עד לא מזמן נדיר היה למצוא בעולם בכלל ובישראל בפרט שילוב מעמיק בין עיתונות לבין ניתוח נתונים מקצועי, אבל בשנים האחרונות – אולי בגלל ההתפתחויות הטכנולוגיות – הולך ומתפתח תחום הדאטא ג’ורנליזם, או בעברית – “נתונאות”. ב-2014, בתזמון נוח סביב אותה תקופה בוסרית של התחום, סיים דורון ברויטמן את לימודיו במסלול עיתונות במכללת ספיר. הבחירה שלו לפנות ללימודים “הומניים” עשויה הייתה להיתפס כתמוהה, אבל עבורו, כמי שמגדיר עצמו כאדם של נתונים שבמקביל תמיד רצה להיות עיתונאי, זה היה טבעי. “תקשורת היא נקודת הממשק בין דיסציפלינות”, הוא אומר בראיון ל”ספירלה”. “היא הבסיס לכך שנוכל לדבר”.
כיום הוא מועסק כאנליסט קשרי ממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה, ועובד ב”כלכליסט” כעיתונאי דאטא. במקביל הוא מעניק שירותי דאטא עצמאיים לעיתונים ומתפעל את הבלוג “נתון בראש“. היצירה, לדבריו, הייתה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מחייו, ובאופיו הוא איש של המילה הכתובה, אבל הוא לא מוצא סתירה בין הדברים.
דאטא ג’ורנליזם הוא תחום משלב מחקר, ניתוח נתונים והנגשתם לקוראים או לצופים באופנים שונים, בדרך כלל באמצעות וידאו או אינפוגרפיקה. בבלוג של ברויטמן ניתן למצוא בין השאר הנגשה גראפית של עשור וחצי של עסקאות נשק שביצעה ישראל בעולם, שרטוט מפת ההיסטוריה הפלילית של פוליטיקאים ישראלים ועוד.
“זה תחום שמשלב בין המחקר לבין המילה הכתובה”, הוא מסביר. “כשאני למדתי, התחום עוד לא היה מפותח בעולם ובטח שלא בישראל. בהרבה מובנים, העיתונות הישראלית עדיין לא מוכנה להתמודד עם דאטא ג’ורנליזם כפי שעושים אותה ב’ניו יורק טיימס’ או ב’וושינגטון פוסט’, מכיוון שזה דורש הרבה משאבים, זמן וכסף”.
איך הלימודים בספיר תרמו לפיתוח המקצועי שלך?
“הרבה מהשפשוף הביקורתי שלי התחיל במכללה. זה מאוד חשוב לדעת איך לצרוך נכון תקשורת. בספיר נתנו לי את הידע הראשוני להסתכל על התקשורת באופן לא תמים, להכיר את המפה של גופי התקשורת, לשים לב לאינטרסים, לשיקולים הנוספים, למניפולציות שנעשות עלינו – לפעמים גם בלי כוונה. ספציפית לתחום שלי – אפילו פרקטיקות של דף קידוד הועילו. זה מאוד עוזר כשניגשים לחקור דאטא. במסגרת עבודתי עשיתי פרויקט על השחיתות בישראל, והוא היה מבוסס על דף קידוד שאני בניתי”.
אחד הקורסים הזכורים עליו במיוחד היה בחטיבה לרטוריקה: “היא תרמה לי המון. היא מאוד ייחודית כי היא מלמדת דברים שקשורים לפרקטיקה של התקשורת, ברמה הבסיסית ביותר של איך לדבר נכון אחד עם השני, איך להציב טיעונים לוגיים בצורה נכונה, איך לזהות כשמשתמשים ברטוריקה או דמגוגיה ועושים עליך מניפולציות. ברמה האישית האינטלקטואלית זה הכי אתגר אותי”.
מה דרוש מהעיתונאי של היום?
“הוא צריך להיות סקרן. בלי סקרנות אי אפשר לשרוד במקצוע הזה. הוא חייב גמישות מחשבתית וביקורתיות. גם צריך שיהיה לך איזה ערך מוסף כי זה עולם קשוח מאוד מבפנים. דאטא ג’ורנליזם למשל זו פרקטיקה שעיתונאים מסורתיים לא יודעים להתמודד איתה”.
מה היא מביאה שאין בעיתונות הכתובה “הרגילה”?
“בראש ובראשונה זה מאיפה מתחיל הסיפור. בדאטא ג’ורנליזם הסיפור מתחיל מהמספרים. נקודה. כל סיפור שבו המספרים הם רק תמיכה לטקסט הוא לא דאטא ג’ורנליזם. זו עיתונות מסורתית שנוטה יותר לסגנון עם נתונים מספריים. בדאטא ג’ורנליזם התפקיד של הטקסט יהיה לספק את ההקשר הכללי ולהסביר. אבל התובנה, הפאנץ’ – נמצאים בתוך המספרים. הנעיצה היא במספר”.
ברויטמן: “שנית, יש בה את האפשרות לשילוב טכנולוגי. זה מתבטא גם בדרך שבה בונים את הסיפור, אבל גם בדרך שבה מציגים אותו. לדאטא ג’ורנליזם יש אפשריות חדשות להציג סיפור, מעבר לתבניות המסורתיות באתר. דבר שלישי הוא המקורות. פרקטיקה מסורתית זה ללכת למקורות ולדבר איתם, והם מביאים לך את הסיפור. אבל יש בזה פתח גדול למניפולציות והטיית מידע. דאטא ג’ורנליזם כמעט לא מתבססת על אנשים אלא על קבצי אקסל של מידע חופשי שבהם צריך לנבור ולחפור”.
מה דאטא ג’ורנליזם יכולה לתרום לעיתונות המסורתית?
“היא דלת למקורות וסיפורים עיתונאים שלא בהכרח היו מתקבלים ממקורות אנושיים בעיתונות המסורתית. באקסלים עובדים על דפוסים, על מגמות, על נקודת מבט שהיא שונה מזו שהעיתונאי המסורתי מתמודד איתה. זה מאפשר למצוא תובנות חדשות”.
ממה אתה הכי נהנה בעבודה שלך כיום?
“קידום של עקרונות חברתיים שאני מאמין ומזדהה איתם. ובאופן כללי, התנסות ולמידה של נושאים חדשים זה דבר שתמיד גורם לי להנאה”.
