מאת אבנר צביאלי
“הפעילות לא הופסקה, יום לאחר תחילת המלחמה ירדתי עם עוד עשרה סטודנטים לים המלח במטרה לעזור למפונים”, כך מספר נתי צוקרמן (29), מנהל כפר הסטודנטים איילים בשדרות. מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה אמנם קטעו את תוכניותיהם ושגרת חייהם של הסטודנטים והסטודנטיות שמתגוררים בכפר, אך לא את הרצון ליצור חיי קהילה משותפים ולתרום לתושבי העיר והעוטף. כבר ב-8 באוקטובר ירדו סטודנטים מהכפר לים המלח כדי לסייע למפונים ולמפונות ולהקים מסגרות חינוכיות.
“אף אחד לא הגיע עם ידע פרקטי בחינוך או הקמה, אבל כולם הגיעו עם לב ענק ורצון לתרום”, משחזר בגאווה צוקרמן. במשך חודשיים הסטודנטים והסטודנטיות היו שותפים להקמת גני ילדים בשיתוף עיריית שדרות ומשרד החינוך, וכן בפעילויות ספורטיביות עבור הנוער. היוזמה סייעה לכ-30 אלף מפונים ומפונות מהעוטף שפונו לים המלח. בנוסף נפתח ביר-טראק (Beer truck) עם מחצלות בחינם שאפשר למבוגרים לשבת ולשתות. “רצינו שגם למבוגרים ולהורים יהיה חיוך בזמנים הקשים והמורכבים האלו”, מספר צוקרמן.
על ה-7 באוקטובר: “היו רק חמישה אנשים בכפר כי היה חג, בשבתות רגילות היו יכולים להיות בקלות 50 אנשים. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם המתקפה הייתה מתרחשת שבוע קודם לכן”
עמותת איילים הוקמה בשנת 2002 על ידי מתן דהן ודני גליקסברג והיא קרויה על שם אייל ויעל שורק ז”ל שנרצחו באותה שנה במהלך חדירת מחבלים לביתם שבכרמי צור. העמותה מפעילה 22 כפרים ברחבי הארץ ופועלת בנגב, בגליל ובפריפריה החברתית של מדינת ישראל. הכפר בשדרות הוקם לפני עשור ועוזר לצעירים להתחבר לסביבת מגוריהם ולקהילה שבה הם חיים. הסטודנטים בכפר נהנים ממלגת לימודים בגובה 3,000 שקל בשנה וממגורים מוזלים במכולות שהוסבו לדירות, בתמורה לפעילות התנדבותית בקהילה והשתתפות חברתית באירועים שמארגנת העמותה במהלך השנה.
בימי שגרה כפר איילים מסייע לתושבי שדרות. כך למשל הסטודנטים צבעו דירות עבור משפחות מעוטות יכולת, ביקרו מבוגרים עריריים, דאגו למשלוחי מנות בפורים ולמשלוחי מזון בפסח. בנוסף ארגנו יריד יד שנייה ובמה פתוחה בשיתוף עיריית שדרות, והשנה אף היה אמור להיפתח בית קפה בסיוע רשת ארומה. למתחם תוכננו להיכנס השנה כ-50 סטודנטים, ואף הושלם פרויקט התחדשות במגורים – אך מלחמת “חרבות ברזל” קטעה כאמור גם את אווירת הקהילתיות.
צוקרמן, שמנהל את הכפר בשנה האחרונה, התאהב בעוטף במהלך לימודיו לתואר הנדסאי קולנוע במכללה שאותם סיים לפני שנה. בשלוש השנים האחרונות התגורר בכפר, וכיום הוא היחיד מהכפר שמתגורר בעיר, בדירה משלו. הכפר נמצא סמוך לתחנת המשטרה שבה התנהלו קרבות עזים מול מחבלים שבהם נהרגו 30 שוטרים, ובשיחה עם ספירלה משחזר צוקרמן את רגעי האימה.
“מי שנכח בכפר שמע יריות ונכנס לממ”ד בלי להיות מעודכן בכל מה שקורה. לא היה חשמל בעיר ולכן לא הייתה קליטה. אני הייתי בתקשורת כמה שיכולתי, הבנתי שהגיעו לוחמי ימ”מ כדי לבדוק את מצב הסטודנטים ולפנות אותם”. במהלך אותו יום נורו רקטות רבות לעיר, שתיים נפלו בשטח הכפר והרסו חמש יחידות דיור. “היו רק חמישה אנשים בכפר כי היה חג, בשבתות רגילות היו יכולים להיות בקלות 50 אנשים. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם המתקפה הייתה מתרחשת שבוע קודם לכן”.
על החיבור לאזור: “שדרות זה הבית שלי, ואני מייחל ליום שבו נשוב ונקים מחדש את פעילות הכפר ונשקם את האזור כולו – זו המטרה הגדולה שלנו”
בינתיים, בשדרות הכפר נותר ריק ושומם, והסטודנטים התפצלו למקומות שונים בארץ. ארבעה עברו לכפר הסטודנטים החדש שהוקם בחוף פולג בנתניה, חלק חזרו לבית ההורים ועשרה סטודנטים גויסו למילואים. יחד עם זאת, היו כאלה שרצו להרגיש את חיי הקהילה של איילים דווקא בעת הזו, ובשיתוף פעולה עם חברת האחזקה “וולקאם” נמצא בניין בבאר שבע שאליו עברו עשרה סטודנטים וסטודנטיות שמנסים לשמר את החיים הסטודנטיאליים, אך בינתיים ללא פעילויות חברתיות.
אך למרות המרחק, הפעילויות שנקטעו והאתגרים המורכבים שמייצרת התקופה הנוכחית, יש תקווה לשוב באפריל הקרוב לפעילות מחודשת בשדרות. “במהלך הלחימה הייתי בבתי מלון בתל אביב ואצל המשפחה במעלה אדומים, אבל שום דבר לא הרגיש נוח כמו שדרות. זה הבית שלי, ואני מייחל ליום שבו נשוב ונקים מחדש את פעילות הכפר ונשקם את האזור כולו – זו המטרה הגדולה שלנו”.
