יום האישה הבינלאומי נחגג בישראל, לא מצוין. מה חוגגים? רבים יגידו שנשיות. כיצד? טוב, אם לשפוט לפי הלך הרוח ברחובות, מדובר ביום שבו כל אישה באשר היא תקבל פרחים ענוגים, פדיקור-מניקור בחצי מחיר, חזייה שנייה בחינם, איפור חינם לכבוד יום האישה, וכמובן משקאות מתוקים, יפים וורודים חינם לנשים בבר.
בסיכום מהיר, יום האישה הבינלאומי הפך להיות וולנטיינס דיי נוסף, שבו הגברים – שמייצגים את החברה הכוללת – מעניקים לנשים, המיעוט, הטבות נהדרות ליום אחד בלבד. פיד הפייסבוק שלי מלא ב”תודה שאת אישה כזאת מדהימה”, נשמע כמו “אמא, קרייריסטית, ועם כל הקושי, תמיד שמה ארוחה חמה על השולחן” – רגע, מה?! עוד יום שבו מונצח השוני המגדרי בין גברים לנשים באמצעות מתנות “לאישה שלי?” באמצעות חגיגת הנשיות המסורתית שהמאבק הפמיניסטי עובד כל כך קשה כדי לנפץ?
הדבר שבאמת הייתי רוצה לראות בתאריך הזה בשנה הוא יום המאבק לשוויון הבינלאומי. כן, זה פחות נוצץ, כן, יש פחות אופציה לגבר לקנות תכשיט בצורת לב ל”אישה שלו”, פחות הזדמנות לחברה הקפיטליסטית שלנו לחגוג, אבל באמת שיש מספיק ימים כאלה.
פמיניזם, הדבר שבאמת צריך להיות נחגג ביום הזה בשנה, הפך לצערנו להיות מילה שנויה במחלוקת. נשים רבות נרתעות ממנו, ולא מעט גברים ונשים מציירים בדמיונם נשים חמוצות שמסרבות למרוט שערות וללבוש חזיות ושונאות כל מה שזז. איך זה קרה? איך תיאוריה שאפשרה שחרור של כל כך הרבה מיעוטים, שבבסיסה מדברת על שוויון – כלכלי, חברתי ופוליטי – בין שני המינים, הפכה להיות כל כך שנואה? מדוע אין היום אף מדינה בעולם שיכולה לומר שהיא הגיעה לשוויון מגדרי אמיתי? ואיך כל זה מתקשר לפדיקור-מניקור בחצי מחיר?
אמה ווטסון (כן, זאת מהארי פוטר) הרצתה באו”ם על אי שוויון מגדרי בעולם בשנת 2014, והציגה שאלה שאני שואל את עצמי כל יום – איך אפשר להוביל שינוי אמיתי בעולם, כשרק חצי מהאנושות מוזמן אליו, או מרגיש נוח להשתתף בו?
שוויון מגדרי הוא הבעיה של כולנו, ופמיניזם, מה לעשות, הוא לכולם. כשיום האישה נחגג עבור נשים בלבד, הוא מצטייר בעיני גברים כמשהו שלא נוגע להם. כשנשיות שייכת לנשים בלבד, היא נמדדת אל מול הגבריות המסורתית, וכך היא מנציחה את השוני המגדרי שאנחנו כל כך רוצות ורוצים להעלים מהעולם.
“אנחנו לא מדברים הרבה על גברים ועל כליאתם בתוך סטריאוטיפים מגדריים”, אמרה ווטסון בנאומה, “אבל אני רואה שהם כלואים. וכשהם ישוחררו – דברים ישתנו לנשים, כהליך טבעי”. והיא כל כך צודקת. כשגברים לא יהיו צריכים להיות אגרסיביים כדי להתקבל בחברה כ”גברים”, נשים לא יצטרכו להרגיש חלשות. כשגברים לא יהיו צריכים לשלוט, נשים לא יאלצו להיות נשלטות. התפישה של מגדר כשני הפכים היא שמנציחה את אי השוויון המגדרי, והחגיגה של יום האישה בפדיקור-מניקור מפספסת את המטרה.
פמיניזם היא לא מילה נרדפת לשנאת גברים. אני פמיניסט, ואני חב את סגנון החיים שלי היום לתנועה הפמיניסטית ולמלחמה של נשים, ששחררו אותי מהצורך להיות “גבר אמיתי” בחברה – כזה שמצניע את הרגשות שלו ומתנכר להם, רודף אחרי קריירה, אגרסיבי, מוערך פחות כהורה רק בגלל שהוא גבר. מתוך השחרור הזה, מתוך ההבנה שנשיות וגבריות הן פיקציות, נשים מצליחות יפסיקו להיתפש כמאיימות.
גברים, הגיע הזמן שתחגגו את הנשיות שלכם. נשיות היא לא מילה גסה, ובטח שהיא לא מילת גנאי. היא לא בושה. ברגע שנדע לקבל את זה בתור חברה, יגיע השינוי האמיתי. רק ברגע שתיפסק ההזרה הנוראית הזו בין גברים לנשים, נוכל להגיע לחברה שוויונית באמת.
תמונה בראש הכתבה – מבצע נוסף ליום האישה. צילום: גל פרייליך
