הדיון הסוער סביב הצעות הממשלה לרפורמה מרחיקת הלכת במערכת המשפט הכניסה אל השיח הציבורי את נושא זכויות האדם והאזרח. המתנגדים לחקיקה מדגישים שמתן כוח חוקתי כה גורף לממשלה, תוך החלשת מערכת האיזונים והבלמים ובראשה בג”ץ שאמון על הגנת הפרט, מציבה סכנה אמיתית. קל וחומר תחת הקואליציה הנוכחית, שרוב המפלגות המרכיבות אותה נשענות על אידיאולוגיות בעייתיות ביחסן למיעוטים כגון ערבים, נשים, להט”ב, זרים וכו’.
זכויות האדם – תפיסה שבאופן רשמי הייתה זרה לאנושות עד המאה ה-17 – מעגנות את ההנחה שלפיה כל אדם באשר הוא זכאי לחופש ביטוי, קניין, מצפון, חינוך, תרבות ועוד. עם התפתחות הדמוקרטיות נכללת בהן גם הזכות להצביע. הליכי החקיקה של הרפורמה, המתנהלים בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, חשפו לציבור את היועץ המשפטי שלה, עו”ד גור בליי, שהביע באחד הדיונים חשש שריסון כוחה של הרשות השופטת “מעורר חשש כבד גם לפגיעה קשה בזכויות אדם”.
הביקורת החריפה מגיעה גם מחוץ למערכת, ולאחרונה חתמו כ-3,500 משפטנים ומשפטניות על הצהרה שלפיה: “התוכנית והצעות החוק שעל הפרק אינן מייצרות תיקון או הבניה של מערכת משפט עצמאית, חזקה וחסונה, אלא להפך – הן פוגעות בעצמאותה וחוסנה של מערכת המשפט ויכולתה להגן על זכויות הפרט מפני פעולות השלטון”.
גם העולם לא מתעלם מהשינוי שעשוי להתרחש בישראל. מנהיגים ודיפלומטים – מנשיא צרפת עמנואל מקרון, דרך נשיא ארה”ב ג’ו ביידן ועד כל שדרת הממשל האמריקני – הביעו בשבועות האחרונים אזהרות מנומסות, אבל הנציב העליון של האו”ם לזכויות אדם, וולקר טורק, הצהיר במפורש כי חבילת החוקים המוצעת בישראל מהווה “סיכון חמור ליעילותה של מערכת המשפט בהגנה על שלטון החוק, זכויות אדם ועצמאות שיפוטית”.
מנגד, הימין בישראל משוכנע שמדובר במהומה על לא מאומה. ד”ר רן ברץ – מייסד האתר מידה, פובלציסט ולפרק זמן קצר בעבר גם מוביל תחום ההסברה בלשכת בנימין נתניהו – אמר בראיון ל”ספירלה” כי “זכויות אדם” הוא מושג עמום וממילא גם הפירוש שלו. “כבוד, למשל, הוא מאוד סובייקטיבי”, הוא אומר. “אפשר לטעון שבית המשפט העליון בפסיקותיו פגע מאוד בזכות לכבוד כפי שהחרדים תופסים אותה, ולכן היא תכובד יותר אחרי הרפורמה. אגב, בית המשפט גם פגע מאוד בזכויותיהם הדמוקרטיות, וזה כנראה עוד יותר חמור. כך או אחרת, כחסיד גדול של חופש ביטוי, אם מישהו יפגע בו – אני אהיה הראשון למחות. כנ”ל לגבי חופש העיתונות”.
יו”ר מועצת יש”ע לשעבר, ישראל הראל, סבור שבג”ץ ממילא לא הגן קודם על זכויות אדם באופן מוחלט, ודאי כשמדובר היה במקרים שלא תאמו אידיאולוגית את עמדת שופטיו. בטור שפרסם ב”הארץ” בשבוע שעבר כתב: “אני נזכר ביום שבו הייתה אמורה להתקיים הפגנה רבתי נגד ההתנתקות. אף שלהפגנה היה רישיון, ממשלת אריאל שרון הורתה למשטרה למנוע את ההגעה אליה. וזו, בפרץ חריצות, עצרה מאות אוטובוסים שהסיעו מפגינים מכל קצות הארץ. בג”ץ, בראשות אהרן ברק, אישר את עצירת האוטובוסים בנימוק דמוקרטי למהדרין: דמוקרטיה אינה מקום שבכיכר העיר אתה יכול לצעוק ‘אש’ (חופש ההפגנה במיטבו, לא כן מפגיני הבימה, קפלן וירושלים?). בהמשך, ברק, וכן אילה פרוקצ’יה, אישרו מעצרים של בנות 12 עד לתום ההליכים, ומנעו מהן ביקורי הורים. מנערות ונערים אחרים מנעו את הזכות להיבחן בבחינות בגרות”.
אולם ההשוואה לא מניחה את דעתם של מתנגדי הרפורמה. “יש למנוע מממשלה קיצונית לפגוע במעט הדמוקרטיה הקיימת בישראל”, אומר אלון-לי גרין, מנהל ארצי ושותף בתנועת המחאה “עומדים ביחד”. לדבריו, “יש מגבלות ייצוג והדרה של קבוצות רבות בחברה הישראלית. יש שאלה לגבי כיצד ניתן לקיים דמוקרטיה עם כיבוש ואפליה שיטתית של 20 אחוזים מאזרחי המדינה”.
האגודה לזכויות האזרח בישראל פרסמה הודעה ולפיה “החקיקה שמבקשת הממשלה החדשה לקדם כוללת שורה של פגיעות בזכויות אדם. אם ההצעה של לוין ושל רוטמן תעבור, תימנע האפשרות של ביקורת שיפוטית על החוק ובג”ץ לא יוכל להתערב כדי לצמצם את הפגיעה בזכויות האדם”.
עד היום ביטל בג”ץ 22 חוקים או סעיפי חוקים, בעיקר משיקולים הנוגעים לפגיעה קשה בכבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק ושוויון. בתוך חוקים אלו נכללים ביטול הוראת השעה שמאפשרת דיון בהארכת מעצר של חשוד שלא בנוכחתו, ביטול הסעיף בחוק התקציב המעניק לאברכים מלגת לימודים לתקופה של חמש שנים, ותיקון את האופציה לדרישת פיצויים למפוני גוש קטיף.
נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, סיכמה את הנושא כשאמרה: “התוכנית מבקשת ליטול מידי השופטים את הכלים המשפטיים המשמשים אותם להגנה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. התוכנית מדברת על פסקת התגברות אשר תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות, ובהן הזכות לחיים, לקניין, לחופש התנועה ולפרטיות, וכן זכות היסוד לכבוד, וכנגזרת ממנה – הזכות לשוויון, הזכות לחופש ביטוי ועוד”.
