מאת איגנסיו ברנבאום
כבר שני עשורים שקבוצות הכדורגל הישראליות לא נוחלות הצלחה באירופה, והכניסה לעשור השלישי של המאה ה-21 לא מביאה עמה שינוי באופק. בין שמדובר בתקציבים המועטים יחסית, חוסר ההשקעה בקבוצות הילדים הנוער ובין שזו מכסת הזרים המוגבלת, פרשנים בתחום מזהירים שאם לא יחולו שינויים, הפערים בין הכדורגל הישראלי לאירופי לא צפויים להצטמצם בעתיד הקרוב.
אסף כהן, פרשן ספורט 1, דור הופמן, שדר ספורט 1 וראש דסק כדורגל עולמי ב”ישראל היום”, ואורי אוזן, פרשן ספורט 1 ומאמן קבוצת הנוער של הפועל תל אביב (גילוי נאות: הכותב עובד בערוץ ספורט1), ניתחו עם “ספירלה” את הסיבות לחוסר ההצלחות באירופה וגם סימנו מטרות לשיפור רמת הכדורגל הישראלי.
כהן מסביר שבפתח העשור החדש, הפערים בין הכדורגל הישראלי לכדורגל האירופי רק ילכו ויגדלו. “הצלחות ספורדיות של קבוצות יחסית קטנות, כמו איאקס, מונאקו או פורטו, מרחיקות עוד יותר את הסיכוי של מדינות קטנות כמו ישראל להצליח”, הוא טוען. “זה גורם לקבוצות הגדולות והעשירות כמו ריאל מדריד, יובנטוס, באיירן מינכן והקבוצות האנגליות להיסגר יותר ולמנוע הפתעה מצד הקבוצות הקטנות, שכן, הן יחלקו את הכסף בינן לבין עצמן”. לדבריו, “אנחנו מתקרבים יותר ויותר לליגה סגורה של הקבוצות העשירות ולקבוצות הישראליות יהיה הרבה יותר קשה בעוד שנה או שנתיים להעפיל למפעלים האירופיים”.
אוזן סבור שהפער טמון בסופו של דבר בתקציבים. “לקבוצות בארץ יש תקציבים בסדר גודל של ליגה שלישית באנגליה, ולכן ישנם פערים עצומים. ליגות כמו בבלגיה או ברומניה מצמצמות פערים עם הליגות הבכירות וחלקן עוברות את הליגה הישראלית, בעוד שבארץ לא משקיעים מספיק במתקנים, בשחקנים הצעירים וגם לא בספורט בכלל”. באשר לשחקנים הצעירים, אומר אוזן שהם “מגיעים לליגות באירופה, עוד לפני שהם שיחקו בקבוצות הגדולות בליגה המקומית, וכך יורדת גם האיכות של הקבוצות”.
מלבד הצלחות יוצאות דופן, כמו מכבי תל אביב של מיץ’ גולדהאר, הפועל באר שבע של אלונה ברקת או מכבי חיפה של תחילת העשור הקודם, ההתנהלות בישראל רחוקה מאוד מהסטנדרטים הדרושים להצלחה באירופה. “התקציב לא מספיק גבוה, שחקני הרכש לא מספיק טובים, הרמה נמוכה, יש חוסר רצינות, מחסור בשיטה או ברעיון שיכול להתגבר על הפערים הכלכליים”, אומר הופמן.
הופמן מוסיף שאומנם כדי להצליח באירופה, תקציב משמעותי הוא תנאי חשוב, אך אפשר גם לצבור הישגים עם תקציב קטן יותר. “תקציב גדול יכול לאפשר צוות אימון טוב יותר, תנאים טובים יותר ושחקני רכש משמעותיים יותר. אבל, החלק בקבוצה של השחקנים הישראליים צריך עדיין להישאר משמעותי במועדון. לכן, אם הקבוצות הישראליות ימצאו דרך להפיק מהם את המיטב, בשיטות אימון מתקדמות, אז המועדונים הישראליים יוכלו להצליח גם בתקציב סביר ושפוי יותר”.
נוסף לכך, הופמן מסביר שכשקבוצה קטנה רוצה להצליח באירופה, היא חייבת לחשוב על דרך מקורית כדי לעשות זאת. “הקבוצות צריכות למצוא שוק חדש של שחקני רכש ולהביא מאמנים מחו”ל. אין מספיק קבוצות ישראליות שמסוגלות לחשוב מחוץ לקופסה הזאת”. אלא שלפי כהן, אחת הבעיות בכדורגל הישראלי, בהשוואה לאירופי, היא מכסת הזרים שיכולים לשחק בכל קבוצה. “קבוצה משוויץ לדוגמה, יכולה לשחק עם 11 זרים אירופאים, כשבארץ המכסה מוגבלת לחמישה זרים בלבד. לכן לקבוצות האירופאיות יש יותר אפשרויות להביא שחקנים איכותיים יותר”.
הכדורגל הישראלי צריך להשקיע בשחקני הנוער, אומר אוזן. “צריך לגדל שחקנים טובים שיצליחו בקבוצות שצוברות הצלחה באירופה כמו יוסי בניון ומונאס דאבור. ככל שייצאו יותר שחקנים לאירופה, כך גם רמת נבחרת ישראל תשתפר ותגיע להישגים”. בעיני אוזן, ההשקעה במחלקות הנוער לא צריכה לבוא רק מהקבוצות, “המדינה צריכה לספק בסיס יותר רחב לפירמידה, כלומר לגרום ליותר ילדים לשחק כדורגל וכך יהיה יותר מבחר. גם בבית הספר צריך שיהיו יותר שעות של חינוך גופני. צריך לקחת ליגות כמו הולנד או בלגיה כמודלים, אילו המודלים הכי דומים שהכדורגל הישראלי יכול לקחת כדי לפתח חממת שחקנים בארץ”.
