בעוטף עזה לא עברו בשתיקה על הריאיון עם ח”כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) שפורסם בעיתון “הארץ” בסוף לפני כשבועיים. יו”ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמקדם בימים אלה את הרפורמה/מהפכה המשפטית, התייחס שם בזלזול לטענה שדווקא שופטי בג”ץ היו אלה שבהחלטתם דאגו לביטחונם של תושבי האזור, כשחייבו את המדינה – חרף התנגדותה – לממן את מיגון כיתות הלימוד מפני ירי קסאמים. “די, חלאס עם השטויות”, אמר רוטמן בריאיון. “הרי מיגון עולה כסף. אז בג”ץ יצא גבר, אבל הכסף הזה חסר איפשהו”.
ההתבטאות הזאת הפתיעה ופגעה ברבים בעוטף עזה ובמערב הנגב. גם ימים אחרי הפרסום, האבק שהותיר הריאיון טרם שכך והדבר ניכר בצמתים המרכזיים באזור. שלטי התמיכה בעוצמה יהודית שכיסו עד לאחרונה את צומת ניר עם, התחלפו השבוע בכרזות שתלו פעילי קרן ברל כצנלסון עם הציטוט הנ”ל של רוטמן. מטרתם – להזכיר לתושבים שמערכת המשפט, זו שתיפגע ותוחלש אם תושלם החקיקה שמובילה הקואליציה, היא זו שדאגה לביטחונם.
גם צומת שער הנגב השכן עוטה בימים אלה של מחאה גלימה חדשה: שלט גדול של מגילת העצמאות, שהפכה לאחד הסמלים המרכזיים של מתנגדי הרפורמה. גם ראש מועצת שער הנגב, אופיר ליבשטיין, התגאה לאחרונה בפוסט בפייסבוק שהמועצה תמשיך לפעול ברוחה היהודית והדמוקרטית של המגילה.
שורש הכעס על ההתבטאות של ח”כ רוטמן נעוץ ב”בג”ץ אדוארדו“: הורים מעוטף עזה, ובראשם אדוארדו ווסר מקיבוץ כפר עזה, עתרו ב-2006 נגד שרי הביטחון והחינוך דאז בדרישה להשלים את מיגון הכיתות שהיה אמור להסתיים עד תחילת אותה שנה. ב-2007 קיבל בית המשפט העליון את העתירה בניגוד לעמדת המדינה, שהתעקשה שיש למגן כיתות מיוחדות בלבד, בהתאם לשיקולים תקציביים בעיקרם. נשיאת העליון דאז, דורית בינייש, קבעה כי “הקצאתו של הסכום המצוין (192 מיליון שקל, א”ס) נדרשת על מנת להגן על חיי אדם מפני איום ביטחוני יומיומי וקונקרטי שחשופים אליו אלפי תלמידי בתי ספר בשדרות ובעוטף עזה”. היא הוסיפה כי “אין מנוס מן המסקנה כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות”.
בהפגנה שהתקיימה השבוע בצומת שער הנגב נגד מהלכי החקיקה נשאו המוחים שלטים עם הכיתוב “בית ספר זה מוגן בזכות פסיקת בג”ץ” ו”רוטמן או בג”ץ – מי יגן על הילדים?”. גונן סמיד, שגדל וחי בקיבוץ גבים, אמר שם: “לא דמיינתי מציאות כמו שיש לנו עכשיו. מה הייתי עושה אם לא היו את הממ”דים כאן?”.
להפגנה הגיע ח”כ גלעד קריב (העבודה), קודמו של רוטמן בתפקיד יו”ר הוועדה. בשיחה עם “ספירלה” הוא אמר: “רוטמן משקף בוז עמוק לקבוצות המוחלשות במדינת ישראל ולרעיון של איזונים ובלמים, כך שאין להתפלא מהאמירה שלו בריאיון. זוהי תפיסת עולמו”. בנאומו בהפגנה הוא הוסיף: “רוטמן, בחוצפתו, טוען שההחלטה (של בג”ץ, א”ס) חייבה את הממשלה דאז ליטול משאבים ממקומות חיוניים אחרים. מוטב לו לשוב להסכמים הקואליציוניים הנוכחיים ולמצוא בהם – ולא במיגון של מוסדות החינוך של הילדים והנכדים שלכם – את מיליארדי השקלים שמופנים כעת לאלו שהופכים את התורה לקרדום לחפור בה”. קריב התייחס להשפעת הארגון השמרני פורום קהלת במהלכי החקיקה שמקדמת הממשלה הנוכחית, וטען שהראשונים להיפגע מהם יהיו תושבי הפריפריות החברתיות והאוכלוסייה החלשה.
ד”ר אורלי סוקר, מרצה במחלקה לתקשורת ב”ספיר”, פרסמה השבוע פוסט בפייסבוק שבו סיפרה כי היא מלמדת במכללה טרם נחיתת הקסאם הראשון על שדרות ב-2001, בתקופה שבה לא היו מרחבים מוגנים כלל. היא התייחסה לציטוט אחר של רוטמן בריאיון, ולפיו “אולי כדי לקיים את פסק הדין הזה הוספנו עוד כמה הומלסים ששוכבים ברחובות?”. לדבריה, הנחתו המובלעת היא שהכסף לתמיכה בישיבות ובמפעל ההתנחלויות הוא מובן מאליו, ואילו דילמת התקצוב נותרת בין חסרי בית לבין מיגון של ילדי העוטף ושדרות.
היא הוסיפה שכמרצה בקורס חברה ופוליטיקה במחלקה לתקשורת, “הדאגה לילדי עוטף עזה ולמרחב שיגן עליהם, והדאגה לשיקול הדעת בבחירות אלטרנטיבות במדינה השייכת למסורת המערבית של חופש, שוויון ואחווה, לא יכולה להותיר אותי ואת הדיון נייטראליים”.
