לאחר שש שנים שבהן לא הייתה תוכנית לייט נייט אמיתית על המסך (מאז “הלילה עם ליאור שליין” בערוץ 10), הונחו לא מעט ציפיות על כתפיו של גורי אלפי לקראת תוכניתו החדשה, שעלתה בערוץ 2 בשבוע שעבר. אלפי, שהגיע למעמד של מגיש לייט נייט עם רוח גבית חזקה, היה מהפאנליסטים הבולטים ב”מצב האומה” ובגלגולה העדכני – “גב האומה” ונראה שהגיע הזמן שייצא לדרך עצמאית עם תוכנית משלו. דמותו הססגונית והפרועה היא הדבר המתאים ביותר לתוכנית נושכת וצבעונית בשעות המאוחרות של לוח השידורים. פלג אלוני וחן שטרן צפו בתוכנית. הנה מה שהם חושבים עליה.
הטוב (פלג אלוני)
אחרי ציפיות ותקוות רבות, הפתיחה הייתה מעט מדאיגה. גורי אלפי פצח במונולוג ארוך מדי על אולמרט ועל השחיתות בישראל, שהרגיש מייגע, מאוד לא דינמי והכי לא גורי אלפי שיש. מונולוג שהזכיר במעט את תוכנית האירוח של אייל קיציס, ששם דברי הפתיחה השתלטו על חצי מהתוכנית. למזלם של הצופים, במקרה של אלפי המונולוג נעצר בשלב הגיוני יותר. המערכון הראשון – על התיקים הרבים שמחזיק ראש הממשלה נתניהו – נתן לתוכנית זריקת מרץ חיובית והיא הרגישה הרבה יותר טבעית ומתאימה למידותיו של אלפי.
המרואיין בתוכנית הראשונה היה חבר הכנסת הטרי אמיר אוחנה מהליכוד – דמות מעניינת ובחירה נכונה בעקבות השבעתו לכנסת באותו השבוע, שאותה החרימו ח”כים חרדים. ובכלל, הפרק הראשון היה מאוד אקטואלי וסיכם היטב את הימים שחלפו מפתיחת השבוע, כולל התייחסות לנובי גוד. עם זאת, היה חסר עוד מערכון במקום השיר הרוסי, שהיה פחות מוצלח.
התוכנית השנייה ששודרה בום חמישי הרגישה הרבה יותר טבעית ודינמית כבר ממונולוג הפתיחה, שכלל קולות וקטעי מעבר באמצע. ההתייחסות הפעם הייתה, איך לא, לפרשת הספר “גדר חיה” של דורית רביניאן ומשאל הרחוב שהעבירה רחלי רוטנר על ההתבוללות היה ‘פירסט קלאס’. תגובותיהם האמיתיות של האנשים ברחוב לחתונה של זוג יהודי-ערבי הוציאו את תמצית העניין מבלי צורך בדמויות. בתוכנית השנייה אלפי כבר הרגיש בבית והביא את הצד הפרוע שלו בלי פחד למסך, בדיוק מה שתוכנית כזו צריכה ובדיוק הסיבה שבגללה אנשים כל כך אוהבים אותו. זה בלט במיוחד בריאיון עם מיכל צפיר ובמשחק האוכל – שהיה אלמנט לייט נייט טיפוסי ומצחיק.
בשורה התחתונה, הייתה חסרה תוכנית כמו זו שתסגור את היום. במציאות כמו שלנו, יש מקום לתוכניות שיתנו את הטון הסאטירי על בסיס יומי, ולא רק פעם בשבוע – במקרה הטוב של “גב האומה” או רק שלושה חודשים בשנה – כמו במקרה “ארץ נהדרת”.
הרע (חן שטרן)
קשה לבקר לייט-נייטים בישראל, עוד יותר קשה לבקר את גורי אלפי. אותו גורי שכולנו יודעים במה הוא טוב עוד לפני שהוא יודע: הוא טוב באילתורים, הוא טוב בחיקויים (של נשים בעיקר) והוא טוב עם אנשים. מה שגורי עוד לא סיגל לעצמו זו קריאה רצופה, ומעניינת מהטלפרומטר.
אני מגדיר את עצמי בחור סלחן ורחום, אך כשתוכנית שמנסה לא להיות קלישאתית מעצבת אולפן בינוני – אנחנו בבעיה קשה. הרושם הראשוני של האולפן הוא מהדברים המכריעים ביותר, לא לפני מה שאמור להיות פתיח מוצלח, ולא פתיח מרושל כמו הקיים שמזכיר קצת את ימי דן שילון. חזרה לאולפן – לא כיף שם. תפאורה קרה, חפצים מוזרים (קקטוס בצורת איבר מין) וגורי אחד שפיזית כמעט נבלע בכיסא בזמן ראיונות.
ואם נגענו בעניין הראיונות, קיימת תופעה די מטרידה בתוכנית , של “אורחים צצים”. כלומר, אלפי מנהל תוכנית לילה חצי רצינית וחצי לא, כאשר מיד אחרי שהוא מסיים להקריא את הסאטירה היומית על ביבי או וואטאבר, הוא פונה שמאלה במהירות, ללא קטע מעבר מרכך, ומברך לשלום את המרואיין. איפה הכבוד? היכן הכניסה המרשימה? אם קיים עקרון אחד שישראלים מקדשים הוא כבוד, וכאן לא עושים אותו מספיק.
לסיכום שלושת הפרקים הראשונים, אפשר להגיד בזהירות שאלפי מגוון את המסך ומכניס רוח רעננה ללוח השידורים. אבל אם הוא רוצה לגעת בקהלים יותר רחבים, יהיה עליו למצוא את הנישה הבלעדית שלו ולזרום איתה. המצב העכשווי – שבו אלפי הוא חצי ג’ון סטיוארט, רבע ג’ימי קימל ורבע יאיר לפיד – לא יכול להמשיך. גורי, יש פה חלון, ואני מחכה שתרים אותו.
“הלילה עם גורי אלפי”: רביעי, חמישי ושבת בשעה 23:00, קשת, ערוץ 2
צילום תמונה ראשית: יח”צ קשת.
