מאת ליאור לוי
את סתיו, דניאל וגיא אני מכירה מהמכללה ומפעילות אגודת הסטודנטים. כמו כל האזרחים במדינה, גם הם חוו פחד וכאוס ב-7 באוקטובר, אך במהרה החליטו לתרגם את החרדה למאבק הסברה למען המדינה ולמען החטופים שבשבי החמאס. בשיחה עם שלושתם, דיברנו על השבת השחורה ועל ההשפעה והתרומה שלהם למען החברה הישראלית בעת הזו.
סתיו ראש (24), בתו של קונסול ישראל בגרמניה קובי ראש וסטודנטית שנה ג’ במחלקה לתקשורת, שהתה בביתה באשקלון ביחד עם בן זוגה, דניאל קרקוזוב (25), תושב אשדוד ואף הוא סטודנט לתקשורת בספיר. שניהם התעוררו לקולות פיצוצים ופתחו את הטלוויזיה והרשתות החברתיות לעדכונים. קרקוזוב, שמאז 2012 הוא גם המנהל של דף הניוזלטר “עדכוני הדרום”, החל לקבל דיווחים ותמונות, וכך שניהם הבינו שמדובר באירוע חדירה המוני ליישובי הנגב המערבי. הם שהו בממ”ד רוב הזמן, ובין האזעקות דניאל עדכן על המתרחש ב”עדכוני הדרום”.
דניאל קרקוזוב: “האג’נדה של העמוד היא לתת מקום לעוטף עזה ולדרום שהיה מופקר במשך שנים, בעיקר ברמה התקשורתית”
את דף הפייסבוק “עדכוני הדרום” הקים דניאל בימים שהתקשורת הייתה פחות דיגיטלית. בגיל 12, הוא ועוד ארבעה מחבריו, עדכנו את הגולשים על אזעקות בדרום במהלך מבצע ”עמוד ענן”. הרגע שבו הבין את הפוטנציאל היה בדיווח על החיסול של בכיר חמאס בשעתו אחמד ג’עברי: “הסתכלנו בדיווחים ערביים, העליתי לאחר מכן תפילה לשלום החיילים, והפוסט זכה לתהודה עצומה”. העמוד תפס תאוצה והנערים הפכו בין רגע לאנשי תקשורת. “האג’נדה של העמוד היא לתת מקום לעוטף עזה ולדרום שהיה מופקר במשך שנים, בעיקר ברמה התקשורתית”, אומר קרקוזוב. אלא שעתה, כך נדמה, האג’נדה היא לייצג את הזווית הישראלית בכלל.
מופע של אישה אחת
בדומה לבן זוגה, גם ראש פעילה מאוד בזירה המקוונת, ופופולרית מאוד ברשתות החברתיות. בגיל צעיר היא עברה לגור במוסקבה במסגרת עבודתו של אביה, ושם הכירה מגוון רחב של אנשים ממדינות שונות. “בהתחלה אנשים שעקבו אחריי מחו”ל היו בשוק. הציעו לי לבוא להתארח אצלם”, היא מספרת. בכל מבצע שהיה בעבר היא תמיד דאגה לייצר הסברה באנגלית ולהעביר לעוקבים בישראל ובעולם מידע על מה שמתרחש במדינה. הפעם היא הבינה שהמצב שונה בתכלית, וכך פתחה במערך הסברה שנקרא “One women show”.
חשוב לה להדגיש שהיא לא עושה סרטונים על כמה המצב בכי רע, אלא מציגה את נקודות החוזק של המדינה לצד מעשי הזוועה הנוראיים שביצע חמאס. הסרטונים שלה ברשתות החברתיות הפכו להיות ויראליים. עמותת “Israelis” זיהתה את הפוטנציאל ופנתה אליה שתסייע בגיוס אנשים ששרדו את הטבח במסיבת נובה. יחד הם הקימו את עמוד האינסטגרם “SURVIVED TO TELL” שבו העלו את סיפוריהם מהשבעה באוקטובר. העמוד צבר תאוצה והסרטונים צברו מיליוני צפיות. כשהציעו לה להצטלם בשיתוף פעולה, היא בחרה להצטלם עם חולצה צהובה לקמפיין.
“מאחורי כל פרצוף יש שם וסיפור”
את גיא יעקובי (28) מכפר עזה המתקפה תפסה בזמן הטיול הגדול בסרי לנקה לאחר סיום שירות הקבע. הידיעה שהקיבוץ שבו גדל מלא במחבלים בעודו בחו”ל, חוסר התקשורת עם הוריו ואי היכולת לדעת מה מצבם הייתה קשה מנשוא. “אמרו לי שההורים שלי מתים”, הוא מספר. אלא שלמזלו, בזמן שדלה מידע, אימא שלו סיגל, מזכירת אגודת הסטודנטים במכללה, נאבקה יחד עם בעלה ואחיו הצעיר מול המחבלים במשך 32 שעות עד שחולצו.
גיא יעקובי: “אני מאמין שנושא החטופים חשוב לכולם – גם אם אנחנו קרובים או רחוקים, אם יש לנו חבר חטוף או אין לנו, זה נוגע בכולם”
בינתיים, יעקובי הצליח לתפוס את הטיסה המיוחלת לארץ. בדרך, בזמן שתושבי כפר עזה ששרדו את הטבח פונו לשפיים, הוא התבשר על מות כמה מחבריו ושכניו ועל הנעדרים מהקיבוץ. “בארבעת השבועות הראשונים של המלחמה היינו באבל על חברים שלנו, בהלוויות ואזכרות. וככל שעבר הזמן החלה להתחדד ההבנה שאותם נעדרים בעצם נחטפו בידי חמאס. הבנו שאנחנו חייבים לעשות את מירב המאמצים בשביל אותם החברים שנמצאים בשבי”.
יעקובי כאמור הרגיש מחויב להיאבק למען השבת החטופים – שבעה מבין 134 שעדיין נמצאים בשבי החמאס הם תושבי המועצה האזורית שער הנגב, מקום מגוריו. שניים מהם מנחל עוז – עמרי מירן וצחי עידן, וחמישה מכפר עזה, שאליהם הוא מחובר במיוחד – גלי ברמן, זיו ברמן, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר וקית’ סיגל. מהרגע שהבין שחבריו ואנשי הקיבוץ נמצאים בשבי, החל יעקובי במסע לגיוס תרומות, הוצאת חולצות והכנת שלטים, תוך עבודה צמודה עם מטה החטופים. אירוע ה”עפיפוניאדה” שבו הפריחו עפיפונים שעליהם שמות החטופים סימן את תחילת שיתוף הפעולה. “יש את תמיכת הקהילה שתמיד תהיה שותפה ויש את המטה שיכולותיו מדהימות. החבר’ה שם חיברו אותנו למקומות שלא חשבנו שניכנס אליהם והם נותנים בכל העת גב לוגיסטי לקידום המאבק”.
המשימה: שלא ישכחו את פניהם
צעירי כפר עזה ובהם יעקובי לוקחים חלק פעיל במאבק להשבת החטופים. בין היתר הם מארגנים הסעות לעצרות וגם הוציאו כאמור חולצות מעוצבות עם שמות החטופים מהקיבוץ שנמכרות בחנויות בתל אביב ובאתר הקניות טרמינל איקס. המשימה שיעקובי לקח על עצמו היא שלא ישכחו את פניהם של חברי הקיבוץ החטופים: “זה לא עוד פרצוף – מאחורי כל פרצוף יש שם ויש סיפור”. וכך הוא וחבריו תולים שלטים ברחבי ארץ עם שמותיהם ותמונותיהם: “אני מאמין שנושא החטופים חשוב לכולם – גם אם אנחנו קרובים או רחוקים, אם יש לנו חבר חטוף או אין לנו, זה נוגע בכולם. שכל אחד בסוף היום שלו יאמר לעצמו אם היום הוא עשה מה שהוא יכול למען השבת החטופים”, הוא מסכם.
נדמה שכל ישראלי מכיר מישהו ששילם מחיר יקר בשבעה באוקטובר ובמלחמה המתרחשת עדיין. יש מאתנו מי שבוחרים לנסות לחזור לשגרה, יש שעדיין מחרפים נפשם במלחמה, חלק משמשים עורף תומך, וחלק – כמו שלושת הסטודנטים כאן – מחליטים לעשות מעשה למען ההסברה שתקדם את ישראל.
