מנסים לשים את שולי החברה במרכז. צילום: freepik

ברופין נערות בסיכון ועובדות סוציאליות יושבות יחד על ספסל הלימודים

בשנים האחרונות מנסים גורמי המקצוע המטפלים בשולי החברה למצוא גישות ופתרונות חדשניים כדי לטפל באוכלוסיות חלשות אלה ולשפר את מצבן. בכנס הסוציולוגיה בספיר הוצגו כמה מהרעיונות החדשים

בלימודי תואר ראשון לעבודה סוציאלית יש סדר ברור: קודם לומדים, אחר כך – בשנה השנייה – פונים להתנסות מעשית. במרכז האקדמי רופין החליטו לעשות את זה אחרת: קורס חדשני, שבו סטודנטיות לעבודה סוציאלית ונערות בסיכון יושבות כולן על ספסל הלימודים. מטרת הקורס היא ליצור פרקטיקות למידה חדשניות – שמשלבות את הגורם המטפל והמטופל באותה משבצת, ומעודדות למידה משני הצדדים. "כל אחת סיפרה את הסיפור שלה ודרך ה'אחרת' את לומדת יותר ויותר", סיפרה אחת הסטודנטיות שהשתתפה בקורס. אחרת הוסיפה: "למדתי המון על עצמי במהלך המפגשים. משהו בשילוב הנשים חיזק אצלי את הנשיות, וגיליתי שדברים שקרו לי במהלך ההתבגרות המוקדמת משפיעים עליי גם היום".

כנס הסוציולוגיה בספיר – כל הכתבות

את הקורס ומטרותיו הציגו ד"ר אביטל קאי-צדוק וד"ר רונית ראובן אבן-זהר מהמרכז האקדמי רופין במהלך כנס הסוציולוגיה שהתקיים במכללת ספיר החודש. לדבריהן, הקורס מקנה בסיס ליצירת ידע חדש, שמשנה את יחסי הכוחות ומעודד עשייה ביקורתית. בדרך זו, הן מאמינות, יהיה אפשר לקדם ולחדש את דרכי הטיפול באוכלוסיות חלשות – כדי לתת להן הזדמנות לחיים טובים יותר. בקורס היה איזון מספרי בין קבוצת הנערות לקבוצת הסטודנטיות, ושתי האוכלוסיות יכולות היו לבחור אם להשתתף בו או לא. כדי ליצור קבלה שוויונית, אף נערכה הגרלה בקרב הסטודנטיות.

סטודנטית שהשתתפה בקורס: "משהו בשילוב הנשים חיזק אצלי את הנשיות, וגיליתי שדברים שקרו לי במהלך ההתבגרות המוקדמת משפיעים עליי גם היום"

במהלך המושב "פרקטיקות ביקורתיות ככלי התמודדות עם משבר חברתי", שבו הוצג הקורס ברופין, דיברו חוקרים נוספים שמתמקדים באוכלוסיות קשות יום שנחשבות "השוליים של החברה הישראלית". ד"ר נור שמעי מאוניברסיטת תל אביב התמקדה בדרכי ההתמודדות של נערות בסיכון עם חיי היום יום. לדבריה, הן משתמשות בפרקטיקות התנגדות – פעולה אקטיבית של התנגדות מכל סוג – ביחסים האישיים שלהן, ביחסי המשפחה ובתוך מערכות וארגונים. זאת, מכיוון שלאורך חייהן התמודדו עם התיוג "נערה בסיכון" ועברו לא מעט חוויות קשות.

כדוגמה לפרקטיקות התנגדות הציגה שמעי את סיפורה של נוי (שם בדוי), שהחליטה לצאת ממעגל השידוכים של החברה החרדית בשל אונס שעברה. שמעי אומרת כי היציאה ממעגל השידוכים – אף שמדובר לכאורה ב"סיכון" שלא להתחתן – היא פרקטיקת התנגדות, שמובילה אותה לשחרור. לדבריה, ככל שייגשו לנערות ונשים עם דרכים שמעצימות את הנשיות שלהן – כך הן ירוויחו ויוכלו לצאת ממעגל הסיכון.

צילום: freepik

במקומות תעסוקה פועלים כדי לקבל אנשים ממגוון אוכלוסיות. צילום: freepik

בהמשך המושב סיפר ד"ר שחר תימור-שלוין על מקרה שבו מבט חדשני על בעיה סייע להתמודדות עמה: מוריה, אישה הנזקקת לדיור ציבורי, נדחתה במשך שנים ולא קיבלה סיוע. במקום להמשיך ולהמתין למשרד הבינוי והשיכון, היא ניסחה יחד עם העובדת הסוציאלית שאחראית עליה מכתב לראש העיר – אף שפנייה כזו נחשבת עקיפה של המשרד הממשלתי. שבועיים לאחר מכן, מוריה קיבלה את הדירה.

גם במקומות התעסוקה מאמצים כעת גישות חדשניות לגיוס אוכלוסיות שונות, בשאיפה ליצור חברה שוויונית יותר. ד"ר שני קונה וד"ר רונית נדיב ממכללת ספיר תיארו בכנס כי בחברות רבות קיימים "ממוני גיוון" – שמטרתם לעודד את המנהלים לקבל עובדים מאוכלוסיות שונות המתמודדות עם סטריאוטיפים. הניסיון הזה, הן מספרות, נובע מתוך רצון לשים סוף סוף את שולי החברה – במרכז.

סגור לתגובות.