מאת ליאורה וקנין
כנס אילת לעיתונות הוא הזדמנות מצוינת להשמיע את קולה של התקשורת המגוונת ולדון בנושאים שונים שמעסיקים את התקשורת ואת הציבור כולו. עיתונאים רבים, ותיקים וצעירים, מדרימים אליו מדי שנה מכל קצוות הארץ כדי להתייחס לנושאים החמים והמדוברים ביותר בסדר היום.
לאחר שבשנה שעברה בוטל הכנס בשל המלחמה – השנה הוא חזר להתקיים, כאשר בין הנושאים שבלטו בדיונים: פריפריה מול מרכז, גיוס חרדים, רפורמה משפטית בעת מלחמה ועוד. דווקא בגלל זה היה תמוה להיווכח שמספר הנשים שהשתתפו בפאנלים היה מצומצם מאוד.
גם אנחנו, סטודנטיות במסלול עיתונות בעידן הדיגיטלי במחלקה לתקשורת בספיר, היינו שם ולא יכולנו שלא להתפלא ממספר הנשים המועט מבין משתתפי הפאנלים. בדקנו עם עיתונאיות שהדרימו עד אילת האם זה מפריע גם להן ומה לדעתן הסיבות לכך.
ראיתי שבפאנל שהשתתפת בו, שעסק בתחום פוליטי-ביטחוני, היו שתי נשים לצד ארבעה גברים – למה אין ייצוג הולם של נשים?
מזל מועלם, פרשנית פוליטית באתר “אל-מוניטור” ומגישת התוכנית היומית “הזירה המרכזית” בערוץ הכנסת: “נשים לא מיוצגות ונראות מספיק, הן לא נוכחות בפאנלים שנחשבים לגבריים, יש עוד דרך ארוכה לעשות. נשים פחות מדברות על הכול ומעדיפות רק לדבר על דברים שהן מבינות בהם, וגברים – הם יודעים הכול. זה חלק מאיזו תופעה כזאת. אין ספק שבכל פאנל תמיד יש את הסיפור הזה. יש מעט מאד פאנלים שיראו יותר נשים מאשר גברים, זאת עובדה, בטח בנושאים כמו פוליטיקה וצבא”.
ד”ר דנה רביב, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: “נשים הן 51% מהאוכלוסייה, זה אומר שהיינו צריכים לראות חצי פאנל נשים“
אדווה דדון, כתבת תחקירים בחדשות 12 שהנחתה פאנל על הידחקותו של השיח על יוקר המחיה בזמן המלחמה, אמרה לספירלה: “הפאנל הזה הוא מראה לתקשורת. מגיעות לכאן נשים לפי התפקיד שלהן. אני מניחה שקרן מרציאנו, שמובילה את התחום הכלכלי, הייתה מגיעה לכאן אם היא הייתה יכולה. היא לא יכולה כי אנחנו במלחמה, והיא מגישה תוכנית כל ערב בשעה 19:00, ולכן לא ראית אותה כאן. אז דווקא לא הייתי משליכה מזה שאין מספיק ייצוג נשים בפאנלים. אני חושבת שאנחנו נמצאות גם בכלכלה, גם בביטחון, יש במלחמה הזו כתבות, ואני מביניהן, שנכנסו לעזה, יש כתבות שנכנסו ללבנון, אנחנו בכל מקום. משמיעות את הקול שלנו ושוות בין שווים. אני חושבת שיש בזה שינוי”.
עיתונאית, שראיינתי אותה וביקשה להישאר בעילום שם, טוענת שהיא קראה לנשים להצטרף לפאנל והן סירבו. את מכירה כאלו?
“יותר מגברים, ותצטטי אותי. אני חושבת שנשים מייעלות את הזמן שלהן בצורה שהיא שונה משל גברים. לא שגברים לא עושים את זה, אבל בצורה שונה. כל אחת עושה לעצמה סדר עדיפויות מסוים, ולהגיע לכנס באילת זה מותרות. זה לא משהו שכל אחת יכולה להרשות לעצמה לעשות פסק זמן – עם המלחמה, ולהיות אשת תקשורת מובילה ולנהל משק בית, ולהגיע לכאן. זה חשוב מאוד. לפני שנתיים ראיתי כאן יותר נשים בפאנל הכלכלי. אני למשל לא יכולתי להיות כאן כי היה לי סדר עדיפויות אחר, אז זה לא כי הן לא יכולות, או כי הן לא מתבטאות בנושאים האלה ולא נותנים להן במה. הן הוזמנו כמו שהגברים הוזמנו, אני מבחינתי יכולתי הפעם להרשות לעצמי כרגע את הברייק הזה מהמקום המאוד ספציפי שאני נמצאת כרגע בחיים, אין כאן איזושהי השלכה רוחבית יותר עמוקה בעיניי”.
אספהאן בהלול, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: “ברגע שנוותר אולי על שאלות עד כמה יש נשים ומה מספר הנשים ונתעסק בעניין הזה באופן טבעי, יקרה משהו אחר ונמצא איזשהו שוויון“
“המצב של הנשים היום במקום הרבה יותר טוב מאשר בעבר”, מוסיפה אספהאן בהלול, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. “כלומר יש ייצוג של נשים בפאנלים בתקשורת ובמקומות אחרים. תמיד זה ממקום של השוואה ופרספקטיבה של זמנים עברו. אבל עדיין יש למה לשאוף. אם לקחת כחלק ממדגם את הכנס באילת ומצאת שבפאנלים מסוימים יש יותר גברים מאשר נשים, זה אומר משהו. זה מלמד על מגמה מסוימת, אני לא יודעת אם באופן גורף כי צריך לבדוק את זה קצת יותר לעומק, בהחלט מקומן של הנשים בתקשורת השתפר פלאים אבל יש מה לשאוף מבחינת ייצוג. יחד עם זאת, אם כל הזמן נעשה את המלחמה האם הנשים מופיעות או לא מופיעות – אנחנו מנציחים ומשעתקים את השיח המאוד פמיניסטי-שוביניסטי ועדיין משמרים את המקום של האישה כמקום מאוד מוקטן. ברגע שנוותר אולי על שאלות עד כמה יש נשים ומה מספר הנשים ונתעסק בעניין הזה באופן טבעי ,יקרה משהו אחר ונמצא איזשהו שוויון”.
מירב מורן, עיתון “הארץ”: “אני לא חושבת שצריך יותר נשים ויותר גברים, אני חושבת שצריך שיהיו אנשים מעניינים שיש להם מה להגיד“
ד”ר דנה רביב, חברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו: “נשים זה 51% מהאוכלוסייה, זה אומר שהיינו צריכים לראות חצי פאנל נשים. אנחנו לא רואים את הדבר הזה בדרך כלל, יש בין אישה אחת לשתיים בפאנלים של שמונה אנשים. אני אומרת שיש הבדל, אני מכירה עורכי תוכנית שמנסים להביא נשים, והרבה נשים לא רוצות להגיע – כי אם האישה לא יודעת לדבר על נושא ספציפי, אז אין לה אומץ. גבר לעומת זאת אין לו בעיה לדבר על הכול וזה לא חשוב לאיזה פאנל תביאי אותו”.
בפאנל של “קבינט האולפנים” כאשר מדובר על ייצוג נשים בפאנלים, שיתפה תמי רווה, יו”ר חדשות 12: “הכול היה על טהרת המין הגברי, כשאני הגעתי לחדשות באולפן שישי לא היו בכלל נשים. ישבו בפאנלים גברים וישבה אולי אישה אחת או שתיים. אני בעד כמה שיותר נשים, אבל הן לא מגיעות אם זה לא מהתחום שלהן. גם מבחינה אימהית, כשאישה שיש לה ילדים קטנים בבית ואין לה סידור אליהם, זה יכול להווה בעיה של ממש להגיע לכנסים כאלו. ואני לקחתי את זה כמשימה. לא יכול להיות דבר כזה. היום חלק גדול מהפאנלים אצלנו בערוץ 12 הן עם נשים, ולא עושים את זה בגלל החובה, אלא בגלל האישיות של הדוברות. עד היום אני מאוד רגישה ומקפידה שכמעט בכל הפאנלים יהיו נשים. היום זה נורא קשה כשמשדרים כל כך הרבה שעות. כמו שדנה אמרה, אישה, אם זה לא התחום הספציפי שלה, היא לא מגיעה”.
את דבריה של רביב ניתן לחזק מתוך מאמרה של פרופ’ עינת לחובר, מרצה במכללת ספיר, שחקרה את ייצוג הנשים בפאנלים בחדשות בתקופת הקורונה. במחקרה מצאה לחובר כי עיתונאים מסקרים מגוון רחב יותר של נושאים מאשר עיתונאיות. בשונה מעיתונאים גברים, עיתונאיות לא עסקו בנושאים כמו פשע ואלימות. כמו כן, בלט היעדר ייצוג של נשים מומחיות ובעלות סמכות. שיעור הנשים שהופיעו בקרב המומחים והפרשנים בחדשות בשנת 2020 היה רק כ־11%–24% (ירידה לעומת הממוצע ב־2015, 27%). לעומת זאת, שיעורן של נשים שהעידו על חוויה אישית היה גדול יותר, בדומה למגמה העולמית. נשים מרבות להופיע בתפקידן המשפחתי ופחות בתדמית הסמכותית-מקצועית.
אז את חושבת שיש כיום ייצוג הולם של הנשים בפאנלים?
בהלול: “זה מאוד יחסי, אני לא יודעת אם המילה הולם היא ההגדרה הנכונה. הייצוג קיים, מבחינת נראות בתקשורת יש למה לשאוף. אבל אי אפשר לדבר על הכחדה סימבולית. אנחנו עדיין רואים ייצוג גבוה יותר של גברים, זה נכון, אבל בהחלט מעמדה של האישה מבחינת הייצוג, מבחינת הדימוי התקשורתי, ובכלל – השתפר מאד”.
עם זאת, היו גם כאלו שחושבות אחרת משאר העיתונאיות לגבי ייצוג נשים בפאנלים. מירב מורן, כתבת בעיתון “הארץ”: “אני לא חושבת שצריך יותר נשים ויותר גברים, אני חושבת שצריך שיהיו אנשים מעניינים שיש להם מה להגיד. מה העניין של נשים וגברים פה?”
אז בעינייך זה בסדר גמור גם אם יש אישה אחת שהיא בפאנל?
“זה בסדר גמור שיש אישה אחת, שיהיו רק נשים, שיהיו רק גברים מעניינים. אולי נשים לא אוהבות לישון מחוץ לבית? אני לא חושבת שזה צריך להיות בכלל משהו שאנחנו צריכים להיות עסוקים בו. זאת לא השאלה. השאלה היא האם זה היה מעניין, האם שמו אנשים מעניינים בפאנל, ושהפאנלים עסקו בעניינים שהם רלוונטיים. אם היה פאנל על ייצוג נשים בתקשורת ולא היו שם נשים, אז זה היה באמת מוזר. אני חושבת שזה אפילו דבר מסוכן לעשות. אני כן חושבת שיכול להיות שסיקור יכול להיות מושפע, כי נשים וגברים זה לא אותו הדבר, אז כדי שיהיה מכל דבר שקורה – גם מהמגדר הזה וגם מהמגדר הזה, בשביל מגוון הדעות. לא בדברים כאלה”.
יוסי בר מוחא, מנכ”ל אגודת העיתונאים הממונה על ארגון הכנס: “תמיד שאפתי בכל הכנסים שיהיו יותר נשים, ושיהיה מספר שווה של גברים ונשים. אלא מה, יוצא מצב שלכל אישה יש את האילוצים שלה. אך אנחנו דוגלים בכך כל שנה”.
