"לפני שבאתי לפה אכלתי את עצמי. נכה שיושב בבית פוגע בעצמו": המיזם שמגשר בין פצועי צה"ל לאקדמיה יוצא לדרך

שי קרפלס השתתק. השאלה הייתה לכאורה פשוטה: “איך נפצעת?”. קרפלס זז בחוסר נוחות בכיסא וענה: “פליטת כדור. אבל יש לי עוד יום ארוך פה אז אולי עדיף שלא נדבר על זה יותר״. כמה רגעים אחר כך הוא כבר יעסוק במשהו אחר; ידפוק על דלתות מרצים, ילווה סטודנט, ויוודא ש-13 נכי צה״ל הלומדים במסגרת קורס ה”טעימות” שאותו יזם לא עוברים את היום לבד.

“אתה על כיסא גלגלים, היית פצוע אנוש, למה אתה לומד?” – “קיבלתי כדור בחזה, לא בראש” (עידן קלימן, יו”ר ארגון נכי צה”ל)

לימודים אקדמיים לא היו בתכנון תהליך השיקום של קרפלס. לפני חמש שנים, בגיל 40, הוא הגיע לספיר אחרי שיו”ר ארגון נכי צה״ל, עידן קלימן, שכנע אותו שהדרך קדימה חייבת לעבור דרך ספסל הלימודים. קלימן נהג לומר לפצועים: “אמרו לי שאתה על כיסא גלגלים, היית פצוע אנוש, למה אתה לומד? ‘כי קיבלתי כדור בחזה, לא בראש'”, ענה. קרפלס אימץ את הגישה. הוא החל במכינה בספיר, הצטיין, ונרשם לתואר ראשון ושני במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית בספיר.

שי קרפלס בהרצאה בבית הספר של בנו. צילום: אוסף פרטי

״עברתי קורונה, מלחמה, ורצף ארוך של ניתוחים בתל השומר״, הוא משחזר. כשסיים את השיקום הפיזי והגיע לקמפוס, גילה שהאקדמיה יכולה להיות מרחב מאתגר במיוחד עבור נכה. ״באוקטובר 24′ חזרנו ללמוד פרונטלית והחלו להיות לי הרבה פלאשבקים, סיוטים ולילות בלי שינה״, מספר קרפלס. הפוסט־טראומה מלווה אותו בכל צעד בקמפוס, לעתים הרבה מעבר למה שנראה לעין. ״לא תמיד יודעים איך להתייחס לפוסט־טראומטיים״, הוא אומר. לדבריו, טריקת דלת, רעש פתאומי או אפילו משפט שנאמר ברגע לא נכון יכולים לנתק אותו מהשיעור לחלוטין. הוא מודה שגם פעולות יומיומיות הופכות לעתים למכשול: פתיחת הלפטופ לבדה מלווה בהתקפים ובכאבים. למרות זאת, הוא מבין שללא מסגרת, המצב עלול להידרדר במהירות. ״לפני שבאתי לפה אכלתי את עצמי. נכה שיושב בבית פוגע בעצמו״.

המחזור הראשון של קורס הטעימות בבית הלוחם בבאר שבע. צילום: שי קרפלס

קרפלס הבין שפער אדיר עומד בין לוחם פצוע לבין דלת של כיתה. כדי לגשר עליו הוא יזם בשנה שעברה קורס ״טעימות״ כפיילוט ראשון, בשיתוף פעולה עם המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית בספיר וארגון נכי צה״ל. הקורס מזמין נכי צה”ל שמעוניינים להתחיל את דרכם באקדמיה, להיחשף לתוכניות הלימוד המבוקשות ביותר במכללת ספיר, וביניהן מדיניות ציבורית, תקשורת ותרבות יצירה והפקה.הקורס מתקיים מדי שני בבית הלוחם בבאר שבע, ונמשך 12 מפגשים. היתרון? ליווי צמוד, למידה ללא מבחנים ו-2 נק”ז.

״יש נכים שלא יודעים מה זה אקדמיה״, הוא אומר. ״צריך להראות להם שזה לא מפחיד״. במסגרת הפיילוט הגיעו מרצים ממכללת ספיר בהתנדבות מלאה לבית הלוחם בבאר שבע, והעבירו 12 מפגשים בני שעה. הקורס היה חינמי והקנה למשתתפים שתי נקודות זכות אקדמיות לטובת לימודי תואר במכללה. ״הצלחנו להביא כמה נכים ללמוד פה״, הוא מספר, ״וזה היה רגע שהוכיח לנו שזה עובד״. ההצלחה הזו היא שהובילה כעת לפתיחתו של קורס ה׳טעימות׳ השני, שייצא לדרך במרץ הקרוב.

על האתגר של לימודים עם פוסט-טראומה: ״הרבה שואלים אותי למה אני עצבני? מספיק בום אחד ואני כבר לא בשיעור״

מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, ועל פי נתונים של משרד הביטחון, נקלטו באגף השיקום למעלה מ-24 אלף פצועות ופצועים חדשים. למעלה ממחצית מהנקלטים הם צעירים עד גיל 30, כאשר כ-60% מהם מתמודדים עם השלכות נפשיות הכוללות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה. על פי תחזיות מעודכנות של משרד הביטחון, עד שנת 2030 צפוי מספר נכי צה”ל לחצות את רף ה-110 אלף, כשמחציתם מוכרים על רקע נפשי.

העומס על המערכת מורגש היטב גם במוסדות להשכלה גבוהה: מספר הסטודנטים נכי צה”ל זינק מכ-500 בשנה ערב המלחמה לכ-3,500 כיום. הצורך במסגרות תומכות ומותאמות בולט במיוחד באזור הדרום, שם הקהילה מתמודדת עם פציעות מורכבות ושבר עמוק הדורש מעטפת שיקומית, אקדמית ותעסוקתית רחבה מזו שהכרנו בעבר.

לירון שגיא כהן, המובילה את אגודת הידידים והשיווק בארגון נכי צה״ל, מסבירה כי מודל קורסי ה״טעימות״ נולד מתוך הצרכים החדשים שיצרה המלחמה. ״הפרויקט התחיל ברייכמן, עם פרוץ מלחמת ‘חרבות ברזל’. הבנו שיש הרבה פצועים צעירים שעולמות ההשכלה והתעסוקה מעניינים אותם, אבל המרחק מהם גדול. הקמנו תשתית של קורסים שנותנים טעימה מהעולם האקדמי, לא כהתחייבות, אלא כהזמנה״.

לדבריה, לאחר שהמודל הופעל תחילה במרכז הארץ, הוא הובא גם לדרום בעקבות הפנייה של שי, במטרה לאפשר לנכי צה״ל באזור להשתלב במסגרת דומה. היא מציינת כי הצלחת הקורסים אינה נבחנת רק לפי מספר הנרשמים ללימודים אקדמיים, אלא גם לפי עצם ההשתתפות, חוויית הלמידה והנכונות של המשתתפים להמשיך לקורסים נוספים.

עם זאת, שגיא כהן מציינת כי האתגר המרכזי הוא יצירת חיבור בין המרצים למשתתפים, כך שהמרצים יבינו את עולם הפצועים והקורסים יהיו נגישים ומותאמים מספיק כדי לעודד הגעה והתמדה. לשם כך, המודל נשען על ליווי משולב של גורם מתחום הצעירים בבית הלוחם בבאר שבע ושל שי קרפלס מטעם המכללה.

קרפלס מתאר תפקיד יומיומי של ליווי שוטף. ״אני מחבר בין הנכים למרצים, לסיוע ולבירוקרטיה – כל בעיה שתגיע אליי תיפתר״, הוא אומר. מבחינתו, לא מדובר רק בהתאמות אקדמיות, אלא ביצירת מסגרת קבועה ומוכרת עבור הסטודנטים. ״חשוב שהמכללה תהיה הבית השיקומי שלנו״, הוא מוסיף. לדבריו, נכות פיזית מציבה אתגרים יומיומיים, והצורך לנסוע מרחקים ארוכים כדי ללמוד מקשה עוד יותר. בעיניו, מכללת ספיר יכולה לשמש מקום שבו נכי צה״ל מקבלים לא רק תמיכה אקדמית, אלא גם מסגרת יציבה שמכירה בצרכים שלהם ומאפשרת התמדה בלימודים.

״הכול מכתוב. מה הסיכוי שאפגוש את שי והוא ימשוך אותי להירשם ללימודים? אומרים בתורה שאין מקריות בעולם״

העשייה הזו, כאמור, אינה נשארת ברמת החזון או המודל. עבור חלק מהסטודנטים, המסגרת שנבנתה בבית הלוחם ומזמינה את המשתתפים להמשיך לאקדמיה כבר מתורגמת לחוויית לימודים שמאפשרת נוכחות והתמדה. קרפלס דואג להתמיד להיות בקשר ולהשאיר את הסטודנטים הנכים, גם ברגעים שהם חווים משבר נוסף.

כמו שי, גם רפאל חיים, בן 58, לא מרבה להיכנס לפרטים. ההיתקלות שבה נפצע בזמן שירותו במשטרה הותירה אותו עם יותר מ־40 אחוזי נכות. ״הפיגוע שלי קרה תוך כדי עבודה. כמעט חיסלו אותנו במארב של מחבלים״ הוא מספר בדרך לאקונית. כשרפאל הגיע לספיר במסגרת קורס הטעימות, הוא לא האמין שישרוד הרבה. “יש לי חרדות, פחדים, בעיות בתפקוד יום-יומי, וקשיים בבית. אני מטופל בכדורים ובקנאביס רפואי. אמרתי לשי: ‘אני לא יכול להיות במקום הזה. זה מקום של בומים, וכל דבר כזה מפרק אותי'”. בשבועות הראשונים כמעט שלא הצליח לשבת בשיעור ״הייתי חצי מסטול בכיתה, שיכור ולא מיין״.

רפי בזמן שיעור במכללה. צילום: אפרת ילוז פרידמן

ואז פרצה המלחמה עם איראן. ״אמרתי לעצמי ‘זהו, אני פורש’. נשכבתי על המיטה, כיביתי טלפונים, סגרתי הכול״. התחלתי לקבל כל מיני תגובות מהנכים פה שתמכו בי. ושי דחף אותי לעשות מאמץ ולהגיע״. כשמשך את עצמו למכללה, גילה רפי שהוא לא לבד בדרך. עובדת השיקום שמלווה אותו הציעה לו סיוע מיוחד לטובת הסמסטר, העובדת הסוציאלית הפנתה אותו לטיפול פסיכולוגי, והמינון התרופתי שלו השתנה. כשהרגיש יותר חזק ניגש למבחנים והגיע לציונים גבוהים, למרות שקיבל פטור מלגשת אליהם. ״אם נותנים לך, תן עוד יותר״.

״כשאתה עוזב את המשטרה הדלתות נטרקות. לפעמים אני חושב שהיה קל יותר אם הייתי נהרג. אבל כשאתה משקיע ומקבל משהו שאתה לא רגיל אליו, זה מדהים״. רפי מספר בהתרגשות על המילים החמות, החיבוקים והאהבה שקיבל בכיתה. ״הגעתי למקום הנכון. מישהי אמרה לי ׳הוא רק מחפש צומי׳ אז אמרתי לה: ‘את צודקת. בגלל הצומי הזה חזרתי’״.

לפרטים נוספים ולהרשמה: