תערוכת “אמן בוחר אמן” מוצגת בשבועות האחרונים בגלריה לאומנות שבספריית מכללת ספיר, ובמרכזה שיתופי פעולה בין אמנים תושבי הדרום. לתערוכה נבחרו שמונה אמנים, בוגרים ומרצים במכללה, שבחרו בתורם שמונה אמנים אחרים מהדרום ויצרו יצירות מחווה ליצירות מוכרות שלהם.
אחת היצירות היא מיצב של לירז אנקר-לוי, סטודנטית לשעבר במכללה ומרצה בבית הספר לאמנות כיום. אנקר-לוי בחרה ביצירה של האמן קובי הראל המנוח, שהיה מרצה שלה בתואר הראשון ללימודיה ומת בטביעה בים. “היה לי ברור שאני בוחרת בקובי, הוא ההשראה שלי לפיסול”, שיתפה אנקר-לוי. ביצירה שלה בחרה האמנית לעשות הומאז’ ליצירתו האחרונה של הראל.
“ביצירות שלו, קובי התעסק הרבה בגוף מעוות, בפירוק הגוף ובצורות אמורפיות”, סיפרה אנקר-לוי. לדבריה, היצירה שבה בחרה לעסוק גם מתקשרת לפרויקט הגמר שעשתה כסטודנטית לתואר ראשון שבו ליווה אותה הראל בתור מנחה. “כל עבודות הפיסול על מלח גס הן בעצם דיאלוג מצמרר עם זה שהוא מת בטביעה. מלח מסמל את הים ואת האין-חיות. בעבודה הזאת, נוצרו משמעויות חדשות בקשר שלי ושל קובי שהן מאוד עמוקות ומעלות מחשבה”.
יצירתה של זיווה ילין. צילום: יובל דולב
חיבור נוסף בתערוכה נעשה בין ד”ר זיוה ילין, מרצה לציור במכללה והאוצרת הראשית של גלריית בארי, לבין הצלמת סופי ברזון מקאי. ביצירותיה מרבה ילין להשתמש בצבע האדום. בעבודה שמוצגת בתערוכה ילין שכתבה את אחד הצילומים של ברזון מקאי עם צבעים אדומים ושחורים. “יש פה איזה חום וארוטיות ששיחק לי מאוד טוב. הייתי זקוקה לבעירה הזאת”, העידה ילין. בקיץ האחרון, במסגרת עיסוקה בצילום יצאה מקאי לצלם את השדות הבוערים שביישובי עוטף עזה, שדות שמהווים את נוף ילדותה של ילין. העבודות של שתיהן מוצגות בפורמטים גדולים ומבקשות להבליט את המציאות המורכבת באזור.
צלמת נוספת שמציגה בתערוכת “אמן בוחר אמן” היא איה כהן, שבחרה להציג את סיפורה האישי דרך סדרת צילומים שיצרה ונקראת “מקום להחלמה”, בהשראת יצירותיה של המעצבת נעה מירנץ אגמי. כהן סובלת מפסוריאזיס בגופה וצילומיה עוסקים בחיפוש אחר מרפא. את הסדרה שמוצגת בתערוכה צילמה בחממת קישואים במושב שלה, בשעות שונות ביום, בתאורה ובאווירה שונה, שדרכן היא מציגה את המקום המרפא שלה.
מה”לובר” בפריז לגלריה לאמנות במכללת ספיר
עבודה נוספת בתערוכה היא של אייל אסולין, מרצה במכללה ובוגר תואר שני ב”בצלאל”, שבחר לערוך מחווה ליצירתו של האמן הבין-לאומי ג’וזף דדון. אסולין ודדון הם מכרים ותיקים ששיתפו פעולה בעבר ומגיעים שניהם מהעיר אופקים. העבודה של ג’וזף שבה בחר אסולין להתמקד היא צילום שנקרא “ציון”, שצולם במחלקה לתרבות המזרח התיכון ומצרים העתיקה של מוזיאון ה”לובר”. בצילום תיעד דדון את השחקנית המנוחה רונית אלקבץ כשלגופה שמלה שחורה במעין אווירה מיסטית. אלקבץ נראית רוקדת או משתתפת בטקס פגאני עתיק.
בעבודותיו אסולין מרבה בבחינה של נושאים כמו כוח, כסף, עבדות ומעמדות בחברה שלנו, עוד מימי מצרים העתיקה ועד לימינו אנו. ביצירותיו הקודמות אסולין בחר להתמקד ב”מלווים המלכותיים” של המלך, במקום במלך עצמו. באחת העבודות אסולין שכפל גוויית חתול אמיתית לכמאה פסלים של חתולים שחורים שבצלעות שלהם טבועה החותמת FINE GOLD 999.9 המייצגת זהב מובחר. ביצירה המוצגת בתערוכה זו הציג אסולין חמישה העתקים של גוויות חתול המונחות בצורת פנטגרם (כוכב מחומש).
“החתול בתרבות המצרית הוא המגן של הבית. בתרבות שלנו, חתול שחור מתייחס לקללה או למזל רע, ובעצם הכוכב המחומש, ה”בלאק חמסה”, מייצג הגנה מעין הרע. ביצירה הזאת, כל הזמן קיימת ניגודיות, דואליות. העבודה נמצאת במתח בין שני קיומים שונים, עכשוויים ועתיקים”,הסביר אסולין. עבודתו של ג’וזף מתכתבת עם עבודתו של אסולין בשדות מרובים שמעניקים ליצירה משמעויות רבות. “הצורה הזאת, הפנטגרם, הכוכב המחומש, החמסה, מדברת על המאגיה, ומכאן החיבור לג’וזף”, הבהיר.
התערוכה “אמן בוחר אמן” היא אחת ממגוון תערוכות שמוצגות בגלריה לאומנות שנמצאת בספריית המכללה, והיא תוצג בה עד שישה בינואר. במהלך השנה מתקיימות כחמש תערוכות קונספט שונות, נוסף על תערוכות סוף השנה, תערוכות הבוגרים ותערוכות המצטיינים, שבהן מתקיימים אף סיורים מודרכים של אנשי בית הספר לאמנות.
כשנשאלה אנקר-לוי אם לדעתה יש לתת במה רחבה יותר לתערוכות אלו, השיבה “חד-משמעית כן. קורים פה עוד דברים. בית הספר לאמנות הוא מקום מאוד דינמי, מגיעים לפה אמנים בקנה מידה ארצי ובין-לאומי לכל מיני הרצאות אורח וסדנאות עם הסטודנטים שלנו. האג’נדה של בית הספר היא חיבור של אמנות לקהילה ואנחנו מאוד מעורבים בפרויקטים קהילתיים בסביבה.
