רבים זוכרים את הגננת מהילדות, אך מעטים יזכרו שהיה להם גנן, וזה לא מפתיע. לפי דו”ח הלמ”ס לשנת 2016-2015, מתוך 16,841 עובדים ועובדות בחינוך הקדם-יסודי הערבי והעברי, יש 107 גננים בלבד, כלומר, 99.4% גננות. מנתון זה עולה כי גננות הוא תחום נשי מובהק, וגננות ותיקות וצעירות מספרות כי הפער המגדרי בולט גם בעבודה בשטח. למרות זאת, גננים אומרים ל”ספירלה” כי אין סיבה שהתחום יישאר נשי.
הגננות מנסות להסביר למה אין הרבה גננים. “לדעתי גברים לא בוחרים במקצוע הזה כי הוא נתפס כנשי מאוד, ובוודאי לא מחמיא לאגו הגברי”, מספרת עינת רז, בת 43, גננת ממודיעין. אורנה גבאי, בת 62 ממיתר, היתה גננת במשך 27 שנים ויצאה לאחרונה לפנסיה. לדעתה, הסיבה למיעוט הגננים היא דווקא כלכלית. “בחינוך השכר נמוך. הגברים יותר תחרותיים ורוצים להרוויח משכורת יותר גבוהה, הם תמיד חיפשו את המקצוע שמכניס יותר כסף כי הם אלה שהיו אמורים לפרנס”.
הדר שלום, בן 45 מגדרה, עוסק בגננות 17 שנים. הוא מדריך פדגוגי ומרצה במכללת אחווה, ומכשיר את דור הגננות הבא, “יש לי רק סטודנטיות. בדרך כלל בשכבה של מאה סטודנטיות יש גבר אחד, אבל לא תמיד. עד לפני שנתיים הייתי הגנן היחיד בכל העיר רחובות”. שלום מספר כי המקצוע “בחר בו” כשהיה סטודנט לתעשייה וניהול, תחום שונה לחלוטין, “החלטתי שאני מפסיק את התואר והלכתי ללמוד חינוך לגיל הרך. אני זוכר את תלוש השכר הראשון שלי, שהיה 2000 שקל. החזקתי את הראש ותהיתי איך אני הולך להביא אוכל הביתה. אבל קיבלתי החלטה בחיים שאני רוצה לעסוק קודם כל במה שאני אוהב, ולכסף אדאג אחר כך”.
שלום מסכים עם ההנחה שגברים נמנעים מלעסוק בגננות בגלל השכר הנמוך, “מה שלא מביא את הגברים לתחום זה המקום הכלכלי, ללא ספק. גננת מתחילה מרוויחה כ- 4,500-5,000 שקל. לגבר שמקיים משפחה ומשלם משכנתא, ונשוי לאישה שבדרך כלל מרוויחה פחות, קשה מאוד לקיים בית”. הוא מספר כי רוב הגברים “יוצאים מנקודת הנחה שהם אלה שצריכים להביא הביתה כסף, כי האישה צריכה להיות יותר בבית. אלה סטיגמות. מי שרוצה להיות גנן ולהביא יותר כסף יכול לחפש עוד עבודה”.
נוסף להסבר הכלכלי לפיו אין גברים במקצוע, הגננות מציעות גם הסבר חברתי: “אני חושבת שגברים לא מגיעים לעבוד במקצוע כי הוא נתפס כמקצוע נשי – טיפול בילדים, למידה והקנייה, שירים, סיפורים, משחקים בחצר. אני חושבת שזה פשוט טבוע בחברה שלנו שמתייגת את הנשים כאחראיות על טיפוח החינוך של הילדים”, מספרת מורן בן ציון, בת 25 מהרצליה, שהתחילה כגננת ועברה להיות מורה בבית ספר יסודי. עדי שביט, בת 53 מגן יבנה, סייעת בגני ילדים, מציעה הסבר אחר: “לדעתי אין גברים במקצוע בגלל בעיה של לא לגעת בבנות. כנראה שהיו מקרים. לי לא היה מפריע שיהיה לילדים שלי גנן, עבדתי פעם עם גבר ואהבתי לעבוד איתו. לפעמים גבר יודע לרכז אחרת והבנים השובבים מתחברים”. בן ציון מספרת שהיא מצטערת שלא עבדה לצד גנן: “אני בטוחה שיש לי הרבה מה ללמוד מהם”.
ישנו רוב מוחלט של גננות כי נהוג לחשוב שנשים הן “מטפלות טבעיות”, והן עדיין האחראיות העיקריות על תחזוקת הבית והטיפול במשפחה. דו”ח מרכז אדוה לבידול תעסוקתי ופערי שכר בין גברים ונשים לשנת 2017, מסביר כי החיפוש אחר משרה עם שעות עבודה שיאפשרו לאישה לנהל חיי משפחה ולתחזק את משק הבית מנתב נשים לעיסוקים מסוימים, כמו גננות, בהם נשים יכולות להיות בחופשות החופפות לחופשות ילדיהם במערכת החינוך.
סטריאוטיפים שמובילים לחשדנות
הגננות מספרות על שגרת עבודה שכמעט ואינה כוללת הפסקות, ועל עבודה לא פשוטה שלא מתוגמלת בהתאם. נוסף לשכר הנמוך, המקצוע כולל לעתים עימותים עם הורים ואפשרויות קידום מצומצמות. בן ציון: “תמיד ידעתי שהעבודה לא תניב עבורי רווחים גדולים. בכל חודש מחדש אני נתקלת בסימן שאלה גדול ביחס למשכורת שאני צריכה לקבל”. היא אומרת כי מקצוע ההוראה כולל השקעה רבה מעבר לשעות העבודה שאינה משתקפת בשכר, ומוסיפה כי “כמובן שיש לזה קשר ישיר לכך שאנשים לא בוחרים במקצוע הזה”. על אף השכר הנמוך, הגננות רואות במקצוע שליחות, וגם הגננים מספרים דבר דומה. ש’, גנן ממרכז הארץ, מספר: “לא בחרתי במקצוע, הוא בחר בי. הייתי בחופשת לידה עם בתי הבכורה ופשוט נשביתי בקסמי הילדים. לפני זה עבדתי במשרד הביטחון חמש שנים. כשיש קסם של ילדים שמרחף מעליך זה שובה אותך ואין דבר יותר נפלא מזה”.
הגננים המעטים סובלים מהסטריאוטיפ המגדרי על המקצוע המלווה בסטיגמות, “היה אבא ששמע שהבן שלו יהיה אצלי בגן ואמר שלא ישים את הילד שלו בגן שיש בו הומו, כי כמובן שאנשים חושבים שאם יש גנן אז הוא הומו. יש לאנשים תפיסות מעוותות, ויש המון בורות סביב הנושא הזה. אנחנו בחיתוליה של הקבלה”. ש’ סבור כי ייתכן שהיו בעבר מקרים בהן גנן נהג באופן לא ראוי עם ילדות, ולכן נוצרה סטיגמה על גברים במקצוע. “אני חוויתי קשיים של גבר במערכת שגרמו לי לזעזועים. הייתי בתחנת משטרה פעמיים כי האשימו אותי בהטרדה מינית שלא היתה ועברתי פוליגרף. הממוצע שגבר מגיע לתחנת מטרה בתחום החינוך בגיל הרך היא אחת לשש שנים בממוצע”. ש’ גם מספר כי פגש הורים שביקשו שלא יחליף חיתולים לילדיהם: “הם לא רגילים לראות גברים במערכת החינוך, וזה משהו שמרתיע אנשים עם דעות פרימיטיביות. היתה עוד אמירה של אבא, עורך דין מצליח, שביקש ממני לא להחליף חיתול לבת שלו. בסוף הוא התחרט”.
שלום מספר כי לא מעט הורים הושפעו מהנורמה החברתית לפיה לא נהוג שגבר יהיה גנן, “זה תמיד מתחיל בהרמת גבה, בחרדות ובחששות של ההורים, עד שלומדים להכיר. אמא אחת, פסיכולוגית, אמרה לי שהבטן שלה מתהפכת כי יש לה בת ואני גנן גבר. אחרי שבועיים היא למדה להכיר אותי ושמעה עליי חוות דעת טובות, והיא הבינה שהבת שלה מגיעה למקום בטוח שלא יעשו לה בו כלום”. שלום אומר כי החששות חוצים מגדר, מצב-סוציו אקונומי והשכלה, “תכירו אותי ותראו שאני לא נושך ואין לי קרניים. גם בשנת 2017 קשה לחברה לקבל את זה שבעולם נשי תהיה פתאום דמות גברית. מצפים ממך לעבוד בעבודה גברית שמכניסה הרבה כסף, במשרד מעונב, ופתאום אתה עובד עם ילדים. זה מוזר גם לנשים אבל בעיקר לגברים”.
לא רק ההורים בגן מגיבים בחשדנות. גם הסביבה הקרובה מגיבה בתמיהה על ההחלטה של הגננים, “חברים תמיד מסתכלים עליך בחצי עין ששומעים שאתה גנן, זה מצטייר כמשהו מאוד נשי. אתה שומע את כל הביקורות ממהנדסים, פועלי בניין, ואתה גנן. באתי מעולם גברי מאוד במשרד הביטחון, הייתי בבסיס הגבריות וזה היה כל כך מפגר בעיניי שהעדפתי לוותר על כל החליפות ועזבתי. החברה מאוד מתייגת, וברגע שמתרגלים לרעיון וההורים רואים את היחסים שלך עם הילדים הם משחררים. רק אחרי זה הם סומכים עליך, אבל תמיד מראש אתה בגדר חשוד”, מספר ש’.
ש’ ושלום מצטרפים לדעתה של בן ציון לפיה גברים יכולים לתרום לתחום, ומקווים שיהיו בו עוד גברים. שלום מספר על היתרונות של גבר במקצוע: “אני חושב שזה מאוד חשוב שיהיו עוד גברים במקצוע. הגבר מביא איתו לעבודה דברים כמו סבלנות, אמפתיה והכלה. יש יתרונות לגבר לעומת אישה בדפוסי העבודה. הגבר נותן מקום של ביטחון ועצמאות אצל הילדים”. ש’ אומר: “הייתי רוצה שיהיו יותר גברים בתחום. הנוכחות שלי בגן מאזנת, יש משהו מאוד בריא כשהילדים רואים יחסים של דמות אב ודמות אם בגן והילדים מאוד אוהבים גננים. הנשים מוכיחות עצמן בכל תחום שהן נמצאות, אבל כנראה שלדפוסים פטריארכליים לוקח זמן להשתנות”.
שלום אומר כי “אין סיבה שהתחום יישאר נשי. יש גננות שמתנגדות לגברים גננים. פעם הכרתי גננת שאמרה לי ‘אתם לוקחים לנו את כל המקצועות שיש בשוק, עכשיו תיקחו את המקצוע היחידי שנשאר לנשים?’. מבחינתה זה היה, הנה הגברים משתלטים גם על הנישה הזאת של הנשים. זה מעיד על חשיבה חברתית”. ש’ מסכם ואומר כי “המקום של הגברים בתחום הזה לא טבעי, ואני מקווה שלאט לאט יותר גברים ייכנסו”.
