צילום: ירון ג'אן

"הקשרים הטובים בין ישראל לגרמניה הם הניצחון על העבר הנאצי"

ד"ר ירון ג'אן, מרצה בספיר המתמחה בהיסטוריה הגרמנית, מספר על החיבור האישי שלו לנושא ("תמיד הייתה לי אהבה להיסטוריה"), על הרצאותיו מול סטודנטים גרמנים ("יש גם מבוכה ואי נוחות במידה מסוימת") ועל השינוי שחל ביום השואה בישראל ("יש מעבר לסיפורים אישיים"). ראיון מיוחד ליום השואה והגבורה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום קשה ומורכב עבור החברה הישראלית. בין כותלי האקדמיה, נושא השואה וגרמניה הנאצית נלמד במסגרות שונות ובתארים שונים. ד"ר ירון ג'אן (48), הוא מרצה המתמחה בהיסטוריה הגרמנית ובמלחמת העולם השנייה. ג'אן לימד מספר שנים בגרמניה וכיום מרצה במכללת ספיר ובבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.

מאיפה החיבור להיסטוריה הגרמנית?

"ההיסטוריה הגרמנית לא יכולה להיות מנותקת מהנאציזם, מהאירוע הקטסטרופלי של המאה העשרים. יש משהו בשאלות של נאציזם שלא מרפות, תמיד מנסים להבין איך זה קרה, בעיקר לנוכח העובדה שזה נעשה במדינה מתוקנת ומסודרת, שאמנם הייתה במשבר, אך עדיין לא כזה שמסביר את היקף האירוע. זה נושא שתמיד אקטואלי והרצון להבין אותו נטמע בכולנו".

ידעת מגיל צעיר שתעסוק בנושא? יש לך קשר משפחתי לשואה?

"אין לי קשר משפחתי לשואה. אבא מצפון אפריקה, משפחת אמי עלתה לארץ ממרכז וממזרח אירופה לפני המלחמה. תמיד הייתה לי אהבה להיסטוריה, אבל אהבה לתחום לא תמיד הופכת למקצוע. זה תהליך ארוך שתלוי בהמון גורמים ומצריך הרבה סבלנות, ואני שמח שהצלחתי לעשות את הבחירה הזו".

מה חשוב לך להעביר בהרצאות בכיתה?

"אני מנסה להעביר את המידע. ושכל אחד ייקח את זה למקום שלו ויפתח פרספקטיבה משלו. אני מעלה שאלות ונותן כלים. גם אני לומד מהאינטראקציה עם הסטודנטים, דרך הדיאלוג, גם ההבנה שלי כל הזמן משתנה. לכן ריבוי של דעות הוא דבר מרתק שמחייב אותך לראות את הדברים מכמה זוויות".

מההרצאות, האם אתה עדיין מרגיש שיש איבה ורתיעה כלפי גרמניה?

"יש איבה ורתיעה וזה משהו שלא ניתן לנתק. נעשה כאן פשע גדול מאוד ולא ניתן להפריד את הרגש וטוב שכך, כי זה מה שמייחד אותנו כבני אדם. מה שאנו יכולים לעשות זה להרחיב את בסיס הידע. אני רוצה להראות את המורכבות שבדבר".

האם יש הבדל בין לימודי השואה בבתי הספר לעומת האקדמיה?

"אני לא חושב שיש הבדל במורכבות בין הלימוד בבית הספר לאקדמיה. משקיעים המון מחשבה בשיטות לימוד ובסוף הכול מסתכם במפגש בין המורה לתלמיד. יש פה אתגר ומתחבטות בו כל החברות האירופיות, והוא כיצד להנגיש את המידע לגילאים שונים ולמגזרים שונים".

ללמד את הגרמנים

ג'אן נסע ללמוד בגרמניה ובהמשך שב אליה כמרצה ולימד שם מספר שנים. לטענתו, הבנת הנושא לא יכלה להעמיק מבלי שיחווה את הלמידה וההוראה בגרמניה. טרם לימודיו, למד ג'אן גרמנית ולמרות זאת, לדבריו, לימוד והוראה בשפה הגרמנית הם אתגרים לא פשוטים. "בגרמנית יש מונחים מקוריים מהתקופה שלא נהוג לומר אותם היום, יש עליהם טאבו. המונח 'פיהרר' זה מונח שלא משתמשים בו, יש רגישות וחרדה משימוש במושגים האלה".

מה אתה יכול לספר על האינטראקציה מול הסטודנטים הגרמנים?

"יש המון סקרנות ועניין אצל סטודנטים גרמנים ביחס לשואה והפרספקטיבות שונות. כל הדיון בנאציזם נשען על רצף שבין אשמה והתנצלות. הקורבנות יחפשו את האשמה, הגרמנים יאמצו גישה אפולוגטית לנושא". לצד הסקרנות והעניין, ג'אן מודה: "יש גם מבוכה ואי נוחות במידה מסוימת", ומוסיף, כי "הדיאלוג האמיתי נמצא במפגש בין תרבויות. הקשרים בין המדינות חשובים וזה מרשים שבפרק זמן קצר נוצרו קשרים טובים בין ישראל לגרמניה – וזה הניצחון על העבר הנאצי".

"הרגשתי שיש רצון לבקר בארץ מצד הסטודנטים, דווקא אי הנוחות והחשש מביאים לרצון להכיר", אומר ג'אן. "יש צימאון גדול של חבר'ה גרמנים לפגוש ישראלים. בברלין אין הרגשה של זרות, בניגוד למקומות אחרים. זה פרדוקס, כי דווקא בגלל ההיסטוריה יש יחס אחר שמקבלים".

אמנם הסטודנטים הגרמנים רוצים להגיע לארץ ולהיפגש עם ישראלים, אבל ישראלים רבים עוזבים לברלין בגלל יוקר המחיה, מה דעתך על כך?

"קשה לשפוט, אנשים מהגרים לכל העולם, רוב הישראלים עוברים לארה"ב בכלל. בהגירה לברלין יש משהו שהופך את זה לאישיו בגלל ההיסטוריה. קשה להשוות בין מדינות. גרמניה היא מדינה אחרת עם כלכלה מאוד חזקה ובמציאות אחרת מבחינה פוליטית. יש משתנים רבים וזה לא נכון להשוות".

עטיפת הספר רעשי המודרניות של יהודה ג'אן. צילום: פלג אלוני
עטיפת הספר "רעשי המודרניות" של ירון ג'אן, בהוצאת רסלינג. צילום: פלג אלוני

האם לדעתך השתנתה התפיסה לגבי יום השואה בארץ?

"אני עוקב באדיקות, כי זה מעניין אותי לראות תהליכים שמשפיעים על הזיכרון הקולקטיבי. בשנים האחרונות יש מעבר לסיפורים יותר אישיים. אופני הזיכרון וההנצחה משתנים. בצעירותי רוב ההנצחה הייתה נשענת על סרטים דוקומנטריים על התקופה. היום הכול פרטי ואישי יותר מתוך הבנה שכל אחד פוגש את האירוע מחדש בגיל אחר. כשאתה נשוי עם ילדים, אתה שואל מה הייתי עושה שם עם ילדיי?"

מה דעתך על תופעת הכחשת השואה? כיצד ניתן להתמודד איתה?

"זו תופעה מתועבת וחמורה. ככל שמתרחקים מהאירוע קל יותר להכחיש. ההכחשה לא נשענת על היסטוריה, היא סוג של אנטישמיות". ג'אן מסביר שהדרך להתמודד עם התופעה היא "להסביר שוב ושוב את האירוע והעוצמה שלו במסגרות החינוך".

לפני כארבע שנים, הוציא ג'אן ספר שנקרא "רעשי המודרניות" בהוצאת רסלינג, שעוסק בחוויית הסאונד בחברה הגרמנית בין שתי מלחמות העולם. בחודשים הקרובים עתיד לצאת לאור ספרו החדש שיעסוק בסוגיית הדרכונים ותעודות המסע באירופה בין שתי המלחמות, ויראה אור בגרמניה ובארה"ב.

אודות

המלצת קריאה

"למה לחגוג את יום האהבה בתאריך שבו נאנסו כל כך הרבה נשים?": המחלוקת סביב ט"ו באב

"פילגש בגבעה", הסיפור המקראי מאחורי ט"ו באב שמגולל כיצד בני שבט בנימין אנסו ועינו אישה וחטפו אחרות, מעורר לאחרונה התנגדות מצד נשים, חלקן מהמגזר הדתי, לחגיגות יום האהבה בתאריך זה. אך יש מי שטוען כי זה לא ההסבר היחיד לציון החג