טל ברון. צילום: ליאורה זלצברג

טל ברון משבית את המדינה

"ב-15.12 משביתים. משביתות" – כך כתוב בראש עמוד הפייסבוק של השביתה שמתוכננת ליום שלישי בשבוע הבא. "למה?", נשאל שם – ומיד מגיעה התשובה: "כי נגמרה לנו הסבלנות. כי אנחנו משלמים את המסים, את הקנסות, את האגרות, את הביטוח הלאומי. כי אנחנו הקופה הציבורית, אנחנו אלה שמממנים את השחיתות, בלי ששואלים אותנו". אל עמוד הפייסבוק הצטרפו כבר מעל ל-6,000 משתתפים, חלקם מתכוונים להשבית את העסקים שלהם וחלקם לתמוך בשביתה בכך שלא יקנו דבר באותו היום.

"המטרה היא להקטין את הרווחים במשק, אבל אני בטוח שאם נתאגד כמה שיותר בקטע רוחבי-ארצי זה יזיז, ומשם מן הסתם זה לא הסוף", אומר טל ברון (29) הבעלים של בר-ברון בבאר שבע ומיוזמי השביתה. "הבעיה העיקרית היא שאנחנו לא גוף – אנחנו לא רכבת, אנחנו לא דואר, לא משרד החינוך, לא ארגון המורים, אבל אנחנו הגוף הכי גדול שקיים". הקריאה היא לא רק לבעלי העסקים הקטנים אלא לכולם. "הגענו לאיזשהו רעיון שגם האנשים שלא יכולים לקחת את הרגליים ולשבות, פשוט שלא יקנו כלום באותו יום", אומר ברון.

טל ברון. "פשוט שלא יקנו כלום באותו היום". צילום: ליאורה זלצברג

טל ברון. "פשוט שלא יקנו כלום באותו היום". צילום: ליאורה זלצברג

ברון לא פועל לבדו, ביחד איתו יש רבים ששותפים למאבק. ביניהם דביר רויטמן, אחד ממקימי עמוד הפייסבוק "מגש הכסף – המחאה יוצאת לדרך". רויטמן מאמין בכך שהשביתה היא רק ההתחלה ושהיא יכולה לעשות שינוי של ממש. "אין באמת מישהו שמארגן את השביתה הזו, היא ארגנה את עצמה. מתוך רגש עמוק של כעס, זעם והבנה שגונבים מאיתנו ושמתעשרים על חשבוננו".

איתי גרוס (25), סטודנט לתקשורת במכללת ספיר, מתכנן גם הוא לשבות באותו היום בכך שלא יצרוך, יתדלק או ישלם חשבונות. "אני חושב שצריך להבין שהאזרחים הם הריבון, הכוח אצל האזרח. הפגנות לא מעלות שום דבר לסדר היום, אבל אם עוצרים את המשק ופוגעים בסדר יום הרגיל, אפשר לשנות משהו. לא נראה לי שזה יתפוס יותר מדי, אבל נראה לי שזה צעד חשוב. זה צעד קדימה, צריך להתקדם, להמשיך את המחאה".

איתי גרוס. "הכוח נמצא אצל האזרח". צילום: רועי יצחק

איתי גרוס. "הכוח נמצא אצל האזרח". צילום: רועי יצחק

"לכולם יש אותה המטרה – לסגור את החודש"

"בסופו של דבר אנחנו לא מצליחים לעבוד, לא להיות מיליונרים – אלא לעבוד", אומר ברון, "זה מה שהכי מעצבן. ברגע שאתה מגיע לנקודה מסוימת בהכנסות זה כבר לא שווה, כי הכל הולך אוטומטית למדינה, ואז כל חודש במקום לשלם לעצמי סכום מסוים, אני משלם סכומים למע"מ ולמס הכנסה". ברון מספר על החיבור עם חברי "מגש הכסף – המחאה יוצאת לדרך" שהפיצו את השביתה לממדים ארציים. "זה הדבר הכי חם כרגע במדינה. משהו שהוא לא הולך לטובתנו, האזרחים. אותו הדבר היה פעם עם המע"מ ומס הכנסה, וזה נשאר אותו הדבר – לא לטובתנו. בסופו של דבר, לכולם יש את אותה המטרה, לסגור את החודש טוב".

אל השביתה של ברון יצטרפו עסקים קטנים נוספים ברחבי הארץ. ביניהם חברת השיווק הדיגיטלי ליצ'י. "אחרי שצפיתי במגש הכסף החלטתי שלא צריך להשאיר את זה בתור סדרת טלוויזיה, אלא לעשות עם זה משהו", מספר מתן גולצמן (36), בעלי החברה. "קיבלתי החלטה עם עצמי שאני אתמוך בכל יוזמה שתמשיך את הרוח של הסדרה". גולצמן מספר כי לא לקח הרבה זמן מהרגע שבו שמע על השביתה ועד שהחליט שגם חברת השיווק שלו תשבות. "מצא חן בעיני שמדובר בעסקים קטנים ובינוניים. הכוח האמיתי נמצא אצל העסקים הקטנים. השביתה הזו היא מבחינתי השופר של העסקים האלה והיכולת להגיד שהכלכלה מתבססת עלינו – אם אנחנו עוצרים כאן את הכל, אז אין פה כלכלה".

שלט המודיע על השביתה. צילום: ירדן לאור

שלט המודיע על השביתה. צילום: ירדן לאור

גם רונית פרמון (25), סטודנטית לכימיה באוניברסיטה העברית מתכננת לשבות. "אין לי עסק, אני לא עצמאית, אבל אני כן מסכימה עם המחאה ועם מה שעומד מאחורי זה". האוניברסיטה העברית לא תשבות באותו היום, לכן פרמון חייבת ללכת ללימודים. "אז אני לא אקנה קפה בקפיטריה ואני לא אשלם חשבונות באותו היום. חשוב לפעול בשביל שינוי".

"מי שארגן את השביתה לא יודע איך הכלכלה עובדת"

אך לא כולם נוטים להסכים עם השביתה. אחד המתנגדים לה הוא ד' מאשדוד. אחת הדרישות שמשכו את תשומת ליבו של ד' היא ביטול המס לחברות ענק, ביניהן אינטל – "סבירות גבוהה שאם לאינטל לא הייתה הטבת מס היא לא הייתה פועלת בארץ. אני חושב שהיתרונות בחלק מהחברות הגדולות עולים על החסרונות, כי בסופו של יום הם מעסיקים אלפי עובדים שכולם משלמים מס הכנסה ממשכורות יחסית גבוהות, ככה שזה כסף שחוזר.

בר ברון. צילום: ליאורה זלצברג

בר ברון. צילום: ליאורה זלצברג

"ככל הנראה, למי שיזם את השביתה אין תואר ראשון או שני בכלכלה והוא לא באמת יודע איך הכלכלה עובדת פה בארץ ואיזה נזק באמת השביתה הזאת תגרום" טוען ד'. השאלה הנשאלת היא, האם העסקים הקטנים הם אכן הכלכלה של המדינה? האם המוצרים שלא נקנה ב-15.12 לא יהיו באותו המקום ביום למחרת? "אני נגד השביתה לא כי אני לא תומך בשינוי, אני נגד כי לא זאת הדרך. הכוונות אמנם טובות – אבל הן פוגעות רק בכיס של אותם עסקים ששובתים, וחבל".

גם אם יום השביתה לא יעלה על סדר היום ולא יחולל שינוי קיצוני במשק, וגם אם בפועל היחידים שירגישו את השפעותיה יהיו העסקים הקטנים שיספגו את הנזק – התשובה של ברון ברורה: "לא לוותר! אני תמיד אומר שאם אפשר ביום כיפור לא לבזבז כסף, אז אפשר".

היום שאחרי: "אני לא מוותר"

דיברנו עם טל ברון בסוף יום השביתה, ביום שלישי ב-22:00, כדי לשמוע איך היה. "מוזר לי לשבות, לא לעשות כלום", הוא אומר לנו. את רוב היום בילה ברון בטלפונים ובפייסבוק – ממשיך להפיץ את השביתה ומקבל תגובות תומכות מחבריו השובתים, כמו תמונות של סנדוויצ'ים שהכינו ליום העבודה כדי לא לקנות ומקומות סגורים שבהם נתקלו. "הייתי מגדיר את היום התחלה של משהו, יריית פתיחה. ההצלחה תגיע רק כשיתחילו לנוע דברים ושזה יגדל למשהו יותר משמעותי. שיבינו שאנחנו, העסקים הקטנים, שאנחנו איזשהו כוח. אני לא מוותר".

בתמונה בראש הכתבה – טל ברון. צילום: ליאורה זלצברג.

סגור לתגובות.