כדורגל הוא הרבה מעבר למשחק. הוא סוחף אחריו אנשים רבים שמרגישים שייכות לקבוצה, לעיר ולמדינה שממנה הם מגיעים. זאת אולי הסיבה שגם במכללת ספיר יש מי שמנסים להפוך את הכדורגל לחלק בלתי נפרד מחיי הקמפוס. אחרי תקופה ארוכה שבה פעילות קבוצת הכדורגל נעצרה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, שני סטודנטים החליטו לקחת יוזמה ולהחזיר אותה לחיים.
סתיו אשר (24), סטודנט שנה ב’ למנהל ומדיניות ציבורית, שמע לראשונה על הקבוצה בשנה שעברה דרך עמוד האינסטגרם של אגודת הסטודנטים. “הייתי בקבוצת הווטסאפ (של מכללת ספיר), אבל ראינו שאין מענה”, מספר סתיו. “אני וחבר שלי, ארז עמית, החלטנו להרים את זה בחזרה, החלטנו שאנחנו רצים על זה.
“פנינו לעומרי (שרייבר), יושב ראש האגודה, פנינו לאריק (רוזנטוב) ראש מערך הדוברות באגודה ולמשרד הדיקן, ובאמת עשינו כל פעולה שזה יקרה”. בהמשך מונה אחראי על תחום ספורט מטעם אגודת הסטודנטים, ומאותו שלב החלה הקבוצה לפעול באופן מסודר יותר. “לקחנו על זה אחריות אישית”, אומר אשר.
לדברי סתיו, הקבוצה חזרה לפעילות בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, לאחר שהייתה מושבתת במשך קרוב לשנתיים. “התחלנו בסביבות ה-24 שחקנים שהגיעו למיונים”, הוא אומר. “בסוף נשארנו עם 12 שחקנים. חלק עברו לכדורסל, לחלק זה פחות הסתדר, והיו גם כאלו שפחות התאימו מקצועית”.
על חבלי הלידה של הקבוצה: “בהתחלה היה חסר לנו ציוד ברמה שהיינו צריכים להביא כדורים מהבית”
את המיונים הוביל עמרי פרץ, מאמן הקבוצה מטעם אגודת הסטודנטים, שלטענת אשר היה גורם משמעותי בהפיכת הקבוצה למסגרת מקצועית ורצינית. “זה מלך שאין כמוהו”, הוא אומר. “ההשקעה שלו בקבוצה והרצון שלו שהיא תצליח מורגשים מאוד במשחקים ובאימונים”.
אלא שהדרך לשיקום הקבוצה לא הייתה פשוטה. “בתחילת הדרך היה חסר לנו ציוד ברמה כזאת שהיינו צריכים להביא כדורים מהבית”, נזכר אשר. “היו גם קשיים בירוקרטיים סביב השאלה איפה ומתי אפשר לקיים אימונים, וזה משהו שאנחנו עדיין מתמודדים איתו”.
לדבריו, הקבוצה מתקשה למצוא מגרשים קבועים לאימונים ולמשחקים, ולרוב המאמן (פרץ) הוא זה שתיאם את המגרש עבור האימונים. הקשיים נבעו בין היתר משום שמגרש המכללה נמצא בשיפוצים כבר כשנה וחצי. “יש מקומות שאומרים לנו שהם לא יכולים לארח אותנו, אבל אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי להמשיך לשחק”, הוא אומר. לצד הקשיים, הקבוצה כבר הספיקה לקיים כמה משחקי אימון – בהם משחק מול ותיקי ספיר ומשחק נגד ותיקי שער הנגב. “הפסדנו 3:2, אבל בכבוד”.
בחודש הבא צפויה הקבוצה להשתתף בטורניר בגרמניה, במימון כמעט מלא, למעט השתתפות עצמית סמלית מצד השחקנים. מבחינתו של אשר, מדובר בהוכחה לכך שגם אגודת הסטודנטים מתחילה להבין את הפוטנציאל הטמון בקבוצה. “המטרה שלנו בשנה הבאה היא להיות בליגת המכללות הארצית”, הוא אומר. “זה אומר משחק פעם בשבועיים, ואנחנו רוצים גם להתמודד על תארים. יחסית לזמן הקצר שעברנו יחד, אנחנו ברמה מקצועית טובה מאוד”.
על החזון לעתיד: “אני רוצה לבנות פה תשתית ומסורת – שגם כשאני אסיים את הלימודים, יישאר פה משהו גדול”
אבל מעבר להישגים הספורטיביים, אשר רואה בקבוצה חזון רחב יותר עבור חיי הסטודנטים בספיר. “בארה”ב, קבוצות המכללות הן שם דבר. יש סביבן קהל, תרבות, בגדים ממותגים וגאוות יחידה. אני רוצה להביא טיפה מהתרבות הזו לספיר. אני רוצה לבנות פה תשתית ומסורת, שגם כשאסיים את הלימודים, אני רוצה שהסטודנטים שיגיעו אחריי יידעו שיש פה משהו גדול – שיבואו להיבחן, ובעיקר שהיציעים יהיו מלאים בסטודנטים שמגיעים לעודד אותנו”.
כעת, האחריות להמשך הדרך כבר לא נמצאת רק על כתפי השחקנים. אגודת הסטודנטים כבר מסייעת לקבוצה באמצעות מימון הביטוח למשחקים, רכישת מדים וסבסוד הטיסה לטורניר בגרמניה, בעוד השחקנים עצמם מממנים את האוכל ואת ביטוח הנסיעה. אך אם במכללת ספיר ובאגודה ירצו להפוך את קבוצת הכדורגל למסורת אמיתית, הן יצטרכו להמשיך להשקיע בה גם בשנים הבאות – כדי שהיוזמה הסטודנטיאלית הזו תהפוך לבית ספורטיבי קבוע בלב הקמפוס.
