בדיוק החודש אני חוגגת שבע שנים מהיום בו התגייסתי לגדוד הקרקל, מאז, הספקתי לפשוט את המדים ולחזור לאזרחות, אבל האמת היא שמעולם לא השתחררתי. לא השתחררתי מ”המורעלות”, לא השתחררתי מהערכים ולא השתחררתי מהאהבה שלי לארץ הזו, על כל כישלונותיה ועל כל הצלחותיה. בימים האחרונים שמעתי את ההתבטאויות השונות של בכירים בצה”ל לגבי שילובן של נשים במערך הלוחם בצה”ל והזדעזעתי. בצעירותי לימד אותי אבי, שיש דברים שהשתיקה יפה להם, שיעור שאולי אותם בכירים פסחו עליו. אחד הבולטים שבהם היה סגן מפקד אוגדת עזה לשעבר, אל”מ במיל’ יונתן ברנסקי, שהצהיר כי כאשר לוחמות מגדוד קרקל מגיעות להתאמן בבסיס, נגמרים אמצעי המניעה בשק”ם.
אני אחת מאותן נשים שבחרו לעשות שירות משמעותי, אחד כזה שישאיר זיכרונות, ערכים ודרך לצעוד בה גם לאחר השירות. אני שייכת לאותן נשים שחושבות ואף יודעות, שאין הבדל בינו לבינה. השירות הצבאי שלי לא היה קל – למי שהיה לו ספק – הוא דרש מאמץ פיזי ונפשי, יכולת הכלה, הבנה ומשמעת נוקשה כיאה לצבא. הוא דרש תעצומות נפש אדירות והתמודדות עם סיטואציות שרק הצבא יכול להפגיש אותך איתן.
במהלך השירות הצבאי שמעתי לא פעם אמירות עוקצניות, אמירות שלא נופלות מדעותיו של תא”ל במיל’ אביגדור קהלני שטען כי “תפקידה של האישה הוא להיות אמא ולהביא ילדים לעולם”. אמירות כאלו אינן מרגשות את מי שהוכיחה לעצמה ולכל הסובבים אותה מהו תפקידה האמיתי. אמירות כאלה לא שוברות את נפש הלוחמת שלי ושל חברותיי. מה כן שובר? אמירות בזויות וסקסיסטיות כמו של אל”מ ברנסקי. האמירה החשוכה הזו מעוררת בי כעס. למרות שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית שנותנת את הבמה ואת הזכות להשמיע קולות, יש אנשים ודעות שלא צריך לתת להם ביטוי, יש קולות שצריך לקבור מתחת לאדמה ולא לתת להם את האפשרות להישמע.
במלחמה הבלתי פוסקת הזו, נשמעות דעות לכאן או לכאן. הקלות בה אנשים שולפים רצף מילים פוגע ומעליב הפכה להיות בלתי נסבלת. אל”מ במיל’ שבמקום לשאוף לקדמה ששנת 2016 מכוונת אליה, מביע את דעותיו הפרימיטיביות והמביישות. מביישות מי שהיה בעבר דמות מחנכת כמצופה ממפקד. אני לא מצפה לטפיחה על השכם. אני לא מצפה לקריאות עידוד על כך שנתתי עוד שנה מחיי לשרת את המדינה הזו. תשאלו את חברותיי הלוחמות, אף אחת מהן לא מצפה לזה. אבל יש מרחק ענק בין חוסר תמיכה לבין להקנות לנו את תפקיד המזרן הצבאי.
אני חושבת שנשות צה”ל הלוחמות הוכיחו שהן טובות בכל מה שהן עושות. אנחנו טובות במארבים, אנחנו טובות בקליעה, אנחנו טובות בבוחן מסלול, בצליפה ובכל דבר שמצפים מאתנו לעשות ועוד יותר טובות במה שלא מצפים מאיתנו לעשות. אנחנו אוהבות את האתגרים, אנחנו אוהבות את כיבוש היעדים לא כי אנחנו לוחמות – אלא כי זה האופי הנשי. הגיע הזמן לשים את האמת על השולחן, מי שמתעסק בפעילות מבצעית לא מתעסק בפעילות מינית.
