מאת בר אברמוביץ’
השבוע זה עוד אפשרי – ואחר כך תוכלו לראות את זה רק ברשתות החברתיות. התערוכה הגלויה היומית של האמן זאב אנגלמאיר, המספרת את סיפורי החטופים בעזה דרך גלויות, מוצגת עד יום חמישי הקרוב ה-19 בדצמבר במכללה. הגעתה של התערוכה למכללה היא לא מקרית – ספיר, כמו ישובים רבים וקהילות רבות בעוטף, ספגה מכה קשה ב-7 באוקטובר ואיבדה 47 אנשי סגל וסטודנטים בעבר ובהווה, והתערוכה הזו היא למעשה הראשונה שמוצבת בגלריה בבניין הספרייה האקדמית מאז תחילת המלחמה.
התערוכה, שתינעל ביום חמישי בשעה 18:00, היא מעין יומן חזותי המציג באמצעות גלויות את האירועים במדינה מאז השבת השחורה. התערוכה מוצגת גם במקומות שונים בארץ ובעולם, והיא נולדה למעשה ברשתות החברתיות של אנגלמאיר (62), שבכל יום מתחילת המלחמה מפרסם גלויה יומית ברשתות החברתיות שלו. רוב הגלויות מזדהות עם הכאב של משפחות החטופים והחשש לגורלם, ויחד עם זאת הן גם נוצרו כדי להפיץ נחמה, תקווה ואופטימיות בימים של אובדן, כאב ושכול.
“חשוב לי מאוד הקשר עם המשפחות. הסיפורים האישיים יוצרים הזדהות, וככה אני מרגיש שאני מכיר אותם. מאז 7 באוקטובר פגשתי משפחות רבות מאלה שפנו אלי, אנשים נפלאים ומעוררי השראה”
“הבחירה הייתה להביא את העבודות של אנגלמאיר לספיר”, אומרת לספירלה סמדר לוי (58), אוצרת התערוכה מבית הספר לאומנות במכללה. “זה נראה לנו הדבר הכי נכון בשנה מטלטלת של האזור הזה, של כל המדינה ובמיוחד של ספיר כי באלו עוסקות הגלויות והיה ראוי לפתוח את השנה עם התערוכה הזאת. כל העבודות עובדות על הכפל הזה בין הצבעוניות היפה והעשירה, והאופטימיות ואפילו התמימות, ביחד עם זה התוכן שלהן הוא מאוד קשה”.
אופן הצבת הגלויות בגלריה נעשה על פי הסדר הכרונולוגי שבו הן פורסמו ברשתות החברתיות של אנגלמאיר. כמו כן, מספרת לוי כי הייתה חשובה לה גלויה אחת שבה צייר אנגלמאיר את ארוחת הבוקר שלו. “הוא צייר בבוקר שבעה באוקטובר את ארוחת הבוקר שלו, ולאחר שנה ושבועיים הוא חזר לציור והוסיף מחבל נוחבה לקוטג’ המופיע בציור”.
כאשר פנו לזאב מהגלריה בספיר בבקשה להציג את הגלויות, הוא קיבל את הפניה מתוך תחושת שליחות וברצון להגיע לאנשים שחוו את השבעה באוקטובר. “יש לגלויות משמעות מיוחדת לתושבי האזור, כי כאן נחשפים ליצירות אנשים שהיו פה, כשזה קרה, ומבחינתי זאת הרגשה אחרת”, הוא אומר.
חלק מהגלויות צוירו בעקבות בקשות של משפחות חטופים או נרצחים, כדי לזכור ולהנציח באופן רגיש ואופטימי את בני המשפחה היקרים להם. בציורים, מספר אנגלמאיר, הוא מנסה להכניס חוויות ופרטים אישיים, מעוררי הזדהות, של החטופים או הנרצחים, ולא מתייחס ליום האחרון ולאלימות שחוו: “אני מנסה שהציורים יהיו דומים להם, אבל יותר חשוב לי למצוא משהו מהותי שקשור אליהם. כשציירתי את דרור אור מקיבוץ בארי, רציתי להתמקד באישיות שלו. אלעד, אחיו, כתב לי שהיה אדם מקסים, שלו ורגוע, ועסק בגבנות, בישול גבינות. ניסיתי לצייר את הרוגע והשקט הזה של דרור, שקשורים גם למקצוע שבחר, גבנות, שיש בו שקט והמתנה לגבינות שיתמצקו. לכן ציירתי אותו בקווים עדינים, בצבעוניות כחולה רגועה”.
“יש לגלויות משמעות גם לספיר וגם לשדרות. כשאני מגיע להרצאות על הגלויות במקומות אחרים לא כולם חוו את זה, אבל כשאני מגיע להרצאות בעוטף בעצם כולם חוו את השבעה באוקטובר”
אנגלמאיר מוסיף: “חשוב לי מאוד הקשר עם המשפחות. הסיפורים האישיים יוצרים הזדהות, וככה אני בעצמי מרגיש שאני מכיר אותם. מאז 7 באוקטובר פגשתי משפחות רבות מאלה שפנו אלי, אנשים נפלאים ומעוררי השראה. היצירה הזאת, הגלויות היומיות, ובמיוחד האנשים שאני פוגש בכל הארץ, נותנים לי את התקווה שהחטופים יחזרו, ובהמשך נהיה חברה מוסרית יותר ושוחרת טוב”.
ומה חושבים הסטודנטים?
ליד הגלריה שבה ממוקמת התערוכה עוברים סטודנטים רבים במהלך ימי הלימודים במכללה. “אני חושבת שהדרך הזו להעלאת החטופים לשיח הציבורי היא מבורכת ומלאת רגש”. אומרת לספירלה נעמה אלפיה (24), סטודנטית לתקשורת שנה ג’ במסלול רדיו. לשאלה אם יש גלויה אחת שהיא אהבה היא משיבה: “אין לי תמונה אהובה, כי הלוואי ולא הייתי רואה אותן או לא נשאלת עליהן. כשאני רואה את הציורים הללו אני עצובה. הלוואי ולא היינו בסיטואציה שבה עושים תערוכה על חטופים ועל נרצחים. התמונה של פרחאן הייתה מעט מעודדת מאחר שהוא כבר בביתו על היקרים לו”.
שירן סלבינסקי (29), סטודנטית במסלול תקשורת שיווקית במחלקה לתקשורת, ביקרה בגלריה: “בתערוכה יש המון גלויות מכל מיני סיטואציות מהחיים, וזה מראה את הדיסוננס המטורף מלפני שבעה באוקטובר ואחריו. זה השפיע על כל המדינה ובפרט בעוטף עזה ומי שחווה את כל זה, מי שראה מחבלים מול העיניים, מי שאיבד אנשים קרובים אליו או מכיר אנשים שאיבדו אנשים שקרובים אליהם. זה היה ממש שואה שנייה”.
הגלויות שיצר אנגלמאיר מוצגות כאמור ברחבי העולם ולא רק בישראל. הוא מספר שהתערוכות שלהן יוצרות הזדהות עם החטופים, גם בקרב קהלים שלא מכירים את סיפורי החטופים, למרות שיש במקומות רבים אנטי-ישראליות, “הגלויות הוצגו בתערוכות במקומות טעונים, למשל באוקספורד באנגליה, ברחבה שצמודה לספרייה שהיו בה בעבר הפגנות פרו-פלסטיניות, ולמרות זאת, התערוכה התקבלה בהבנה ועניין רב מצד סטודנטים ומרצים.
“בפילדלפיה, בארצות הברית, התערוכה הוצגה בחוצות העיר, והאוצרת אמרה לי שגם אנשים שלא ידעו על המלחמה או החטופים הזדהו עם הגלויות, כי הן מספרות סיפור אנושי מעורר הזדהות”. לדבריו, פרסום הגלויות ברשתות החברתיות, מנכיח את החטופים ומסייע להשאיר אותם בסדר היום הציבורי. “המשפחות עוברות תקופה קשה מנשוא, הן חיות בכאב, דאגה, געגועים ובחוסר ודאות. הייתי רוצה לראות את העם כולו, מאות אלפים, מזדהים עם המצוקה שלהם ופועלים למענם”.
אנגלמאיר מקבל תגובות חיוביות ברשתות החברתיות. “קשה להשתמש במילה שמחה, אבל כל הציורים שלי התקבלו באופן חיובי ובאהבה על ידי המשפחות. התגובה של בני המשפחה לגלויות הכי משמעותית לי. כשאני מצייר אני חושב עליהם, ועל מי שנפגעו, ומקווה להחלמה והפנמה. ומייחל, בכל ליבי, לשובם הקרוב של החטופים”.
התערוכה מוצגת בגלריה לאומנות בבניין הספרייה האקדמית, בין השעות 10:00-18:00, עד יום חמישי הקרוב ה-19 בדצמבר. רוצו לראות
