מאת פלד ארבלי
בבוקר שבת ה-7 באוקטובר הרעידו רעשי הפצצות את ביתה של עמית לוי (26), סטודנטית לתקשורת במכללת ספיר שגרה בישוב בת הדר, מדרום לאשקלון. דרך החלון הפתוח היא ראתה את אחת הזריחות היפות שהיא זוכרת. השעה הייתה 06:26, ולמרות זוהר הזריחה משהו הרגיש לה מאוד לא כשורה, הרבה מעבר למתקפת טילים שגרתית.
גם אני, סטודנט בשנה השלישית לתואר, התעוררתי באותו בוקר נורא, באותה שעה ובשל אותן נסיבות. הוקפצתי מיד ובשעות הצהריים המוקדמות חברתי לפלוגה. לפנות ערב כבר לחמנו בנחל עוז. תקופת המילואים שלי כלוחם בחטיבה 551 התארכה מימים לשבועות ארוכים ומשבועות לחודשים בתוך התופת של עזה.
במקביל, ככל שעזה סערה, חיי העורף הלכו והתייצבו. ככל שהתותחים בג’באליה רעמו, ישראל הפכה שקטה יותר ויותר, עד לרגע שבו התקבלה ההחלטה ששנת הלימודים האקדמית שנדחתה בשל המלחמה, תיפתח. כתוצאה מכך נמנע מלוחמי מילואים רבים להתחיל ללמוד יחד עם חבריהם. את חווית יום הלימודים הראשון בשנה האחרונה של התואר החמצנו ואת החומר הלימודי עלינו להשלים בדרך כזו או אחרת, כחלק מהאתגרים והמחירים שתובעת מאתנו המלחמה.
לוי, שהחלה ב-24 בדצמבר את שנתה השלישית והאחרונה לתואר, החליטה שאי אפשר להתעלם מהחברים במילואים. “מעבר לגעגועים עזים למכללת ספיר – למקום עצמו, לחברים, למרצים ולאווירה שציפתה לי במיוחד בשנה האחרונה לתואר – תהיתי איך אפשר להתחיל ללמוד במצב כזה”, היא משתפת. “העובדה שחלק מחבריי ללימודים משרתים בעזה ומגויסים גם למקומות אחרים כדי להגן על השאר שיוכלו ללמוד, לא נתנה לי מנוח. הטריד אותי מה יהיה עם המילואימניקים”.
“העובדה שחלק מחבריי ללימודים משרתים בעזה ומגויסים גם למקומות אחרים כדי להגן על השאר שיוכלו ללמוד, לא נתנה לי מנוח. הטריד אותי מה יהיה עם המילואימניקים”
היא מודה שבשיחות שהתנהלו בין הסטודנטים בקבוצת הווטסאפ של התואר היו חילוקי דעות בנוגע להחלטה לפתוח את השנה, כמו בחברה הישראלית כולה. חלק חשבו שצריך לחזור לשגרה: “אנחנו לא ניתן להם את הניצחון הזה בלקחת לנו את שגרת החיים, זה גם חלק מהניצחון שלנו”, כתבה אחת הסטודנטיות. לעומת זאת, אחרים התנגדו וסברו שלא נכון ללמוד כל עוד חבריהם לתואר נלחמים, “כי זה לגמרי לא פייר כלפיהם”.
לאחר ההודעה על תחילת הלימודים יצא מתווה מסודר של המל”ג, שכלל בין היתר מענקים לסטודנטים במילואים, שיעורים מוקלטים, שיעורי עזר והשלמות מיוחדות. “הכול מבורך, אבל כלל לא מספק”, אומרת לוי. “לוחמים שמגנים עליי ועל המדינה שלי בגופם צריכים לקבל הכול עד אליהם, על מגש של כסף! הם לא צריכים להתחיל לפתוח אפליקציות, או לנסות להבין מהקלטות שיעור של שעה וחצי או יותר, מה היה חשוב ומה לא, גם לא לנסות להצליב בין הקלטות, חומרי קריאה ומטלות להגשה”.
נותנת להם דרייב
כך נולד בראשה המיזם “אמץ לך מילואימניק סטודנט”. השאיפה המקורית של לוי הייתה שלכל מילואימניק יוצמד סטודנט שילווה אותו ויסכם עבורו את השיעורים המשותפים להם. בשלב זה המיזם עובד בניהולה בלבד – בתחילת כל שבוע היא מבקשת מתנדבים לסיכום הרצאות, ולאחר מכן החומרים מועלים לתיקיית דרייב המשותפת לכל המילואימניקים.
“אם לומר את האמת, בהתחלה סתם רציתי שיהיה להם סיכומים נגישים וקל יותר. אחרי הפעם הראשונה ששלחתי סיכומים למילואימניקים שלנו, התגובות פשוט הפתיעו אותי. לא כי לא הייתי מוכנה ל’תודה’, אלא כי באמת לא הבנתי את החשיבות וכמה זה עוזר להם. התגובות היו שזה פשוט מציל להם את התואר ואין להם מושג מה הם היו עושים ללא הסיכומים. זה היה הרגע שבו אמרתי לעצמי: אוקיי, הרעיון הזה הרבה יותר משמעותי ממה שאת חושבת – ועכשיו זו רק סיבה טובה יותר למה צריך עוד יותר להשקיע”.
“התגובות היו שזה פשוט מציל להם את התואר ואין להם מושג מה הם היו עושים ללא הסיכומים. זה היה הרגע שבו אמרתי לעצמי: אוקיי, הרעיון הזה הרבה יותר משמעותי ממה שאת חושבת”
לוי הפכה לדמות שמשדרת חוסן ועוצמה בתקופה מורכבת עבור הסטודנטים שבמילואים. רוח ההתנדבות שלה סחפה אחרים, וכיום עשרה סטודנטים פועלים במרץ בצוות המצומצם שלה – טורחים, מסכמים ושולחים את התוצרים למילואימניקים. בנוסף להם יש עוד כמה שמסייעים לא על בסיס קבוע. “בשנה ג’ של לימודי התואר בתקשורת בספיר יש תשעה מילואימניקים מגויסים, אך יש עוד עשרות, אולי מאות במכללת ספיר ואלפים במכללות אחרות, שמאוד זקוקים לתמיכה הזו”. אומרת לוי. באמצעות אגודת הסטודנטים והסטודנטיות של מכללת ספיר, המיזם הוטמע גם בבית הספר למשפטים. אך למרות הפוטנציאל, הוא טרם אומץ במחלקות נוספות וגם לא במוסדות אקדמיים אחרים.
שלושה סטודנטים לתקשורת בספיר מביעים שביעות רצון גבוהה מהשירות. ליאור לוי מעידה שהיא נתמכת ונעזרת בסיכומים שהמיזם מביא לפתחה: “אני כבר 95 ימים במילואים, בבור של חיל האוויר. המשמרות מעייפות וקשות”, היא מספרת. היא לא בקשב ללמידה, אך מאמינה שבאמצעות הסיכומים שהיא מקבלת יהיה לה יותר קל להשלים את החומר בהמשך. אלון פיזיצקי נמצא במילואים מתחילת המלחמה. הוא מספר שקשה ומאתגר עבורו להיכנס לשיעורים בזמן אמת, והסיכומים “מסייעים להישאר ממוקד”. ירדן שושן, ששירתה במילואים 50 ימים והשתחררה שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים, מסבירה שלמרות שהיא נוכחת בשיעורים המקוונים, קשה לה להתרכז בזמן שחבריה בלחימה: “אני נעזרת בסיכומים כדי להבין את החומר הנלמד וכך אני לא צוברת פערים”.
לוי מקווה ומאמינה שהשגרה תחזור ויש להיערך אליה. הרעיון שלה היה פשוט, מתחשב והוא מצליח לדבריה גם בזכות הירתמות החברים. כעת היא מקווה שתצליח לגייס מחלקות אחרות בספיר. וגם, בתוך תוכה היא מקווה שלא רק המילואימניקים ייהנו מהסיכומים. “מי יודע, יתכן וישובו בהמשך חטופים נוספים, בהם סטודנטים”, היא מייחלת בקול.
