המקרר שלי ואני

המקרר שלי ואני: על חברות אמיצה עם חמאה

ים בן צבי, בת 27, סטודנטית לתקשורת שנה ג' במכללת ספיר, גרה בתל אביב עם שותפות, אבל ממש לא אוכלת כמו תל אביבית טיפוסית. היא לא מתחברת לקונספט של בריאות ובתפריט היומי שלה אפשר למצוא בעיקר שוקולד וגבינה צהובה. היא מכניסה אותנו למקרר שלה, שעל הדלת שלו אפשר למצוא כמה חשבונות שעוד לא שולמו ובלונים מצומקים מיום ההולדת שלה לפני חודשיים, בשביל האווירה.

המקרר שלה אולי נראה מלא ויש בו אפילו לא מעט ירקות, אבל ים ממהרת להבהיר שאין לה כל קשר לשערוריה הזו. לכל אחת מהשותפות יש מדף משלה, ואין סיכוי שבמדף שלה תהיה עגבניה. "כל אחת אוכלת דברים אחרים ממש. אני אוכלת כמו ילד בן חמש, זואי אוכלת ממש בריא ורותם אוכלת גם בריא, אבל בריא אחר מהבריא של זואי… אני לא מבינה באוכל של אנשים נורמליים אז אני לא יודעת מה הדקויות שם. אבל קפה נגיד, זה הדבר היחיד שאנחנו מסכימות עליו וקונות יחד. עד עכשיו זואי ואני קנינו חלב אבל עכשיו היא עברה לצד של רותם והן קונות יחד חלב סויה. לא אבין לעולם".

ומה עם המקפיא? 

שם אפשר למצוא את הדברים החשובים באמת "יש לי שם קופסא עם מיני בורקסים במילוי גבינה, שניצל של מאמא עוף ואת המאכל האהוב עליי בעולם: צ'יפס".

מסתפקת בחצי מדף

סגור לתגובות.