“לפעמים יש רעש בבית. אמא מנסה כל הזמן שתהיה פינה שקטה, אבל היא לא יכולה להשתיק את הבית כל הזמן”. כך מספרת אלאר, בת 21, שלומדת במכללה בצפון. עידן הזום הערים קשיים על סטודנטים בכל הארץ, שנאלצו להעביר את מרחב הלמידה אל תוך הבית, אך נדמה שהדבר קשה במיוחד עבור חלק מהם. במחקר שהציגה ד”ר טל מלר מהמכללה האקדמית צפת בכנס הסוציולוגיה השבוע, היא התמקדה באופן שבו השפיע המעבר ללמידה מרחוק במהלך המשבר על סטודנטיות ערביות-פלסטיניות במכללות בצפון. אלאר סיפרה למלר כי בעבר גרה בדירה שכורה ליד המכללה, אך נאלצה לחזור להורים. “היה לי אז מקום שקט, ויכולתי ללמוד איך שאני רוצה ובזמן שאני רוצה. המשבר הזה לא קל ולא פשוט”.
כנס הסוציולוגיה בספיר – כל הכתבות
סטודנטית אחרת, מלאק בת 21, אמרה כי היא מתקשה מאוד ללמוד בבית. “יש לי אחים קטנים בבית, ואין אווירה שבה אני יכולה ללמוד ולקרוא כמו שצריך כמו במכללה”, סיפרה במסגרת המחקר. “כשהייתי נוסעת למכללה הייתי נשארת שם עד שעות מאוחרות ולומדת בספרייה – בקושי הייתי רואה את ההורים שלי”.
מהציטוטים של אלאר ומאלק עולה הבעיה שאותה סימנה מלר במחקרה: לאותן סטודנטיות אין “חדר משלהן” – מרחב שבו הן יכולות להיות לבד, בשקט, וללמוד. המונח “חדר משלהן” שאול מווירג’יניה וולף, סופרת ומבקרת פמיניסטית, שהסבירה כי אישה זקוקה ל”חדר משלה”, כלומר מרחב פרטי שיאפשר לה ניתוק מהעולם. מלר מספרת כי סטודנטיות רבות במחקר ציינו את העובדה שאין להן מרחב עצמאי בבית. “אין להן פינה שקטה. אין להן חדר משלהן במובן הפיזי הבסיסי, אבל גם במובן של מרחב, זמן ותנאים שיכולים להיות משמעותיים ללמידה בבית”, אומרת מלר.
“אין להן חדר משלהן במובן הפיזי הבסיסי, אבל גם במובן של מרחב, זמן ותנאים שיכולים להיות משמעותיים ללמידה בבית”
במחקר השתתפו 66 סטודנטיות ערביות-פלסטיניות. 63% מהן גרו עם ההורים בתקופת הקורונה, לעומת 54% מהן לפניה. לפני המגפה גרו 11% מהן מחוץ לבית ההורים, אך בזמן הקורונה רק 2% מהן הצליחו להתגורר באופן עצמאי. החזרה שלהן הביתה זימנה עבורן חווית למידה בתנאים של צפיפות.
מלר מספרת כי מחקרה בוחן את היחסים המשפחתיים שמשפיעים על חוויית הלמידה, ולא רק על חסמים ואתגרים טכנולוגיים. “הגעתי למחקר מתוך גישת ניתוח פמיניסטית, שמסתכלת על התופעה מנקודת המבט המגדרית”, אומרת מלר. “פחות התמקדתי בנושאי תשתיות וטכנולוגיה – למרות שביישובים ערביים יש בעיית תשתיות ואינטרט לא פשוטות. המחקר נוצר בשל הקושי לשלב בין המרחב הביתי ללימודי, ומתוך הבנה שאישה בבית ערבי-פלסטיני מתעסקת גם בגידול הילדים והחזקת משק הבית”. מלר מוסיפה שהמוטיבציה שלה למחקר עלתה מתוך המפגש האישי שלה עם סטודנטיות בשיעורים המקוונים שבהם לימדה.
