סטודנטיות בדואיות מחוץ למכללת ספיר, אתמול | צילום: סיגל מהרי צהייה

"כל בוקר זה מאבק חדש". מה עושים עם מצוקת החניה בספיר?

התחבורה הציבורית למכללה לא יעילה, ו-1,000 מקומות החניה צריכים לשרת קמפוס שבו לומדים יותר מ-8,000 סטודנטים. התוצאה: איחורים, עוגמת נפש ואפילו דו"חות. "זה בלתי נסבל", אומרת סטודנטית, "לפעמים אני צריכה לחנות בשדרות". תגובת המכללה לא נמסרה

רז ישראלי

גם השנה החריפה מצוקת החניה של הסטודנטים והסטודנטיות במכללת "ספיר": היעדר תחבורה ציבורית יעילה המגיעה לקמפוס, בשילוב מספר המקומות המוגבל בחניונים וריבוי התלמידים שמגיעים עם מכוניותיהם הפרטיות, מקשים על מציאת מקום בבקרים, ובהמשך לעיכובים, איחורים ועוגמת נפש.

בשטח הצמוד למכללה ישנם שני חניונים המיועדים לסטודנטים: אחד בשער האקדמיה הראשי, והשני בסמוך לשער "תקשורת". על פי נתוני מחלקת השיווק ויחסי הציבור של ספיר, שני החניונים כוללים 1,000 מקומות חניה, וזאת כאשר מספר הסטודנטים עומד על יותר מ-8,000. בתוך המכללה ישנם 1,000 מקומות חניה המיועדים לכלל נותני השירות בקמפוס, לרבות גופים של מועצת שער הנגב: מרכז הידרותרפי, שירות פסיכולוגי ועוד. אישורי כניסה לחניונים הפנימיים ניתנים לסטודנטים בעלי תו נכה או בעלי מגבלות רפואיות בלבד.

החניון בספיר, ארכיון. "להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום"

סטודנט שמעוניין להגיע למכללה בתחבורה ציבורית עושה זאת לרוב באמצעות הרכבת. אלא שהתחנה הקרובה ביותר נמצאת בשדרות, והיא מרוחקת כ-2.5 ק"מ מהמכללה. ובשפה פשוטה: 30 דקות הליכה ברגל או 10 דקות נסיעה באוטובוס עירוני שמגיע פעם בחצי שעה. לפיכך, כאמור, מעדיפים סטודנטים רבים להגיע באופן עצמאי ברכב הפרטי.

"כל בוקר זה מאבק חדש: להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום, כי אחרת אני יודעת שמחכה לי הליכה של רבע שעה ואיחור לשיעור הראשון של הבוקר", אומרת א', סטודנטית מהמחלקה לתקשורת. "בשבוע שעבר הגעתי ב-8:05 וכבר לא מצאתי חניה. נאלצתי לחנות רחוק מאוד מהמכללה. גודל החניונים לא תואם את מספר הסטודנטים. זה בלתי נסבל, אם אני מתחילה ללמוד מאוחר אני צריכה לחנות כמעט בשדרות".

גם אלה שאין ברשותם מכונית פרטית מספרים על קשיים ואיחורים בהגעה למכללה. "אני עולה כל בוקר לרכבת של 6:30 בבוקר בתל אביב, יורד בשדרות ב-7:45 ומחכה לאוטובוס פנימי משדרות למכללה", מוסיף סטודנט לכלכלה בספיר. "כמובן, זה רק בהנחה שהרכבת מגיעה בזמן ולא מתבטלת או מתעכבת. אבל תמיד קורה משהו. אני ממש עובר מסע כל בוקר".

  • אז מה תעשה?

"אצטרך לעבור לרכב, אין לי כל כך ברירה. אלא שאז מגיעה בעיה אחרת – החניה".

יש כאלה שחווית הבוקר המפוקפקת אף עלתה להם כסף, ולא מעט. ג', סטודנט לכלכלה בספיר, מספר: "פעם אפילו קיבלתי דו"ח כי חניתי בשולי המדרכה, כמו שהרבה סטודנטים עושים".

מצוקת החניה כמובן אינה מצומצמת למכללת ספיר בלבד, ומן הסתם גם לא לאזור הדרום. מערכת התחבורה הציבורית הבלתי מספקת, במקביל לצמיחה הדמוגרפית של אוכלוסיית ישראל, הפכו אותה למכת מדינה. את הנושא מכירים גם סטודנטים במוסדות אקדמיים אחרים.

נ', סטודנטית לפוליטיקה וממשל בבן גוריון, מספרת שגם האוניברסיטה סובלת ממחסור משווע במקומות חניה: "בעקרון החניה בבן גוריון מוסדרת. אבל העלות היא כ-60 שקל ביום, סכום שרוב הסטודנטים לא יכולים לעמוד בו. אז הם חונים בשכונות, מפעילים פנגו והולכים ברגל 30-20 דקות".

ההבדל העיקרי הוא שבסמוך לאוניברסיטת בן גוריון ישנה תחנת רכבת נגישה, שמאפשרת לסטודנטים להגיע באופן פשוט ונוח ברוב המקרים. "שהעובדה שתחנת הרכבת צמודה לאוניברסיטה מצילה אותי", מסכמת נ'. זה מאוד קרוב וחוסך לי כסף וזמן. זה ממש שלוש דקות הליכה".

עד כה טרם התקבלה תגובת מחלקת השיווק של מכללת ספיר.

אין תגיות

סגור לתגובות.