אביחיל קלוש, בת 25, מהמושב השיתופי “מעון” בדרום הר חברון, סטודנטית שנה ב’ בחוג לתקשורת במכללת “ספיר”, מתגוררת בבאר שבע ועובדת כמאבטחת. אבל של פרות.
לעבודה המיוחדת הזאת התגלגלה בזכות קשר משפחתי. “אבא שלי רפתן”, היא מספרת. “כשהייתי קטנה תמיד אמרתי: ‘איכס, איזה ריח דוחה, בחיים לא אעבוד שם’. אבל כשחיפשו עובדים ברפת, קפצתי על זה. מסתבר שלכסף אין ריח”.
הצורך באבטחת הרפת התעורר לפני מספר שנים בעקבות שורה של גניבות. האבטחה נעשית בצפייה במצלמות ב”בודקה” הממוקמת במרכז הרפת, וגם בסיורים רגליים חמושים. “בגלל שמדובר בהתנחלות”, אומרת קלוש, “מקפידים על אישור נשק. יש לי כזה מהצבא. הייתי קצינה בעלת רובאי 03”.
העבודה היא עבודה במשמרות לילה. באמצע השבוע המשמרת היא בת תשע שעות, ובסופי שבוע בת 26 שעות. קלוש עובדת אחת לשבועיים בליל שלישי, ואחת לחודש בשבת, דבר המצריך נסיעות ארוכות באוטובוס לבית הוריה ובחזרה. “אני מגיעה רבע שעה לפני כניסת השבת ומסיימת חצי שעה לאחר יציאתה. בבקרים, כשהתאילנדים מגיעים, אני יכולה לנמנם איזה שעה. זה לא פשוט, אבל אני מקבלת 45 שקלים לשעה, ובסך הכל יותר מאלף שקלים למשמרת שבת אחת, אז זה שווה”.
העבודה מאפשרת לה לשלב את הלימודים בצורה טובה. אין בעיה לקרוא מאמרים, לכתוב עבודות, או ללמוד למבחן תוך כדי המשמרת. אבל האם הלימודים תורמים לעבודה? “אנחנו לומדים בשיטות מחקר לבצע תצפית”, היא צוחקת, “ובעבודה אני מבצעת את זה על בסיס קבוע. אף אחד לא חשב בחיים לתצפת על פרות. עבודה היא לא עניין של כיף, אלא של צורך. ואני מצליחה להוציא ממנה את המיטב”.
חוץ מעבודת האבטחה, קלוש משקיעה 250 שעות במלגות בבאר שבע ומצליחה לממן את עצמה ללא עזרה מההורים. “ככה זה כשיש עשרה אחים”, היא אומרת. “באידיאל, כולנו הרי היינו רוצים לנפוש ולא לעבוד, אבל זה לא עובד ככה. היופי הוא למצוא את האיזון, והעבודה ברפת מאפשרת לי למצוא אותו”.
*
לקריאה נוספת: כמה מרוויח רפתן
