מחרתיים, בערב יום העצמאות, יצפה ליעל שרר אחד הרגעים המרגשים בחייה. שרר (39), מייסדת ומנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, תשיא משואה בטקס שייערך בהר הרצל; משואה שתסמל את המאבק ארוך השנים שלה למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית כמותה.
“אני מקווה שאני ראויה”, היא מספרת בריאיון ל”ספירלה” ומתארת את ההלם שחשה למשמע הבשורה: “מיד אחר כך הלכתי לספר לאמא שלי. היא אמרה ‘נו טוב, זה היה צפוי’, אבל בשבילי זה היה שוק”.
שרר החלה את פעילותה הציבורית בחשיפה אישית: בסרטה “כביסה מלוכלכת” סיפרה על החלטתה להגיש תביעה אזרחית תקדימית נגד אביה שהורשע בכך שהתעלל בה מינית בנעוריה. היא יזמה את פרויקט “רחוב משלה“, ניהלה את עמותת “אחת מתוך אחת” ופעלה להעברת תיקון לחוק השמות – לפיו אדם שהורשע בביצוע עבירות מין יידרש לאישור שר הפנים על מנת לשנות את שמו.
יעל שרר: “בשבילי ההודעה שנבחרתי להשיא משואה הייתה שוק, אבל מיד אחר כך הלכתי לספר לאמא שלי והיא אמרה ‘נו טוב, זה היה צפוי'”
בשנת 2019 הקימה שרר את הלובי למלחמה באלימות מינית במסגרתו פעלה רבות למען זכויותיהם של נפגעות ונפגעי התקיפה המינית בישראל. בין הצלחות הלובי בולט החוק שהועבר במרץ השנה ומבטל את מגבלת הזמן של שמירת הדגימות הפורנזיות מגופן של הנפגעות. במקביל לעשייה הציבורית הענפה שרר גם לומדת לתואר שני בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בר אילן.
רקורד מרשים. אפשר לומר שאת מובילת המאבק באלימות מינית בישראל?
“אפשר לנסח את זה אחרת: אני אחת ממובילות המאבק. אני עושה כמיטב יכולתי”.
עכשיו כשנבחרת להדליק משואה בשמם של הנפגעות והנפגעים, את מצפה לשינוי ביחס הציבורי אליהם?
“אני כבר מרגישה שינוי. השיח על זה ישתנה והוא עוד צפוי להשתנות, במשך שנים לא ידעו מה הנפגעות והנפגעים צריכים ומה חסר להם כי אף פעם לא שאלו אותם. עבדו בניחושים. היום יש הרבה יותר מקום לאנשים עצמם. זה דבר מאוד משמעותי, אבל מי שבא בלי ציפיות לא מתאכזב. אני באה עם תקווה”.
ומה מניע אותך להמשיך?
“זה שאני מצליחה. אם הייתי נכשלת זה היה מאוד מייאש. אי אפשר לקום בשמחה בבוקר אם רק מפסידים. גם הנושא וגם העיסוק בפוליטיקה הם קשים. גם אם את מתעסקת בנושא שהוא לא טעון, המערכת הזאת קשה. בגלל שאנחנו מצליחות להשיג דברים ויש כל הזמן התקדמות אז העשייה מדרבנת. זה עושה חשק להמשיך”.
באיזו הצלחה את גאה במיוחד?
“הקמת הלובי. מבחינתי זו נקודת מפנה בשיח. בניתי אותו על בסיס העקרונות שהאמנתי בהם. אנחנו לא עמותה, אנחנו לא מקבלות כסף מהממשלה. התמיכה היחידה מגיעה מהציבור, הארגון מדבר בגוף ראשון ומייצג נפגעים ונפגעות. כל הדברים שהיו חשובים לי פתאום קרמו עור וגידים”.
תתני לנו הצצה לנאום שתשאי בהר הרצל?
“ביקשתי מאנשים להציע לי רעיונות בטוויטר וקיבלתי הרבה תגובות. שמונה מהן מאוד מצאו חן בעיניי ושלחתי אותן לכותב הנאומים בטקס. אחר כך ישבנו ביחד לכתוב את הברכה הזו. הנאום הוא בסך הכל שלושה משפטים, אבל אני יכולה להגיד שחלק מההצעות שקיבלתי נכנסו לטקסט. מי שרוצה ספוילרים מוזמן לטוויטר שלי לקרוא את התגובות, חלק ממה שנכתב שם יהיה בנאום. איזה חלק? חכו ותראו”.
ואחרי הטקס, מה הצעד הבא?
“אני טסה לארה”ב להשתתף בטקס פמיניסטי ולהיפגש עם בכירים בממשל האמריקאי. זה תוכנן לפני, אבל אפשר להגיד שטקס הדלקת המשואות הוא ההשקה שלי לפני שאני הופכת גלובאלית”.
יש לך הצעות לסטודנטים שרוצים להוביל שינוי? טיפ לאקטיביסט המתחיל?
“אני חושבת שבישראל יש תפיסה שהשלטון מאוד רחוק מאיתנו ואי אפשר להשפיע על ההחלטות שמתקבלות כאן, אבל זה לא נכון. אנחנו מדינה קטנה והאפשרות של כל איש או אישה פרטיים להשפיע הם גדולים מאוד. לא צריך לעשות דברים יוצאי דופן או יקרים בשביל להיות משמעותיים, אני ממליצה לעשות דברים קטנים. מספיק לשלוח מייל לחבר כנסת – וכל הכתובות נמצאות באתר הכנסת – ולהיות עקביים. הצעד הקטן הזה הוא גדול והוא משמעותי. אחר כך אפשר לעשות גם דברים אחרים”.
