יסמין (שם בדוי) חלמה להיות רופאה. תהליך המיון הארוך, השנים הרבות של הלמידה והתחום הקשה לא הרתיעו אותה. אך את הברכה שסטודנטים רבים מקבלים מהוריהם – לא קיבלה. “ההורים ביקשו שאהיה מורה”, היא מספרת. “הם סיפרו לי על נשים אחרות במשפחה שלמדו הוראה, וניסו לשכנע אותי שזו העבודה המתאימה ביותר לאישה – מקצוע משתלם למי שרוצה להתחתן”. היא ניסתה להתעקש על הבחירה שלה, “אבל אף אחד לא תמך בי וסמך עליי. אמרו לי שלימודי רפואה הם בזבוז של שנים רבות, ושאם אכשל כל השנים הללו יירדו לטמיון”.
למרות המחלוקת עם הוריה, נרשמה יסמין ללימודי תרבות והפקה במכללת ספיר – אך באמצע השנה הראשונה פרשה בשל קושי בלימודים. משם קצרה הייתה הדרך ללימודי חינוך. “בסוף ויתרתי להם”, היא מספרת. “אני זוכרת שאחרי שעזבתי את הלימודים בספיר נרשמתי למכללת קיי. רציתי ללמוד מדעים ומשם לסיעוד – אם לא רפואה, אז לפחות תחום דומה. לא היה מקום, אז אבא אמר לי להירשם ללימודי חינוך מיוחד”. היא מוסיפה שלא הכירה את התחום, ורק באמצע השנה הראשונה הבינה את המשמעות. כיום היא בשנה ג’ של התואר – לקראת סיום – ומתחרטת על הבחירה שעשתה בלחץ אביה. “אם אפשר היה להחזיר את הזמן לאחור, לא הייתי נכנעת ללחץ של המשפחה”.
יסמין איננה לבד. סיפורה משקף הלך רוח שרווח בעיקר בחברה הבדואית, שם קיימת עדיין תפיסה שמרנית לגבי עולם התעסוקה והשתלבות נשים בשוק העבודה. הנד (שם בדוי), סטודנטית להוראה בתחום שפה וספרות ערבית במכללת אחוה, היא דוגמה נוספת. “היה דיון במשפחה שלי על החינוך והלימודים שלי. אמא שלי עודדה אותי להיכנס לתחום ההנדסה, אבל אבא שלי התנגד – למרות שהוא תומך גדול בהשכלה גבוהה”, אומרת הנד. היא מספרת כי ביקשה מאח שלה לנסות לשכנע את אביה, אך זה יצר ביניהם ויכוח. “חשתי אשמה גדולה, אז אמרתי שאני מסכימה ללמוד הוראה”, היא מספרת. “אני לא אוהבת את המשפט ‘אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור’, כי אי אפשר, אבל אם כן – הייתי עושה הכל כדי להילחם על הרצונות שלי”.
חולוד: “הלכתי ללמוד הוראה בגלל התעקשות של אמא שלי, לדעתה זה מאפשר לאישה להיות בבית עם הילדים”
גם חולוד (שם בדוי), בעלת תואר ראשון רב-תחומי ובהוראה לחינוך מיוחד, חוותה סיפור דומה. “אמנם למדתי חינוך, אבל אני בכלל לא עובדת בתחום. אני לא חושבת שאני מתאימה להיות מורה – אני מתעניינת דווקא בעבודה סוציאלית”, מספרת חולוד, כיום נשואה ואם לשלושה ילדים. “למדתי הוראה בגלל התעקשות של אמא שלי, שמאמינה שזה המקצוע המתאים ביותר לנשים כי הוא מאפשר לאישה להיות בבית עם הילדים”. אביה של חולוד, שנמצא בתחום ההוראה בעצמו, תומך ברצונה להיות עובדת סוציאלית. היא מספרת שהוא מאמין כי היא יכולה לשנות דברים בחברה ולהילחם למען החלשים.
כיום, במעין סגירת מעגל, עובדת חולוד כרכזת פרויקט שמנחה תלמידי תיכון לבחירת תחום הלימודים המתאים להם. בעבר אף עבדה בלשכת התעסוקה ברהט. בניגוד ליסמין והנד, היא אומרת כי אינה מתחרטת על הבחירה ללמוד הוראה אף שאינה רצתה בכך. “בסוף, כל העיסוקים שלי מסייעים לי להתקבל לתואר שני בעבודה סוציאלית”, היא מסבירה.
