דור מעונן: דיכאון החורף משפיע על התפקוד האקדמי של חלקנו

נועה רוקח

בחורף נצבעים השמיים בגווני אפור והאוויר מתמלא ריח דשא רטוב. רבים רואים משהו יפה בעונה המנומנמת הזו, אבל כשהדר (שם בדוי) מביטה בחלון, היא מתחפרת עמוק יותר בפוך ומנסה לשכוח מהשיעור של 8:30. באותם רגעים, כל מה שעובר לה בראש זה שהיא לא רוצה לחיות. הדר היא סטודנטית במכללת ספיר המתמודדת עם דיכאון קליני מאז הייתה בת 16, ומדי חורף מתווסף אליו אתגר נוסף. שמו של האתגר, למרבה האירוניה, הוא S.A.D (ראשי תיבות של Seasonal Affective Disorder), ובעברית “תסמונת רגשית עונתית” או דיכאון עונתי. בישראל מצביעים הנתונים על כך ש-1%-2% מהאוכלוסייה מתמודדים עם דיכאון עונתי, אם כי יש נתונים המצביעים על עלייה מועטה לאחר תקופת הקורונה והסגרים.

לפי ד”ר אריק טאיב, מומחה לפסיכולוגיה חברתית ומרצה במכללת ספיר, S.A.D היא הפרעה המתאפיינת בתסמינים הדומים לדיכאון קליני, ומתפרצת על פי דפוס עונתי (לרוב בשלהי הסתיו וחולפת באביב). המחקרים בתחום טרם מוצו, אך הם מצביעים על החשיפה המועטה לאור בחורף כהסבר העיקרי לתופעה. כששעות האור מתקצרות עולה רמת המלטונין בגוף, הורמון המופרש בחשיכה ואחראי על ויסות זמני שינה וערות. במקביל, יורדת כמות הדופמין, מוליך עצבי משמעותי בוויסות תהליכי קשב, למידה ותגובות רגשיות. מלבד זאת, מוסיף טאיב, בקור הדופק יורד, וכך גם רמת האנרגיה כולה.

על פי ה-DSM-5 (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות), S.A.D מלווה בתחושות כבדות וחוסר תקווה, מחשבות אובדניות, עייפות מוגברת, נטייה לאכילת פחמימות, רגישות לדחייה חברתית וקשב ועניין בפעילויות שגרמו הנאה בעבר. כדי להיות מאובחן, צריכים התסמינים לחזור על עצמם במשך שנתיים לפחות. טאיב מוסיף כי כשהדיכאון העונתי מתווסף לדיכאון קליני, כמו אצל הדר, הוא עלול להעצים את תחושות הדיכאון בשל המחסור בתנאים המהווים רשת הגנה למטופל. “בכדי לא ליפול, המטופל זקוק לשמש ולתנועה”, הוא מסביר. “כשגם אלו נעלמים לו – זה נעשה ממש קשה”.

אנשים רבים חווים דכדוך וכבדות עם בוא החורף, כך שדיכאון עונתי עלול להצטייר כחלק מהתחושות הללו. אך להדר חשוב לחדד: “ההבדל הוא תהומי. בן אדם שיכול להתגבר על זה לא חושב את המחשבות שאני חושבת. אני לא מאחלת לאויבים שלי להיכנס לחור השחור הזה. זה בור שקשה לצאת ממנו”.

טאיב מבהיר שההבחנה נעשית כאשר התסמינים נחווים בעוצמה כזו הפוגמת ברמת התפקוד ובהתנהלות היומיומית. מה גם שלדבריו, השינויים העונתיים אינם המרכיב היחידי שמשפיע. זה למעשה ההסבר לכך שרק חלק מהאנשים יגיבו בחילופי עונות בהתפרצות דיכאון: “מידת ההסתגלות של הגוף למעברים מושפעת ממנגנונים ביולוגיים ותהליכי חילוף חומרים, ולכן משתנה מאדם לאדם. בנוסף, קיומם של גורמי חוסן פסיכולוגיים – כמו היכולת לצאת ממצבים קשים, גמישות מחשבתית ותחושת מסוגלות – מפחית את הסיכוי לפתח דיכאון חורף”.

מלבד זאת, טאיב מציין כי יש אנשים שהם “איטיים” במהותם, ורמת האנרגיה שלהם תואמת את האווירה החורפית. אלה עלולים דווקא בקיץ להרגיש יותר מתח. זו למעשה התופעה המקבילה – דיכאון קיץ.

בין אם בקיץ או בחורף, הקושי בלהיות סטודנט עם דיכאון עונתי מורגש ונוכח בדבריה של הדר. לתחושות הרגשיות הקשות המתעצמות בעונה הקרה יש השלכות גם על תפקודה האקדמי, שלא בהכרח מתקבלות בעין יפה. “בדרך כלל אני עומדת בזמנים, במטלות, במבחנים”, היא אומרת. “אבל פתאום אני לא שם. אם אני מגיעה למחרת ושואלים, אני מתרצת – ‘היו לי סידורים, לא יכולתי להגיע בזמן’. כבר לא נעים לי להיכנס. אחר כך אני אדביק את הפער, אבל זה ידרוש עבודה מאוד קשה”.

לפי ד”ר טאיב, אחת הסכנות שעלולות להוביל לחוסר מודעות היא פירוש שגוי של הדיכאון העונתי כדיכאון קליני: “לא תמיד אנשים יודעים מה זה דיכאון חורף, וזה חשוב להכיר. מעבר לסיכון בנטילת כדורים מיותרים, או פיתוח תלות באלכוהול וחומרים מרגיעים, מפחיד להתחיל להרהר ברעיון שאני מסוגל לפתח דיכאון כשיזדמנו לי קשיים עתידיים. אבל כשהמטופל מבין שזה יחלוף, זה מנחם”.

• ומה לגבי הסביבה? חשוב שהיא תכיר?

“כן. כי אז היחס גם יהיה בהתאם. אם סטודנט נעלם, אז נוכל להתייחס אליו באופן אחר, אמפתי יותר”.

• מה היית ממליץ למרצים כדי להקל על הלמידה בעונת החורף?

“לא להרבות במשימות, ואם כבר – אז לתת משימות יותר מסקרנות. ללמד קורסים מעניינים בחורף. לצאת יותר החוצה. לדאוג לחימום טוב בכיתות. בכיתה קרה קשה להתרכז, קל וחומר למי שמתמודד עם דיכאון חורף”.

הדר רואה את המצב מנקודת מבט פחות אופטימית. “מתי בפעם האחרונה דיברו איתך על רגשות? אין מקום לרגשות בימינו”, היא קובעת במרירות. באקדמיה, לדבריה, צריך לעבוד כמו מכונה. חלק מהבעיה נעוץ בכך שסטודנטים רבים כמוה חוששים לדבר על הדיכאון שלהם ועל האתגרים שהוא מביא עימו. “הסביבה לא תבין, אז למה לנסות?”, היא אומרת. “גם אם היה מעליי שלט ‘מאובחנת בדיכאון’, גם אם היו נותנים יד, לא היו יודעים איך לאכול את זה. היו חושבים שזו עצלנות. זה הרי רק קצת גשם וקור”.