מזמן הופרך הסטראוטיפ על הסטלן שמעשן מהבוקר עד הערב ולא מצליח לנהל את חייו או להציב לעצמו יעדים לעתיד. חלפו הימים שבהם נחשבו המעשנים לחריגים שצריכים להתחבא מהמשטרה, וניתן להגיד שצמח הקנאביס עבר נרמול והתמקם במרכז המיינסטרים הישראלי. נתונים שעלו מסקר שערכה הרשות למלחמה בסמים בשנת 2017 הצביעו על זינוק אדיר: 27% מהנשאלים מהאוכלוסייה הבוגרת ענו שצרכו קנאביס ב-2016, לעומת 8% בלבד ב-2009, נתון שמציב את ישראל בראש הטבלה העולמית.
אך לצד העלייה החדה, עדיין יש מי שרואים בשימוש בקנאביס דבר מגביל ומעכב בפרקים מסוימים בחיים. למשך הפרק הסטודנטיאלי, תקופה משמעותית ומאתגרת שחלק ממטרותיה היא להכין את צעירים לשוק העבודה באופן מיטבי על מנת שיתרמו לחברה ולכלכלה בהמשך דרכם המקצועית. שוחחנו עם סטודנטים שהחליטו להפסיק לעשן במהלך הלימודים כי הרגישו שלצד התחושות הטובות שהפיקו מהקנאביס, השימוש בו בתקופה האינטנסיבית עלול להיות הרסני מבחינתם.
“התחלתי בתקופת הצבא”, מספר ג’. “זה היה עישון חברתי והיה לי כיף לסיים עם זה את היום. עישנתי מתי שבא לי ולא ייחסתי לזה באמת חשיבות. הנורה האדומה נדלקה אצלי ברגע שהתחלתי לשרטט מסלול ולכוון לעצמי מטרות. הרגשתי שהעישון מוציא אותי מפוקוס, מושך אותי למטה ומאלחש אותי כשאני צריך לדחוף את עצמי למעלה. אהבתי את ההשפעה של הקנאביס. יש משהו מגניב בלהרגיש כאילו אני שוכב על ענן ומנותק לכמה רגעים מכל הדאגות. אבל מתחילת הלימודים, הרגשתי שזה מסיט אותי ולא נותן לי להתמקד”.
הקשר בין פוקוס לבין שימוש בקנאביס הוא נושא שמעסיק את הקהילה המדעית. מחקר שנערך בהובלתה של הנוירופסיכולוגית רנדי שוסטר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בחן את הביצועים הקוגניטיביים של 88 צרכנים בני 25-16 שהתבקשו להפסיק לעשן למשך חודש, בהשוואה לקבוצת צעירים שהמשיכו צריכה רגילה. קבוצת המפסיקים הראתה שיפור משמעותי בזיכרון ובקשב לעומת חבריהם שהמשיכו כרגיל. אף שהחוקרים לא השוו את השיפור הקוגניטיבי של הצרכנים לזה של צעירים שלא השתמשו כלל, הם קבעו שהשימוש בקנאביס פוגע בזיכרון ובקשב.
כשהודיעו לנ’ שהוא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון הוא הרגיש גאווה להמשיך את המסורת המשפחתית ולעבוד במקצוע שבו עוסקים הוריו. מאז שאובחן בילדותו כמחונן הם טיפחו אותו בכיוון, ובעזרת ציון גבוה בפסיכומטרי הוא לא התקשה להתקבל לפקולטה לרפואה. הוא נכנס ללימודים עמוס מוטיבציה וקיווה שיוכל להיות הראשון בכיתתו, כפי שהיה בבית הספר. אבל בסוף סמסטר א’ של השנה הראשונה הוא הבין שהוא מתקשה להצטיין, אף שהתעניין מאוד בלימודים. פתאום הוא לא מצא את היכולת לשבת על הכיסא וללמוד למבחנים כמו שרצה.
“נחשפתי לקנאביס בערך גיל 16”, הוא מספר. “היינו יושבים במקלט של חבר בסופי השבוע, מעשנים, שותים ונהנים מהחיים. זאת הייתה תקופה טובה מאוד. אחרי הצבא זה כבר הפך לחלק מהחיים שלי. הייתי מעשן כמעט כל סוף יום”.
נ’ מעיד על עצמו שתמיד היה בשליטה ולא הרגיש תלות כזאת או אחרת בקנאביס, ושהשימוש הקבוע נבע מתוך רצון לצבור חוויות וריגושים בין הטיול של אחרי צבא עד לתחילת הלימודים.
מתי הבנת שאתה צריך להפסיק לעשן תוך כדי הלימודים?
“כשקיבלתי את הנכשל הראשון שלי. מעולם לא קיבלתי ציון נמוך מ-90. לימודים זה משהו שתמיד היה קל עבורי. אבל לאורך הסמסטר הראשון הרגשתי שמשהו לא עובד. השימוש בקנאביס באותה תקופה היה כל כך שגרתי, עד שלא קישרתי בינו לבין חוסר היכולת והרצון שלי ללמוד”.
אתה מתגעגע לעישון?
“כן ולא. אני מרגיש היום חד ומפוקס מאי פעם. מאז שהפסקתי לעשן השתפרתי בלימודים והמוטיבציה שלי לחיים עלתה באופן כללי. הפכתי להיות אקטיבי יותר. מצד שני ההשפעה חסרה לי כשאני מקשיב למוזיקה למשל. יש משהו בקנאביס שמגביר את התחושות. זה מוביל להמון מחשבות מעניינות שלדעתי אי אפשר להגיע אליהן בלעדיו”.
