מאת ירדן שושן
בשבוע שעבר פורסם מכתב שנשלח לנשיא ארה”ב ג’ו ביידן וקורא לו להפסיק את משלוח התחמושת ואת התמיכה הכלכלית בישראל. על המכתב חתומים יותר מ-900 אנשי אקדמיה ותרבות מהארץ ומהעולם, וביניהם גם ד”ר רגב נתנזון, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת במכללת ספיר וראש התוכנית לתואר שני במחלקה.
עם היוודע הדבר, שלחו סטודנטים במחלקה לתקשורת מכתב זועם לראש המחלקה ולהנהלת המכללה, בקריאה לפטר את המרצה לאלתר, בטענה כי מעשיו “פגעו במרקם המחבר בין אנשים שונים במכללה”. החתימה של נתנזון עוררה סערה גם ברשתות החברתיות, והדעות בקרב סגל המרצים והסטודנטים במכללה נחלקו לכאן ולכאן – מצד אחד, עומדת הזכות לחופש הביטוי ומהצד השני תחושה ש”נחצה קו אדום”.
“חתימה על עצומה שקוראת לנו ‘מבצעים רצח עם’, זה במילים אחרות להאשים סטודנטים מהמכללה שלך בביצוע רצח”, אומר לספירלה רון קלמן, סטודנט במחלקה לתקשורת בשנה ב’, ומוסיף “כולנו יודעים מי עבר פה רצח עם”. המרצה, ד”ר תמי רזי, מבקשת להדגיש את הזכות לחופש הביטוי: “זכות יסוד קדושה, שצריך לעשות הכול כדי להגן עליה ולהימנע מפגיעה בה”.
“חתימה על עצומה שקוראת לנו ‘מבצעים רצח עם’, זה במילים אחרות להאשים סטודנטים מהמכללה שלך בביצוע רצח”
המחאה סביב החתימה של ד”ר נתנזון על העצומה לביידן נובעת, לדברי המוחים, מסיבות רבות, בהן גם העיתוי: “מכתב כזה – במיוחד בזמן שהמדינה שלך נמצאת במלחמה על דעת הקהל העולמית – יכול לפגוע מאוד בביטחון של מדינת ישראל. מאכזב אותי מאוד שרגב חתום על עצומה כזאת. אני יודעת מה דעותיו הפוליטיות, אבל מאוד התאכזבתי לשמוע שהוא חתום על עצומה כזאת”, שיתפה ש’, סטודנטית לתקשורת בשנה ג’. סטודנטים אחרים רואים בחתימה ויתור על ביטחון האזרחים. ניר וקנין, סטודנט לתקשורת בשנה ג’, שהיה שותף בניסוח מכתב הסטודנטים להנהלה, אמר לספירלה: “הוא (נתנזון, י”ש) בעצם בא ואומר ‘ניר, אני לא רוצה שיהיה מישהו שיגן עליך כשתהיה חדירה של מחבלים'”.
סיבה נוספת למחאת הסטודנטים, לדבריהם, היא העובדה שהמכללה עצמה נמצאת במרחב עוטף עזה, חבל הארץ שהותקף ונפגע קשות ב-7 באוקטובר. לדברי נ’, סטודנטית לתקשורת בשנה ג’: “לא הגיוני שמישהו שגר בישראל וחווה את ה-7 באוקטובר יחתום על דבר כזה, במיוחד מישהו שנותן דוגמה לסטודנטים ומלמד אותם”.
גם כמה מהעמיתים של נתנזון שותפים לביקורת. ג’, מרצה במכללה, אומר לספירלה: “מרצה שמלמד במכללת ספיר, שהלימודים בה עדיין נערכים בחלקם בזום כי חלק מהתושבים מפונים, מדבר על רצח עם בעזה. מעבר לכך שהוא מסלף ומסית – הוא בעיקר פוגע בביטחון הסטודנטים שנפגעו מהטראומה הקשה, ובכאלה שאיבדו בני משפחה”.
“מטרידה אותי הפגיעה בחופש הביטוי”
גם אם לא כולם מסכימים בעצמם עם הנאמר במכתב, ובהכרח לא חתומים עליו בעצמם, יש כאמור, סטודנטים ומרצים שמתייחסים אל החתימה על העצומה כרכיב של חופש הביטוי. רבים העדיפו לא להתראיין בנושא, ומי שעשה זאת, ביקש גם הוא, בדומה למרואיינים נוספים בכתבה, להישאר בעילום שם. א’, אחת המרצות האלה אמרה לספירלה: “אנחנו לומדים שככל שחברה מדכאת את מגוון הדעות שאפשר להשמיע בתוכה, היא נכנסת למעגלים של סטגנציה ורגרסיה. אם נתבונן על העולם שסביבנו ונשאל איפה היינו מעדיפים לחיות – במדינות שמגבילות את חופש הביטוי וחופש הפרט, או במדינות שמעניקות חופש ביטוי רחב, אני בטוחה שכולכם הייתם בוחרים כמוני באפשרות השנייה”.
ד”ר תמי רזי, היחידה מבין המרצים שניאותה לדבר בשמה, אמרה לספירלה: “מה שאותי מטריד בהתארגנות של סטודנטים וסטודנטיות לקרוא לפיטוריו של ד”ר רגב נתנזון היא הפגיעה בחופש הביטוי”. לדבריה מצטרפים גם סטודנטים. ט’, סטודנטית במחלקה לתקשורת, אמרה לנו: “אני מתנגדת ל’עליהום’ שנוצר סביב חתימתו של ד”ר נתנזון. אם אנחנו חיים במדינה שיש בה חופש ביטוי, זכותו של מרצה לחתום על מסמך כזה. אין פה הכחשה ל-7 באוקטובר, יש התייחסות לסבל של הצד השני”.
מהנהלת המכללה נמסר בתגובה למכתב הסטודנטים: “אנו מגנים בכל תוקף התבטאויות נגד חיילי צה״ל ומתייחסים במלוא הרצינות לפגיעה שחוו הסטודנטים. חשוב לנו להבהיר מעל כל ספק: העצומה והחתומים בה אינם מייצגים את ספיר בשום אופן. רבים מהסטודנטים ומחברי הסגל בספיר הם ניצולי השבת הרצחנית, מפונים מבתיהם, ומשרתים במילואים ובכוחות הביטחון, ואנו מחזקים את ידם. לצד הערך הבסיסי של חופש אקדמי וחופש הביטוי, שאותו מקדשת המכללה מיום היווסדה, הובהר למרצה באופן חד-משמעי שלא להשתמש בשמה של המכללה בהקשרים אישיים ו/או פוליטיים, והוא לא מייצג אותה בהקשרים אלה”.
“שיוכיח – או שיפרסם התנצלות פומבית”
תגובת ההנהלה לא שיככה את הביקורת, ואולי אף חידדה אותה: “חופש הביטוי הוא ערך עליון בדמוקרטיה ולכן על המכללה לנהוג בתבונה, להעביר מסר חד-משמעי וברור למרצה, שעליו לשמש דוגמה לסטודנטים לתקשורת ואם הוא מאמין שישראל מבצעת רצח עם בעזה – עליו לספק הוכחה לכך. אם לא יוכל לעשות זאת – עליו לפרסם התנצלות פומבית. זאת, כדי להעביר מסר חינוכי וטוב לסטודנטים ובוודאי ללמד את אותו מרצה לקח”, דורש המרצה ג’.
ברקע הדברים מרצים רבים חשים שתגובת ההנהלה למכתב הסטודנטים לא נותנת להם גיבוי כמרצים ואנשי סגל אקדמי במכללה. מדברים שאמרו לנו, ההנהלה אימצה את הטענות שנטענו, ולפיהן המכתב לביידן כלל קריאה לפגוע בחיילי צה”ל – ולא כך הוא. על כן הם הביעו חשש גם להתראיין. “הקריאה לסלק את המרצה מהמוסד, כמוה כמו לסלק, במקרה הטוב, את עצם הזכות להשמיע דעה ואף הרבה מעבר לזה. כי המשמעות של לפטר אדם היא לפגוע בפרנסתו, כלומר לגרוע ממנו את האפשרות להתפרנס, וזו קריאה מאוד חמורה לעצמה”, אומרת ד”ר רזי. “אני מצפה מההנהלה להתייצב באופן שנותן גיבוי מלא ולא מסויג. אנשים חוששים (להתראיין, י”ש) גם בגלל עמדת ההנהלה”.
“על מנת לייצר סביבה וחברה בריאות וחזקות יותר, אל לנו להיאחז בכוח ברעיונות ובדעות, ונכון לנו להיות פתוחים להקשיב, גם לאנשים אחרים וגם לקול הפנימי שלנו, ואולי גם לשנות דעות לאור נתונים ומידע חדש”
ק’, מרצה במחלקה שגם הוא העדיף להתראיין בעילום שם, מזהיר: “מחדלים נוראיים היו נמנעים אם רק היו מקשיבים, או לפחות לא משתיקים, את האדם שחשב אחרת מכל שאר האנשים. אנחנו חושבים שהרעיונות והמחשבות שלנו הם אנחנו. אבל רעיון או דעה הם לא חלק מהזהות שלנו, הם רק רעיון. ולכן, על מנת לייצר סביבה וחברה בריאות וחזקות יותר, אל לנו להיאחז בכוח ברעיונות ובדעות, ונכון לנו להיות פתוחים להקשיב, גם לאנשים אחרים וגם לקול הפנימי שלנו, ואולי גם לשנות דעות לאור נתונים ומידע חדש”.
ד”ר נתנזון סירב להגיב או להתראיין לכתבה זו. בעקבות תגובת ההנהלה, הוא ביקש לצאת לפגרה, בטענה שעמדת ההנהלה תרמה ליצירת סביבת עבודה עוינת לו, שלא מאפשרת לו למלא את תפקידו. הנהלת המכללה לא מסרה עד כה את תגובתה לבקשתו של ד”ר נתנזון.
בהכנת הכתבה סייע תמיר דהן.
