רעידת האדמה ההרסנית בעוצמה 7.8 שפקדה השבוע את המחוז בגבול טורקיה וסוריה הייתה אחד האירוע הסיסטמיים החזקים ביותר באזור מזה כמאה שנים. היא גבתה נכון לעכשיו את חייהם של כ-10,000 בני אדם, זרעה הרס אדיר, והורגשה – כמו כמה רעידות משנה שהגיעו אחריה – גם בישראל.
בפעם האחרונה שהתרחשה בטורקיה רעידת אדמה בעוצמה דומה, וגם אז הורגשה בארץ, הייתה ב-1999. גם אז היא המחישה את פגיעותה של האנושות בפני איתני הטבע, ואת הצורך בהיערכות מוקדמת מפני אירוע דומה. תקופה קצרה לאחר מכן מונתה “ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה” כגוף מטה שתפקידו לתווך בין הגופים השונים המעורבים ישראל.
לפי אבי שפירא, סיסמולוג מומחה שהיה בעבר חלק מנציגות הוועדה, רעידת אדמה בסדר גודל דומה בישראל היא רק עניין של זמן. “בישראל תתרחשנה רעידות אדמה חזקות. לא אולי – בטוח”, הוא מסביר. “רעידות אדמה הן תוצר של תהליכים פיסיקאליים המתרחשים בגוף כדור הארץ. בכל מקום שידוע לנו על התרחשות רעידת אדמה עוצמתית בעבר, יתרחשו שוב רעשים עוצמתיים”.
מדו”ח מ-2022 של הוועדה הבין-משרדית להתחדשות עירונית בפריפריה:
אולם חרף הסכנה הברורה, מדינת ישראל אינה ערוכה כראוי לתרחיש. ליקויים חמורים בפעילות הגופים השונים המעורבים נסקרו כבר בדו”ח מבקר המדינה כבר ב-2018, אולם עד כה ניכר שהמסקנות טרם יושמו. מדו”ח מ-2022 של הוועדה הבין-משרדית להתחדשות עירונית בפריפריה עולה כי כ-96 אלף יחידות דיור בנגב ובגליל לא עומדות בתקן הישראלי (ת”י 413) לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה. כ-36 אלף מתוכן ממוקמות באזורים בעלי סיכון גבוה במיוחד. “כל בניין שלא עומד בדרישות התקן מהווה מלכודת מוות”, קובע שפירא. “צריך לזכור: אין רעידות אדמה מסוכנות, יש בניינים מסוכנים”.
הדו”ח של הוועדה עוסק בעידוד תהליכי התחדשות עירונית בפריפריה, בין השאר כפתרון לשיקום וחיזוק מבנים רעועים מפני רעידות אדמה. כיום, התוכנית הארצית היחידה לעידוד פרויקטים של התחדשות עירונית היא תמ”א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה), שתכליתה להעניק תמריצים כלכליים באמצעות הענקת זכויות בנייה וקיצור הליכים בירוקרטים. אולם היא לוקה בחוסר התאמה לבנייה בפריפריה.
המודל של תמ”א 38 נשען על כוחות השוק. הוא מותאם לאזורים עם ערכי קרקע גבוהים ולא לוקח בחשבון את חוסר הכדאיות הכלכלית לבנות בפריפריה. חוסר זה נובע בעיקר מכך שלמול העלויות הגבוהות של פרויקטי התחדשות עירונית, לא תמיד ישנה היתכנות לביקוש של אותם פרויקטים בפריפריה. אבי דבוש, פעיל חברתי תושב שדרות, טוען שהקביעות הללו לא חדשות לו: “זו חרפה, אבל זה לא מפתיע. אין התחדשות עירונית בשדרות. יש בעיה כלכלית רצינית לייצר פרויקטים כאלו בפריפריה הנשענים על שוק חופשי”.
תנועת “אור” פועלת להפיכת הנגב והגליל למרכזי חיים עצמאיים ומשגשגים. התנועה קוראת למדינה לעצב פתרון מעשי פרקטי למבנים האלו. “כבר שנים ישנן התרעות בנושא ומדינת ישראל חייבת לפעול”, אומר מנכ”ל ומייסד התנועה, רוני פלמור. “להקצות משאבים ולייצר מנגנון שיעודד בנייה של שכונות חדשות בפריפריה”. הוא מוסיף כי קידום מהלכים של התחדשות עירונית בפריפריה הוא הזדמנות לצמצום פערים כך שההשקעה תוחזר למדינה בעתיד: “התחדשות עירונית תוכל לייצר ביטחון, בטיחות ושגשוג לכל התושבים, וגם תמנע אסון”.
ואכן, כחלק מהמלצות הדו”ח נכתב כי על המדינה לגבש מתווה שיגשר על חוסר הכדאיות של יזמים לפעול בפריפריה, לדוגמה באמצעות הטבת מס ומענקים מוגדלים. הניסיון האחרון לעצב מתווה שייתן מענה הולם לעידוד בנייה בפריפריה התרחש בכנסת הקודמת ביוזמת שרת הפנים דאז איילת שקד. הצעתה כללה הכנסת תקנות בחוק הבינוי והשיכון, שבין השאר יתנו מענה גם לסוגיית הבנייה בפריפריה, למשל החרגת ממ”דים מחישוב אחוזי הבנייה. ההצעה קודמה ממש לפני פיזור הכנסת, אך בשל חילופי הממשלות ואי הוודאות בשאלה מי יאייש את תפקיד שר הפנים בממשלה הנוכחית – קשה לדעת מה יהיה גורל הרפורמה.
