יום האישה, שצוין אתמול (8.3) בישראל וברחבי העולם, הוא הזדמנות טובה להציב זרקור מעל מיזם מעצים ופמיניסטי שמתקיים ממש כאן, במכללת ספיר. פרופ’ עינת לחובר יזמה לפני שלוש שנים את מרתון הכתיבה – פורום ליצירה ולסיעור מוחות שמיועד לנשים בלבד, חוקרות באקדמיה כמותה. “היינו נפגשות בחדר האירוח בספריה ליום שלם, מהבוקר ועד צאת הנשמה – עד כמה שכל אחת יכולה לספוג”, מספרת לחובר. ”עבודה אקדמית היא מאוד בודדה ומנוכרת, והיא מחייבת משמעת עצמית ומציאת מוטיבציה פנימית”.
ללחובר הצטרפו ד”ר ענבל בן-אשר גיטלר והדוקטורנטית שני דליות, גם הן מרצות מהמחלקה לתקשורת שפעילות כמותה בפורום הפמיניסטי. חוקרות נוספות הצטרפו לפורום ומשתתפות במרתונים הנערכים מעת לעת בספריית המכללה. “הקבוצה שלנו מאוד מגוונת מבחינת תחומים וגילים”, אומרת לחובר, ”זה הפך למעין קבוצת תמיכה פמיניסטית – יש המון פירגונים ודיון מפרה”.
בן-אשר גיטלר מעידה על הקשיים בלהיות חוקרת: ”לנשים קשה יותר לנהל את עבודות המחקר לצד חיי המשפחה. רבות מאיתנו באות מתחום מדעי החברה, אין לנו מעבדה להבדיל מחוקרות הפיזיקה והביולוגיה, רוב המחקר נעשה בבית”. דליות מחזקת את דבריה של בן-אשר גיטלר באמצעות חוויה אישית: ”אם שאלת את עצמך, מה הוא מגדר? אז אני אגיד לך מה הוא מגדר. אני ובעלי הורים טובים ומפרנסים במידה שווה, אבל אליי הילדים מתקשרים ואומרים ‘משעמם לי’, ‘מתי את חוזרת’ ו’מה יש לאכול’. כדי שאוכל לעבוד, ולא אצטרך לדאוג לאוכל, לכביסה ולכלבה – אני אצטרך לא להיות בבית”.
בתקופת הקורונה, ימי המרתון במכללה פסקו ועברו למתכונת מקוונת. ”בסגרים המרתונים הועברו לזום. המטרה הייתה להמשיך לייצר מסגרת עבודה, אבל במיוחד להפיג את הבדידות ולעודד שמירה על קשר”, מספרת בן-אשר גיטלר. ובכל זאת, חברות הקבוצה גם הקפידו לצאת ביחד לנסיעות קבוצתיות למטרות לימודים.
מהי שיטת הלימוד שלכן?
לחובר: “אנחנו פועלים על פי שיטה לניהול זמן שנקראת טכניקת פומודורו – 40 דקות עבודה, ולאחר מכן הפסקה קצרה למשך מספר פעמים ואז הפסקה גדולה. מה שנחמד הוא שכל אחת מאיתנו מכריזה על מטרה שאפתנית ומטרה ריאלית בתחילת היום, ובהפסקות הגדולות אנחנו מבררות האחת עם השנייה איך הולך”.
במהלך הקיץ האחרון וחופשת הסמסטר המרצות יצאו למרתונים נוספים, וכל יום נערך במתכונת אחרת. ”אנחנו נוסעות רק בקבוצות נשים, כדי ליצור נינוחות מבחינה פיזית”, מסבירה דליות. ”במפגש האחרון הייתה סופה וישבנו בפיג’מות, חלוקים וגרביים. היה לנו יותר נוח לשבת בחבורת נשים שאנחנו מכירות”. בן-אשר גיטלר מדגישה ש”יש משהו מעצים ומאוד מכבד בעניין של ‘נשים בלבד”’.
המרתונים דורשים משמעת עצמית גבוהה לצד התחשבות בסביבה. ”כשאני לבד, אני מתפתה לעשות אלף ואחת דברים, אבל כשמישהי לידי – אני מרגישה מחויבת לסיטואציה ואני לא רוצה לקלקל לה”, מעידה לחובר. בתקופה כה לחוצה בלימודים, שלוש המרצות רואות במרתונים כלי עזר להתמודד עם הלחץ: ”יש משהו שמאפשר המון תמיכה ועידוד באתגרים משותפים. למרות שאת עובדת וכותבת מהבוקר ועד הערב, זה מרגיש כמו מילוי מצברים”.
