הסטודנט ההורי חי יותר מאישיות אחת ביום: בבוקר הוא לומד בכיתה, מגיש מבחנים ומטלות ומבלה לצד בני גילו. מנגד, אחר הצהריים ובערב הוא הורה, בן זוג וגם מפרנס משפחה, שעיקר האינטראקציה שלו היא עם פעוטות או תינוקות. אחת כזאת היא סברין אבו סכות בת ה-32 (קרובת משפחה של הח”מ), שלומדת בשנה א’ במחלקה למינהל ומשאבי אנוש במכללת ספיר, ובמקביל היא הבעלים של המרכז החינוכי “סירורה” ברהט ועובדת כמנחת קבוצות ומאמנת אישית. אבו סכות היא אימא לתאומים ג’ורי ואדריס (5) ולתינוק ג’מאל (10 חודשים). היא נשואה לעומר, בעצמו סטודנט להנדסת בניין בשנתו האחרונה.
את החודשים הראשונים שלה בלימודים היא מתארת כ”מורכבים”, אבל מדגישה שהיא נהנית מהם. את המסלול ב”ספיר” היא בחרה כדי לפתח את העסק הפרטי שלה, שמעביר לנשים וילדים סדנאות וקורסים חינוכיים, מתוך מטרה להוסיף בו שירותים ולהגביר את שיתוף הפעולה שלו עם ארגונים אחרים.
“להיות אימא, סטודנטית, יזמית וגם אישה בחבילה אחת זה לא קל אבל אפשרי”, היא מסבירה. “עדיין לא מצאתי את המשוואה הנכונה אבל אני מחזיקה מעמד. אני מנסה להקדיש מספיק זמן לכל תחום וששום דבר לא יבוא על חשבון האחר. כלומר, בזמן שאני עם הילדים אז אני שמה את הלימודים בצד. בתקופות של לחץ בעבודה או בלימודים אני מרגישה שאני קצת פחות עם הילדים, אבל בעלי משלים את המשוואה לצד עזרה של המשפחה המורחבת שתומכת ועוזרת. אחרי שהתקופה הקשה עוברת אני מנסה לפצות אותם”.
זה גרם לך לחשוב על עזיבת הלימודים?
“ברור, כל בוקר. אבל אני לא מוותרת, כי האקדמיה זה לא משחק ילדים. אני מנסה לא לחשוב על זה ולא לתת מקום למחשבות השליליות”.
איזו עצה את יכולה לתת לסטודנטיות אימהות כמוך?
“שאנחנו חזקות מאוד ויכולות לעשות את הכול בהצלחה. אם ביום מסוים את מרגישה שחסר לך כוח – אפשר לנוח, אבל לחזור מהר. כשנסיים, הילדים שלנו יהיו גאים בנו. להיות סטודנט והורה זה אתגר גדול, אבל יש לזה יתרונות. את כבר מתרגלת ללחץ ולצורך לעשות הרבה דברים בבת אחד ואפילו להצליח בזה”.
יש התחשבות מצד המכללה?
“אני מרגישה שכן. הם מבינים את הסיטואציה. אפילו הייתה לי שיחה עם מרצה שהיא גם אימא. דיברנו רק על הילדים בלי קשר ללימודים. השיחה הזו נתנה לי את הכוח והרגשה שאני לא לבד”.
ירדן סמואל נמצאת בשנתה האחרונה ללימודים בספיר, והיא מתחילה לצבור ניסיון בשילוב בין הורות לבין לימודים: את בתה אריאל היא ילדה בסוף הסמסטר הראשון. לדבריה, ללידה הייתה השפעה בסיסית ומשמעותית על היכולת ללמוד: “אחרי הלידה העברית שלי קצת השתבשה. יכולתי לנסות להגיד משפט או לכתוב ופתאום המילים נעלמו לי. הסבירו לי שלפעמים זה קורה אחרי לידה. אבל זה לא פגע בחוויה במכללה. נהניתי להגיע ללימודים גם לפני הלידה, אבל היום בעיקר: זה הזמן היחיד שלי במהלך השבוע שאני יוצאת מהבית בלי הילדה ופוגשת אנשים, אז זה נחמד מאוד”.
איך את מנהלת את זמנך?
“אני רוצה להאמין שאני מנהלת זמנים טוב. תיאמתי עם אחותי שתהיה עם הילדה יום בשבוע ויום אחד היא עם בן זוגי. יום נוסף היא מגיעה איתי לכמה שעות והאמת שזה נהדר, כי ככה היא לומדת להיות בסביבת אנשים מגיל קטן. אין לי בעיה שכולם ירימו אותה וישחקו איתה, כל עוד הם לא מעשנים”.
המכללה מתחשבת בך?
“הופתעתי לטובה מההבנה וההתחשבות מצד המרצים. לפני שחזרתי ללימודים לא ידעתי איך אריאל תסתדר בלעדיי, כי היא על הנקה בלעדית, אז ביקשתי אישור מכל המרצים להביא אותה איתי במידת הצורך, וכולם הסכימו. אני רוצה להאמין שזה גם בזכות העובדה שכולם מכירים אותי ואת נקודות הזכות שהרווחתי לאורך הלימודים”.
עידן בלומהוף, הלומד בשנתו האחרונה במסלול עיתונות במחלקה לתקשורת, הוא נשוי ואב לבן שנתיים וחצי. את השילוב בין הורות לבין הלימודים הוא מגדיר כ”קשוח”, כשהמטלה המורכבת ביותר היא לחלק את הזמן באופן שיאפשר לו לתפקד בשני התחומים.
“אני יכול להגיד תודה רבה למגפת הקורונה שהקלה עליי מאוד את ההתחלה של ההורות”, הוא צוחק. “הלימודים מהבית והמבחנים והמטלות נתנו נחיתה רכה לתחילת התואר. אם כל הלימודים היו פרונטליים, אז היה טיפה יותר מורכב. אבל היינו עומדים בזה”.
אפשר להשקיע 100% בלימודים במקביל לגידול ילד?
“לא, אבל אף פעם לא חשבתי לעזוב את הלימודים בגלל הלחץ. אני יודע שזו תקופה לא ארוכה שתסתיים ויש לפניי מטרה חשובה. חשוב לי להגיד לכל האבהות הסטודנטים לא לוותר. המכללה מתחשבת והמרצים מבינים. לא קרה שסירבו לבקשה שלי בעניין ועל זה מגיע להם תודה רבה”.
