרשנות שלי אמרתי ‘איזה מבאס זה לעבור ולראות את השיר הזה’. המשפט היה ‘אל תרגישי מיוחדת את לא הראשונה ששיכורה’. ברור לי שהכוונה היא ‘אחותי זה בסדר ששתית, הכול טוב’, אבל אמרתי לעצמי שכשאת שיכורה באמת, או שאת קצת בודדה, וזה לילה ואת לא מרגישה הכי כיף והיית במוד של איזה ערב הולך להיות, וזה לא היה הערב הזה, שאת קוראת כזה משפט הוא כאילו זורק לך איזה כאפה של ‘תקשיבי חמודה, חוץ מזה שאת גם ככה מרגישה לא משהו, את גם לא ממש מיוחדת'”.
שטלריד החליטה לפנות למנהל. הם התווכחו על הנושא עד שלבסוף אמר לה “את יודעת מה? תעשי שלטים אחרים, נתלה”.
כבר באותו הערב כשהיא ובן זוגה היו בדרך הביתה הם התחילו לחשוב על משפטים יותר חיוביים כלפי נשים. למחרת בבוקר היא כבר פנתה לחברה, שהיא גם מעצבת במקצועה, שירי הראל אלבו. “אמרתי לה שאני רוצה משפטים שיעשו כיף לנשים, את באה לצאת הביתה ומה שיש לך מול העיניים זה ‘את מהממת כמו שאת’, תרגישי קצת יותר נעים, קצת יותר בטוחה, את באמת לא לבד”.
יום אחרי שפנתה שטלריד למעצבת, הסטיקרים כבר היו מוכנים. הפוסט שהעלתה לפייסבוק בנושא הקמפיין החדש שלה, זכה להתייחסות רבה. “קיבלתי מיילים מאילת ועד קרית שמונה, אנשים שלחו לי לוגואים של ברים, שלחתי לשירי המעצבת והיא שלחה חזרה לברים שהדפיסו את זה”, היא מספרת. בבר שבו הכל התחיל, הסטיקרים דווקא לא נתלו.
למרות התגובות הטובות שגרר הפוסט, חלק מהתגובות טוענות שסטיקרים כאלו משיגים דווקא את המטרה ההפוכה ולמעשה “מקטינים” נשים.
אחת התגובות האלו היתה של אליאור גבאי להבר, בת 25 מנתניה. גבאי להבר אומרת כי לדעתה הקמפיין מסיר אחריות מנשים כלפי עצמן, “זה שם אותנו בעמדת חולשה שנזקקות לחמלת הסובבים”. לדעתה, יש מקום לטפל בבעיה מזווית אחרת, “אם כבר, צריך לעסוק בקמפיין למין הגברי שמבהיר להם את משמעות המילה ‘לא’ וכמה זה ‘אאוט’ להטריד מינית בחורה. נשים שבוחרות להשתכר בדיוק כמו גברים עושות את זה במודע ומתוך החלטה. אני גם לא חושבת שבזמן שכרות, את מיד נהיית קורבן פוטנציאלי, חסרת שליטה ומודעות. גם שאנחנו שותות ועליזות אנחנו יודעות להגיד לא”.
“כיף לראות את זה מול העיניים”
כששטלריד נשאלת על התגובות הפחות מפרגנות בהן נתקלה, היא מספרת שהיא זיהתה שני סוגים של תגובות: כאלה שתהו מה עם הגברים שמוטרדים מינית, וכאלה שהתייחסו לעניין הקטנת הנשים והסרת האחריות מהן.
“בנוגע לגברים עניתי שהקמפיין הזה נתן תשובה לכל המשפטים המוכרים שמונחים בברים. אני לא מכירה משפטים שמחפיצים גברים בברים…”, לדבריה, היא ניסתה לתת מענה למשפטים האלו שמכוונים לנשים, אבל מיד פנתה למעצבת שיצרה משפטים נוספים שמנוסחים בלשון זכר. על התגובות מהסוג השני היא מוסיפה כי “מזמן למדתי שאני לא יכולה לשכנע את כולם שהדעות שלי צודקות. אני מאמינה בהן, בגלל זה אני עושה מה שאני עושה. אני יודעת שיש אחרים שרואים בזה העצמה וליטוף, שפשוט כיף להם לראות את זה מול העיניים, זה עושה קצת נעים, קצת אור”.
הטענות כי הקמפיין מקטין נשים מביא את שטלריד לנושא אחר. היא מספרת כי כמה פעמים לאחר שכתבה על נשים שהותקפו ונגעו בהן בניגוד לרצונן, פנו אליה ושאלו מדוע הנשים, ששואפות לשוויון ועצמה, לא מתנגדות, מדוע הן לא הודפות את התוקף. שטלריד מתייחסת לנושא ומסבירה: “אפשר להגיד שזה מקטין נשים, כי אני אומרת, לפעמים את לא יכולה להתנגד. את יכולה לקפוא מפחד. אפשר להסתכל על זה בשני מובנים: להגיד מה את אומרת בעצם? שנשים שיכורות לא יכולות להתנגד? אני בוחרת אחרת. אני בוחרת להסתכל על זה בקטע של – בא לי לחבק כל אחת שמרגישה חרא, ככה זה”.
