ממדים לבגדים: מה לובשים ביום שאחרי המילואים?

כשעברי קדם (28) מדבר על בגדים, הוא לא מתחיל מטרנדים, מותגים או מה נראה טוב באינסטגרם. הוא מתחיל מעמדת שמירה בשכם. דווקא שם, הוא אומר, נראות יכולה להיות הרבה יותר מעניין אסתטי. ״אם אתה עומד בעמדת שמירה ולידך עומד חייל נוסף, אחד נראה פלס, איתן, חזק, הכול עליו משופצר ונראה טוב, והשני עם חולצה מחוץ למכנסיים וגומייה בנעליים שלא יושבת כמו שצריך, את מי יוכלו לתקוף?״ הוא שואל.

זו לא הדוגמה שמצפים לשמוע מיוצר תוכן אופנה, אבל אצל קדם לבוש הוא אף פעם לא רק לבוש. הוא שירת בסיירת גבעתי, היה מפקד צוות, ושם הבין שגם במקום שבו כולם לובשים אותו דבר, יש משמעות לאיך שאדם נראה. ״בצבא לא התעסקתי באופנה, התעסקתי בדיגום״, הוא אומר. ״איך חייל צריך להתלבש, איך הוא צריך להיראות, ומה הדבר הזה משדר״.

היום הוא מוכר ברשתות כיוצר תוכן עצמאי, בתחום האופנה והסטיילינג עם תכנים כמו על המונדיאל שנגמר לאחרונה. כיום הוא עם למעלה מ-23 אלף עוקבים באינסטגרם.

מאכל הנקרא אופנה: ״אלה פעולות יומיומיות. מה שאנחנו אוכלים משפיע על איך שאנחנו מרגישים, וזה אותו דבר – פשוט באופנה אנחנו עדיין לא מספיק שם״

קדם קורא לעצמו ״תזונאי אופנה״ – לא פסיכולוג, ולא סטייליסט – כי מבחינתו זאת ההגדרה שמספרת את כל הסיפור. ״אני מקביל הרבה פעמים אופנה לתזונה״, הוא מסביר. ״אלה פעולות יומיומיות שאנחנו עושים כל יום. מה שאנחנו אוכלים משפיע על איך שאנחנו מרגישים, וזה אותו דבר. פשוט באופנה אנחנו עדיין לא מספיק שם״.

במובן מסוים, החיבור הזה בין בגדים, צבא וזהות התחיל אצלו עוד בצעירותו. הוא מספר שסבא וסבתא שלו היו בעלי מותג האופנה ״Gloverall״ באנגליה שהפך את הדאפל קוט, מעיל צבאי בריטי במקור, לפריט אופנתי. ״תמיד לאופנה הייתה משמעות בחיים שלי, מעבר למה יפה ומה עובד״, הוא אומר. ״לא בהכרח ידעתי להגיד את זה ככה, אבל תמיד היה לי את הרצון להתעסק בזה. בתיכון כן התנסיתי. לא תמיד זה הלך, אבל תמיד היה לי את הרצון. הרצון הוא יותר של הבעה עצמית, של בידול״.

אחרי שהשתחרר מהצבא, ובמיוחד בתקופת הקורונה, הוא התחיל להבין שהעניין שלו בבגדים הוא לא רק אסתטי. ״פתאום שמתי לב איך בגדים משפיעים עליי, איך הם משפיעים על הסביבה שלי, על היחס שאני מקבל, על השיח העצמי שלי עם עצמי״, הוא משתף. משם הוא נכנס עמוק יותר לעולם של פסיכולוגיה ואופנה, למד קורסים בתחום, והתחיל לבנות לעצמו שפה שמחברת בין סטיילינג, ביטחון עצמי והתנהגות יומיומית.

אבל הרעיון להרצאה שלו, ״ממדים לבגדים״, נולד דווקא במקום הכי רחוק מחדרי הלבשה ומחנויות הבגדים. ״במהלך המלחמה הייתי במילואים בעזה, ודווקא שם ראיתי מאוד איך המעבר ממדים לבגדים הוא מעבר מאתגר״, הוא אומר. ״אנחנו חוזרים הביתה בשעה אחת או שתיים בלילה, ובבוקר, מה הדבר הראשון שאתה עושה? מתלבש. ודווקא פה יש כבר את המפגש הראשוני עם האזרחות״.

המשפט הזה נשמע כמעט פשוט מדי. מתלבש. פעולה שכל אחד עושה כל בוקר, בלי לחשוב עליה יותר מדי. אבל אחרי חודשים במדים, גם הפעולה הזאת יכולה להרגיש אחרת. הגוף התרגל לצבע אחד, לנעליים מסוימות, לגזרה שמבטלת כמעט כל בחירה אישית. פתאום אין דיגום, אין פקודה ואין מערכת שמחליטה בשבילך. יש ארון, מראה ובחירה קטנה שיכולה להרגיש גדולה.

״זו דרך מאוד בסיסית לבנות מסוגלות, הבעה עצמית, ניתוק מסוים ממה שהיה, ולעשות את ההפרדה״, אומר קדם. ״פגשתי הרבה מילואימניקים וסדירניקים שהיו שם איתי, והיו לנו הרבה פעמים את השיחות האלה. אמרתי לעצמי: יש פה אנשים שרוצים לשמוע את הערך הנוסף הזה. להבין איך כשאני חוזר הביתה אני יכול להרגיש יותר טוב״.

היחס של קדם למדים מורכב. מצד אחד, הוא רואה בהם כלי שמוחק חלק מהזהות האישית: ״חד משמעית מדים מנתקים מהזהות העצמית שלנו. זו המטרה של מדים. אנחנו צריכים להיראות כמו כולם, אסור לנו להביא את עצמנו לידי ביטוי״. מצד שני, בשירות שלו הם גם הפכו למקור הכוח שלו. ״באיזשהו שלב בתוך השירות הצבאי שלי מאוד התפתחתי על מדים״, הוא אומר. ״המדים עבורי היו שריון של ביטחון, שנתן לי הרבה פעמים דרך לרוץ קדימה״.

הפסיכולוגיה של הצבעים: ״עם הצבע הירוק הזה הגשמתי את עצמי, הגנתי על מדינת ישראל. אז כשאני שם ירוק, זה צבע שאני יכול להשתמש בו כשאני רוצה לצאת לקרב, בקטע חיובי״

גם הצבע הירוק, שאצל ישראלים רבים מזכיר היום את השירות הצבאי, לחימה ועייפות, עובד אצלו אחרת. ״הרבה אנשים רואים ירוק ואומרים: אני לא יכול ללבוש את זה, זה מזכיר לי מלחמה, זה מזכיר לי מילואים״, הוא אומר. ״לעומת זאת, אצלי ירוק יכול להיות צבע שמעלה ומרים. עם הצבע הירוק הזה הגשמתי את עצמי, הגנתי על מדינת ישראל. אז כשאני שם ירוק, זה צבע שאני יכול להשתמש בו כשאני רוצה לצאת לקרב, בקטע חיובי״. גם באזרחות הוא משתמש בו ככה. ״אם יש לי כמה שיחות צפופות, כמה דלתות שאני צריך לדפוק עליהן, יש סיכוי טוב שאני אלבש ירוק. בשבילי זה צבע של לא מוותרים וממשיכים עד הסוף״.

במילואים, השיחות על בגדים יצאו מהר מאוד מגבולות הסטיילינג. בין משימה למשימה, הלוחמים שלצידו התחילו לשאול אותו איך חוזרים הביתה ומרגישים קצת יותר טוב בתוך הבגדים האזרחיים. ״כולם שאלו אותי כל הזמן״, הוא מספר. ״היה סטלבט, היו צחוקים, הייתה רצינות, היה הכול ביחד״. היום הוא מביא את אותן שיחות להרצאות שהוא מעביר לקהלים צבאיים, ביטחוניים ועסקיים. ״כשאני עומד על הבמה, אני מביא את עצמי לידי ביטוי״, הוא אומר. ״אני מספר את הסיפור שלי, אבל בצורה שאנשים יוכלו לקחת ממנו ערך״.

אחד המקומות בעולם האופנה שבהם קדם מזהה שינוי הוא דווקא אצל הגברים. לדבריו, רבים מהם רוצים להתלבש טוב יותר, אבל לא תמיד יודעים מאיפה להתחיל, מה מתאים להם או איך לעשות את זה בלי להרגיש שהם מתאמצים מדי. ״הרבה מאוד אנשים היו רוצים את הביטחון לעשות את הצעד הזה, להתלבש, להשקיע, להיות נאמנים לעצמם״, הוא אומר. אחרי המלחמה, הוא מרגיש שמשהו בחשש הזה התחיל להשתחרר: ״יש התעוררות מאוד גדולה. רואים את זה בגזרות, בצבעים, בבדים, בדברים היותר מעזים. אתה מבין שהחיים קצרים, אז למה שאני לא אנסה רגע?״

ועדיין, למרות כל הדיבור על צבעים, גזרות ומשמעות, הטיפ הראשון שלו הכי פשוט שיש: ״לא נוח, לא לובשים״. מבחינתו, נוחות היא לא פינוק. היא משפיעה על הביטחון, על שפת הגוף ועל איך אדם מחזיק את עצמו. ״נוחות פיזית היא נוחות מנטלית״, הוא אומר. ״זה משפיע על שפת הגוף שלנו, על היכולת הוורבלית שלנו, על השיח שלנו עם עצמנו, על הביטחון העצמי שלנו״.

הוא נותן דוגמה מעונת החתונות: שמלה יפה, איפור, שיער, השקעה שלמה, ובסוף נעליים שלא נוחות או בגד שצריך לסדר כל הערב. ״לא משנה כמה את יפה וכמה השקעת, בסוף אם זה לא נוח, כולם רואים שזה לא נוח. בגד צריך לשרת אותך. הוא צריך להתאים את עצמו אלייך, לא את/ה צריכה להתאים את עצמך לבגד״.

זו גם הסיבה שהוא לא מתרגש ממידות. ״כל העניין של מידות זה לא אמיתי. מידות זה עניין מתעתע. זה פיקציה״, הוא אומר. ״אני יכול עכשיו לייצר מכנס שלא יעלה על בן אדם מטר תשעים ולקרוא לזה מדיום, ואני יכול לייצר מכנס שלא יעלה על בן אדם מטר שבעים ולקרוא לזה מדיום. אין תו תקן״.

במקום להיתקע על האות שעל הטיקט, הוא מציע לבדוק מה באמת יושב נכון. ואם צריך, ללכת לתופרת. לא כי הגוף בעייתי, אלא כי הבגד לא תמיד נבנה בשבילך. ״רוב האנשים במדינת ישראל צריכים לקחת בגדים לתופרת״, הוא אומר. ״הבגדים מגיעים ממקומות שלא בהכרח בנויים לפי הגובה שלנו, הגוף שלנו או המבנה שלנו״.

בסוף, קדם לא מציע לאנשים להתלבש יפה יותר רק כדי שיחמיאו להם. הוא מדבר על בגדים ככלי יומיומי, כזה שיכול לעזור לאדם להיכנס לחדר אחרת, לצאת לדייט אחרת, לעמוד על במה אחרת, או פשוט להתחיל בוקר בתחושה קצת יותר טובה. ״אם אנחנו לא נאמנים לעצמנו, אז לאיזה עבודה נגיע? לאיזה זוגיות ניכנס? לאיזה דייט נצא? איך היום שלנו ייראה, כמו מה שהסביבה שלנו רוצה, או כמו שאנחנו רוצים?״

אחרי תקופה ארוכה שבה כל כך הרבה ישראלים התלבשו מתוך פקודה או מצב חירום, הבחירה בבגד אזרחי יכולה להיות פעולה קטנה של חזרה לעצמך. רגע אחד מול הארון, שבו אפשר לבחור מה ללבוש, ואולי גם קצת מי להיות באותו היום.