ביתור גופת הפילגש (ציור מימי הביניים)

"למה לחגוג את יום האהבה בתאריך שבו נאנסו כל כך הרבה נשים?": המחלוקת סביב ט"ו באב

"פילגש בגבעה", הסיפור המקראי מאחורי ט"ו באב שמגולל כיצד בני שבט בנימין אנסו ועינו אישה וחטפו עשרות אחרות, מעורר לאחרונה התנגדות מצד נשים, חלקן מהמגזר הדתי, לחגיגות יום האהבה בתאריך זה. אך יש מי שטוען כי זה לא ההסבר היחיד לציון החג: "חמישה עשר באב היה יום שבו ניתן לכל העם להביא עצים ולהעלות אותם לקורבן"

 

מאת דנה אילוז

זה שנים שט"ו באב מוכר כיום האהבה העברי, שבו בני זוג מחליפים ביניהם מתנות רומנטיות כמו שוקולד, פרחים ובובות של דובים. באותו היום מסעדות ומקומות בילוי שונים מעוטרים בנרות ריחניים ובלונים בצורת לב. אלא שעיון במקורות שמהם נולד החג, צובע אותו באור אחר שאינו בהכרח חיובי, וכמה נשים, חלקן מהמגזר הדתי, מתנגדות לציין את ט"ו באב בגללו. "צריך לראות בו יום אבל לאומי", אמרה מירי מור יוסף, מורה שומרת מצוות, ל"ספירלה".

הסיפור המקראי מאחורי ט"ו באב הוא "פילגש בגבעה", שמוצג בספר שופטים (פרק יט) ובו מסופר על גבר משבט לוי שהגיע עם פילגשו לעיר מסוימת בנחלת שבט בנימין ונשאר ללון בה. בערב הגיעו אנשי העיר, המכונים "אנשי בליעל", ודרשו מהמארח להוציא אליהם את האורח: "הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ" (יט 22). המארח סירב לעשות זאת כי חשש לגורל האורח, ושלח במקומו את הפילגש וכך גזר את דינה. עד עלות השחר – אנסו ועינו אותה אנשי שבט בנימין.

אחרי שהאורח ראה את גופת פילגשו מוטלת לפניו, הוא החליט לבתר אותה לשנים עשר חלקים, ולשלוח אותם לכל שבטי ישראל כדי שיידעו על הנעשה. שבט בנימין, שבתחומו התבצע המעשה, סירב להסגיר את המתעללים, ובעקבות כך פרצה מלחמת אחים בין שבט בנימין ליתר השבטים. הם גם נשבעו לא להשיא לעולם את בנותיהם לאיש מהשבט הסורר. המלחמה והשבועה הובילו כמעט להכחדת שבט בנימין. לכן, יתר השבטים החליטו כי בני השבט יישלחו לשילה בט"ו באב, אז מחוללות הנשים בכרמים, שם יוכלו לחטוף אותן ולשאת אותן לאישה.

"צריך להדליק ביום זה נר נשמה"

הסיפור האלים הזה הוביל כמה נשים להתנגד לחגיגות ט"ו באב, שרואות בו חג לא מוסרי. אחת מהן היא מור יוסף. "אני לא חוגגת את ט"ו באב וזה עקרוני אצלי. בני בנימין באו לנקום על המלחמה. הם חטפו ואנסו נשים. לפי לדעתי אונס זה רצח ולכן צריך לראות בזה כיום אבל לאומי". שירה דיין, סייעת בחינוך המיוחד, המגדירה עצמה חרדית, תומכת בדבריה של מור יוסף: "כדי לכפר על המקרה הזה צריך לעשות יום תענית אוכל ודיבור בט"ו באב. צריך להדליק נר נשמה לזכר המעשה הנורא שנעשה לבנות ישראל".

בני שבט בנימין חוטפים את נשים המחוללות בכרמים בשילה (איור מתוך תנ"ך מורגן)

לדברי שירן מקטובי, גם היא מורה שומרת מצוות, עדיף לבטל את החג כליל מאשר לציין אותו כיום אבל. "מבחינתי אין מה לציין בתאריך הזה ואין שום סיבה לחגוג. בני בנימין החליטו לא להתחתן עם נשים לא יהודיות ולכן חטפו נשים יהודיות בכפייה". הדר גלרון, שחקנית ובמאית, שהתבטאה בעבר נגד החג, אמרה: "האבות יודעים מראש שהולכים לאנוס את הבנות שלהם, אבל הם לא עושים כלום כי ככה הם יפרו חלילה את השבועה שלהם, ורק יפקירו את הבנות שלהם, שזה נחשב פחות גרוע".

גלרון מציעה להחליף בין ט"ו באב לתשעה באב. "תשעה באב נחשב יום צום על חורבן הבית והיום אנחנו בישראל, במדינה שלנו. בואו נחגוג את זה שיש לנו בית בתשעה באב ובמקום זה, בואו נתאבל בט"ו באב ונעשה צום לזכר כל אותן נשים שנאנסו. זה נחמד לחגוג את יום האהבה אבל למה דווקא בתאריך (ט"ו באב) שכל כך הרבה נשים נאנסו בו? זה מה שאתם חוגגים – אונס?".

"יש עוד הסברים יפיפיים לחגיגות ט"ו באב"

מנגד, יש מי שסבורה כי ט"ו באב הוא חג חיובי שצריך לחגוג אותו. פרופ' דליה מרקס, רבה רפורמית, טוענת כי יש שישה הסברים לקיום החג, ושסיפור "פילגש בגבעה וחטיפת הנערות בשילה" הוא רק אחד מהם. "יש עוד חמישה הסברים יפיפיים", הסבירה פרופ' מרקס, שכתבה את הספר "בזמן" שעוסק בלוח השנה העברי.

אחד מההסברים הוא שט"ו באב היה יום עצי הכוהנים, כפי שנועה מזור, רבה רפורמית, מסבירה. "בתענית ובמשנה מצוין שחמישה עשר באב היה יום שבו ניתן לכל העם להביא עצים ולהעלות אותם לקורבן בבית המקדש כמו שמעלים יונה כקורבן. זה היה יום שוויוני כי גם עניים שלא היה להם כסף לקורבן יכלו באופן חד-פעמי לכרות עצים ולהשתתף בחגיגה".

ד"ר נגה ליבי כהן, חוקרת מגדר ותרבות יהודית, סיפקה הסבר נוסף לחגיגות ט"ו באב. "הנשים בשילה היו יוצאות לרקוד לבושות בגדים לבנים שאולים, כלומר נשים השאילו אחת לשנייה בגדים כדי שלא יהיה ניתן להבחין בין אישה עשירה לענייה. זאת הייתה אחווה נשית מרגשת".

צריך לדעת איך כן להתפייס ולא לנטור טינה. חלק מהחוכמה של היהדות היא שאפשר להעמיק את המשמעויות הישנות וליצוק לתוכן משמעויות חדשות

לטענת ד"ר ליבי כהן, יש אפשרות שהחג שהתקיים בשילה, שבמהלכו בני בנימין חטפו נשים לא אירע בט"ו באב. "אין לנו שום עדות וראיה חד-משמעית שבאמת החג בשילה היה בט"ו באב. המקרים מגיעים ממקורות שונות בזמנים שונים ויכול להיות שהיו שני חגים ופשוט חיברו ביניהם. חז"ל נוהגים לפרש את החג בשילה כט"ו באב שזאת פרשנות סבירה אבל לא הכרחית. גם אם אכן מדובר בחג אחד, המקרה שבו בני בנימין חטפו נשים התרחש פעם אחת בגלל מצוקת הכחדה, יכול מאוד להיות שבשנים שאחרי זה לא קרה".

נועה מזור, רבה רפורמית שחקרה את הנושא, מסכימה עם טענה זו והוסיפה שט"ו באב נחשב לאחד הימים הטובים והמבורכים ביותר לישראל. "הוא נחשב כיום פיוס עם בני שבט בנימין לאחר מקרה פילגש בגבעה. אני חושבת שצריך לדעת איך כן להתפייס ולא לנטור טינה. חלק מהחוכמה של היהדות היא שאפשר להעמיק את המשמעויות הישנות וליצוק לתוכן משמעויות חדשות".

יחד עם זאת, בשנים האחרונות מתגברות הקריאות לביטול חגיגות ט"ו באב כיום האהבה. מקטובי סבורה שהסיבה לכך היא שיש יותר מודעות לאלימות מינית בשיח הציבורי. "בגלל זה יש יותר אנשים חושבים שצריך להימנע מלחגוג את ט"ו באב".

אילת כהן וידר, פסיכולוגית קלינית, מסכימה שיש מקום למחאה נגד חגיגות ט"ו באב. "זה מזעזע שהופכים לחג האהבה אירוע שביסודו הוא אירוע של אלימות מינית שפשוט אי אפשר להעלות אותה על הדעת. אני חושבת שהמחאה קשורה לריבוי מקרים של פגיעה מינית תוך כדי ניצול סמכות על ידי רבנים".

כהן וידר הזכירה את מקרה הרב ברלנד, שהורשע בעבירות מין, והשנה זכה להדליק מדורה בהילולת ל"ג בעומר בהר מירון, מבלי שמשרד הדתות מנע זאת. "פגיעה מינית בידי אדם בעל סמכות זה מאוד קשה, אבל כשהממסד שותף לפגיעה הזאת או אפילו תומך בפוגעים, זה משהו עוד יותר קשה. כל אדישות או תמיכה של הממסד בפוגע מעוררת הרבה מאוד תסכול וכעס שמתועל לפעולה. אז בט"ו באב זה באמת מתועל לפעולה של הימנעות מהשתתפות בחגיגות".

לדבריה, "יש לנו כחברה נטייה להלבנת עבירות מין. כשהבן שלי סיים את בית הספר היסודי הם למדו באותה שנה את ספר שופטים, והם הציגו מספר סיפורים מתוך ספר שופטים. אחת מההצגות הייתה הסיפור של פילגש בגבעה. זה בית ספר דתי, זה סוג של הלבנה של פשע אלימות מינית מחרידה".

אודות מערכת ספירלה

מערכת ספירלה
אתר חדשות ומגזין שמופעל על ידי הסטודנטים במסלול עיתונות במכללת ספיר. יש לכם סיפור בשבילנו? כתבו לנו במייל, פייסבוק או טוויטר. חשאיות מקצועיות מובטחות.

המלצת קריאה

אחותו של אברה מנגיסטו: "מעצבן אותי שלא עצרו בעדו בגבול"

במלאת חמש שנים לחציית אחיה לרצועת עזה, סיפרה אלמנש מנגיסטו ל"ספירלה" כיצד הרגישה בפעם הראשונה שבה צפתה בתיעוד שלו עובר את הגבול ועל האמונה שיחזור