מול עשרות עיתונאים, הודתה החודש הטניסאית מריה שראפובה: “נכשלתי בבדיקה, אני לוקחת אחריות מלאה”. הודאתה של הטניסאית המעוטרת בשימוש בסמים הכתה בהלם את אוהדיה ואת חובבי הענף, אך מביני דבר הופתעו קצת פחות. בעקבות הרעב להצלחה והרצון לזכות בתהילה, ספורטאים מקצוענים רבים משקיעים באימונים ובתזונה, אך יש כאלו שעושים זאת בצורה בלתי חוקית. “גם ככה, ספורטאים לא מתחרים בזירה מאוזנת, לחלק מהם יש יותר כסף או שהם באים ממדינות עם יותר כסף, נהנים ממאמנים טובים יותר, רופאים טובים יותר ויותר הזדמנויות. אז להוסיף לזה גם חומרים שונים ומשונים?”, אומר אמיר ענבר, כתב הספורט של “הארץ”, שכתב לא מעט על חומרים אסורים בספורט. ענבר, שעוקב באדיקות אחר הנושא, מעלה שאלה חשובה שתשובה עליה טרם התקבלה: “מה הטעם בתחרות בין בני אנוש, אם זה הופך גם לתחרות בין רוקחים?”
בספורט ההישגי – הן הקבוצתי והן האישי – נערכים מבדקי סמים באופן תדיר. המבדקים נערכים באמצעות בדיקות שתן או דם, תוך כדי תחרות מסוימת, או אחריה. כישלון בבדיקת סמים נחשב הפרה של התקנון למניעת סימום, לפי סעיף 10.2.1 בתקנון הלאומי למניעת סימום בספורט (WADA). ספורטאים שנכשלו בבדיקת סמים יושעו מפעילות לתקופה של ארבע שנים, אלא אם יוכיחו שלא ידעו שהחומר שאותו נטלו אסור לשימוש ובכך מהווה הפרה של התקנה. ובכל מקרה, תיפסל התוצאה של אותו האירוע שבו אירעה ההפרה.
ממרוצי האופניים ועד מסלול האתלטיקה
בינואר האחרון, בזמן אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס, נכשלה מריה שראפובה בבדיקת הסמים. החומר שנמצא בגופה הוא מלדוניום שנאסר לשימוש החל מה-1 בינואר השנה. מולי אפשטיין, פיזיולוג ספורט ופרשן אתלטיקה בכיר, מסביר שהתרופה מלדוניום שאותה נטלה שראפובה, “משפרת את זרימת הדם ומספקת חמצן לרקמות הגוף, ובכך מתאפשרת התאוששות מהירה יותר לאחר אימונים”. המקרה של שראפובה הוא כמובן לא היחיד. עולם הספורט רווי בספורטאים שנתפסו או שנחשדו בלקיחת סמים משפרי ביצועים. בתקופה האחרונה התגלתה הסיבה “האמיתית” שבגינה נעדר מהמגרשים הטניסאי הספרדי רפאל נדאל למשך כשבעה חודשים, באמצע סבב הטניס בעונת 2012. שרת הספורט הצרפתית לשעבר יצאה נגד נדאל בטענה כי זייף פציעה והיעדרותו הארוכה קשורה לשימוש בחומרים ובהמתנה ליציאתם מהגוף. נדאל, שכמובן הכחיש את הטענות, הודיע שנמאס לו מההאשמות המגוחכות ובכוונתו להגיש תביעה נגד השרה לשעבר.
מלבד הספורט הלבן, הסמים הממריצים הגיעו גם לענפים אחרים. אחד הסיפורים המוכרים ביותר הוא של לאנס ארמסטרונג, שזכה 7 פעמים במרוץ האופניים הקשה ביותר בעולם, הטור דה פראנס, ונחשב לאחד מרוכבי האופניים הגדולים בכל הזמנים. לאחר שהתגלה כי לקח סמים ממריצים, כל תאריו של ארמסטרונג נשללו ממנו. תחילה טען הרוכב המפורסם כי עושים לו “ציד מכשפות”, אך בינואר 2013 הודה כי השתמש בסמים בכל תחרויות הטור דה פראנס שבהן השתתף. ביולי 2013, האצן האמריקאי והאלוף האולימפי לשעבר, טייסון גיי, נכשל בבדיקת סמים והושעה לשנה וחצי. גם האצן הג’מיקני אספה פאוול, שיאן העולם ב-100 מטרים באולימפיאדת בייג’ינג, נתפס והושעה.
למה דווקא בספורט היחידני
נראה כי הסמים הממריצים נפוצים יותר בענפי הספורט האישיים מאשר הקבוצתיים. “אני לא לגמרי בטוח שזה עניין של ספורט אישי מול ספורט קבוצתי, אלא סוג הספורט”, אומר ענבר. “דברים כאלה יהיו ‘נחמדים’ בכדורגל, אבל המיומנות עדיין מדברת שם יותר. בענפים אחרים, לעומת זאת, הדברים האלה יכולים לעשות הבדל עצום, כמו באתלטיקה, באופניים – היכן שמעלותיו של הגוף מכריעות יותר מכל דבר אחר”.
אחד מהמקרים הזכורים ביותר בספורט הקבוצתי הוא המקרה שבו היה מעורב כפיר אדרי, בשנת 1999. אדרי, שחקנה של מכבי תל אביב לשעבר, נכשל בבדיקת סמים שנערכה לאחר המשחק של קבוצתו נגד הפועל חיפה. לאחר שהודה, הושעה אדרי לשישה משחקים. מאמן הכושר שסיפק לו את הסם הושעה לשנתיים וקבוצת מכבי תל אביב נקנסה ב-100 אלף שקלים, בנוסף להפחתת ארבע נקודות ליגה. ניתן לראות ששימוש בסמים בספורט קבוצתי מזיק לכלל הקבוצה, נוסף על השחקן עצמו, בניגוד לשחקן בודד שנענש בספורט האישי.
15 שנים מאוחר יותר, באפריל 2014, שברה האצנית אולגה לנסקי את השיא המיתולוגי של אסתר רוט-שחמורוב מאולימפיאדת מינכן 1972 בריצת 100 מטרים, כשעצרה את השעון על 11.42 שניות – שלוש מאיות פחות משחמורוב. אלא שלנסקי לא התייצבה לבדיקת סמים ביום למחרת כמתחייב. לטענתה, היא נאלצה לטוס בדחיפות לאוקראינה בשל מצבה הבריאותי של סבתה. שיאה נלקח ממנה והיא הושעתה על ידי הוועד האולימפי עד לסוף שנת 2014.
פרופ’ שאול שרייבר, יו”ר הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט, מספר שהסוכנות עובדת בשיתוף פעולה מול האיגודים השונים. “יש מחנות אימונים, אנחנו באים לתת הרצאות”, הוא אומר ומסביר כי המצב בישראל טוב יחסית לעולם. עם זאת, שרייבר מעיד שייתכן ואחת הסיבות לכך היא כלכלית. “בחו”ל, יש לספורטאים משאבים כלכליים שאין לשחקנים בארץ. לארמסטרונג היה מערך לוגיסטי שלם ששירת אותו. הכלכלה של הספורט בארץ לא מפותחת לדברים מהסוג הזה”. באשר לספורטאים בארץ שכן נתפסים בבדיקת סמים, שרייבר טוען כי כמות המקרים נמוכה ויש מיצוי דין לפי החוק הבינלאומי.
כעת נותר לקוות שגם במידה והספורטאים הישראלים יגיעו רחוק מבחינה מקצועית ויהיו להם את האמצעים הכלכליים להשתפר, הם לא יתפתו ללכת אחר הסם הממריץ – וישמרו על ערך הספורטיביות.
בתמונה הראשית – מריה שראפובה. צילום – flickr, Boss Tweed
