בתקופות מבחנים גובר השימוש של סטודנטים וסטודנטיות בכדורי ריטלין, קונצרטה ודומיהם – המכילים חומרים פסיכואקטיביים שמסייעים להם להתמודד עם הפרעות קשב וריכוז ולשפר את הישגיהם הלימודיים. תרופות אלה מחייבות אישור של רופא ולעיתים גם פסיכיאטר, שכן יש בהן חומרים ממריצים רבים כגון קוקאין ומתדאין, ושימוש בהן ללא מרשם מהווה עבירה על החוק. אולם בתקופות מבחנים, כאמור, כשהביקוש והדחיפות גוברים, יודעים הסטודנטים לעקוף את ההליך הרפואי-בירוקרטי הנדרש, ולמצוא דרכים אחרות – אפורות ועקלקלות – להשיג את התרופות.
כמו במקרה של סמים מכל הסוגים, המציאות כיום מאפשרת סחר בין-אישי בתרופות להתמודדות עם הפרעות קשה וריכוז. דרך אחת היא באמצעות מעין שוק שחור של סטודנטים בעלי מרשם, שמוכרים את הכדורים לחבריהם. דרך נוספת היא באמצעות קנייה דרך אפליקציות מסרים מוצפנות כגון טלגרם, כפי שנעשה כבר שנים גם על ידי צרכני סמים אחרים.
עבור בעלי המרשם שמוכרים בניגוד לחוק את התרופות שקיבלו, מדובר בעסק כלכלי משתלם. “בקבוק ריטלין של 30 מ”ג עולה לי 130 שקל ויש בו 30 כדורים”, מספרת א’, סטודנטית בשנה ג’ במכללת “ספיר”. “אני מוכרת כל כדור ב-80-60 שקל. בחודשיים יוצא לי כמעט 4,000 שקל. המציאות דוחפת אותנו להשיג כסף בכל מיני דרכים כי התפיסה האקדמית משאירה אותנו במקום שבו רובנו צריכים לבחור בין תואר לבין פרנסה”.
- את לא פוחדת להיתפס?
“לא. מי שקונים ממני הם בדרך כלל חברים. משתלם להם לקנות באופן נקודתי במחיר קצת יותר יקר מאשר לשלם על בקבוק שלם שהם לא משתמשים בו לאורך כל השנה. לא לכולם יש את הכוח להתעסק עם זה. במיוחד מי שצריך קונצרטה”.
- למה?
“כי קונצרטה זה כדור חזק יותר, יקר יותר וההשפעה שלו שונה משל ריטלין. זה כמו שבן אדם שיוצא למסיבת טבע יעדיף את הסם שמשפיע עליו באופן הכי אידיאלי, ככה גם הבחירה בין תרופות לקשב וריכוז. ההבדל נמדד במהירות שבה הכדור משפיע, במהירות שבה הוא מתפוגג, זמן ההשפעה וגם איך זה מתחלק לפי משקל גוף”.
שימוש ללא מרשם בחומרים ממריצים כגון אלה מהווה כאמור עבירה על החוק בישראל. כך או אחרת, מחקר מ-2017 שנערך במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל מצא כי 19.3% מן הסטודנטים שהשתתפו בו צרכו ריטלין ותחליפיו, ו-7.2% עשו זאת ללא מרשם. המחקר העלה נתון מעניין נוסף: סטודנטים שצורכים תרופות להפרעות קשב וריכוז ללא מרשם העידו גם על שימוש בתדירות גבוהה יותר בסמים פסיכו-אקטיביים, סיגריות ואלכוהול.
סיגל ניר, שעובדת במשרד המפקחת העירונית של משרד החינוך בבאר שבע, נחשפה במהלך 40 שנות קריירה בתחום להיבטים שונים של התופעה, ולדבריה היא מתחילה לקבל ביטוי עוד לפני החיים האקדמיים – בבית הספר התיכון. “אנחנו נמצאים במציאות שבה רק נוירולוג או פסיכיאטר יכולים לאשר מרשם”, היא אומרת. “וזה מייצר מלחמה על כל כדור. לא לכל ילד או הורה יש את המודעות לחשיבות של התהליך הרפואי הנכון עד לבירור כל הרגישויות הקיימות לפני מתן אישור.
“אני באופן אישי נחשפתי לדבר מזעזע כשלימדתי בבית ספר תיכון בעיר בדרום: קבוצת תלמידים לפני בגרות נתפסה בשירותים מפוררת כדורי ריטלין והסניפה אותם בזמן מדויק כדי ששיא ההשפעה וההתפוגגות יתקיימו במהלך הבחינה עצמה”.
ש’, סטודנט בשנה השלישית בספיר, מסכם את סוגיית הסחר בין החברים ללימודים: “יש מי שקונה את הבקבוק לצריכה עצמית ולפעמים מוכר נקודתית, ויש מי שקונה את הכדורים ובכלל לא משתמש. לשניהם יש תמיד קהל יעד וביקוש: סטודנטים בתקופת מבחנים. אני קניתי כדורים של ריטלין באופן נקודתי כמה פעמים. זה השתלם לשני הצדדים”.
בהנהלת “ספיר” בחרו שלא להגיב לדברים.
