״מאז הקורונה אנחנו נמצאים ברצף של שיבושים ומשברים לאומיים. זה מצב מאוד לא אידיאלי להתנהלות במדינה, ובמיוחד לתלמידי תיכון שניגשים לבחינות הבגרות״, אומר אופיר מאנע, בן 19 מקיבוץ בית קמה, כיום סטודנט להנדסת נתונים באוניברסיטת בן גוריון, שרק לפני כשנה היה בעצמו תלמיד בתיכון מבואות הנגב שבקיבוץ שובל.
במסגרת עבודת הגמר שלו בחן מאנע את תחושותיהם של תלמידים מעוטף עזה ומאזורים נוספים בארץ בחודשים שלאחר טבח ה־7 באוקטובר, בעיצומה של המלחמה ובתקופת בחינות הבגרות. המחקר, שזיכה אותו במקום השני בתחרות הארצית "מדענים ומפתחים צעירים בישראל", שמארגן מוזיאון המדע בירושלים ע"ש בלומפילד, ביקש לברר מה מאפשר לתלמידים להרגיש שהם מסוגלים להתמודד עם הדרישות הלימודיות גם בתקופה של משבר מתמשך.
במרכז המחקר עמד המושג "חוללות עצמית אקדמית", כלומר תחושת המסוגלות של תלמיד לבצע בהצלחה משימות לימודיות. ״זו בעצם התחושה של התלמיד שהוא מסוגל להתמודד עם מבחן, מטלה או אתגר לימוד, מסביר מאנע. ״אחת המטרות של מערכת החינוך היא לחזק את תחושת המסוגלות הזאת, משום שהיא קשורה להצלחה בבגרויות, בפסיכומטרי וגם בהמשך הלימודים באוניברסיטה״.
המחקר, שכותרתו "בגרויות בצל מלחמה: חקר הקשר בין משאבים פנימיים וחיצוניים לבין חוללות אקדמית", התבסס על מדגם של 148 תלמידות ותלמידי תיכון מרחבי הארץ. המשתתפים חולקו לקבוצות לפי מקום מגוריהם, כאשר קבוצת המיקוד המרכזית כללה תלמידים מיישובי עוטף עזה שבהם התרחשה לחימה בפועל.
אופיר מאנע: "אם המטרה הייתה רק ציונים, היה אפשר לתת לכולם 100. אבל יש משמעות גם לתהליך שהתלמיד עובר בדרך"
התלמידים מילאו שני שאלונים. בראשון הם התבקשו להעריך את תחושת המסוגלות האקדמית שלהם במהלך 2024, לאחר ה־7 באוקטובר ובעיצומה של המלחמה. בשאלון השני הם התבקשו להיזכר ולהעריך כיצד הרגישו לפני הטבח. הממצאים הצביעו על ירידה בתחושת המסוגלות האקדמית בקרב תלמידים בכל רחבי הארץ, אך בקרב תלמידי העוטף נמצאה ירידה חדה במיוחד.
בקרב תלמידים מאזורים אחרים בארץ – מי שדיווחו על תחושת מסוגלות גבוהה לפני המלחמה נטו לשמור עליה גם במהלכה. בקרב תלמידי העוטף, הקשר הזה לא נמצא באופן מובהק. ״זה שהייתי חזק לפני המלחמה לא אומר שאהיה חזק במהלכה״, אומר מאנע.
האם התאמות לימודיות באמת עוזרות?
משתנה נוסף שנבדק במחקר היה האופן שבו התלמידים תפסו את ההתאמות הלימודיות שניתנו להם במהלך המלחמה. משרד החינוך העניק לתלמידים באזורים שונים התאמות בבחינות ובדרישות הלימודיות, במטרה לצמצם את הפגיעה שנגרמה בעקבות הלחימה, פינוי מבתים ושיבושים בשגרת הלימודים.
מאנע בחן כיצד התלמידים תפסו את ההתאמות הלימודיות שניתנו להם, ואם ראו בהן מענה מועיל או כזה שאינו מספק את צורכיהם. לדבריו, תלמידי העוטף לא הביעו בהכרח חוסר שביעות רצון רב יותר מתלמידים באזורים אחרים, אך בקרבם נמצא קשר מובהק בין תפיסת ההתאמות כלא מספקות לבין תחושת מסוגלות אקדמית נמוכה יותר בזמן המלחמה. כלומר, תלמידים שהרגישו כי הסיוע שקיבלו לא תאם את מצבם ואת הקשיים שעמם התמודדו, נטו לדווח גם על קושי רב יותר להתמודד עם המשימות הלימודיות.
הממצא הזה העלה אצל מאנע שאלה רחבה יותר בנוגע לתפקידו של משרד החינוך בזמן משבר. ״מה המטרה של מערכת החינוך בתקופה כזאת? האם המטרה היא רק שהתלמידים יקבלו ציונים גבוהים, או שהם גם ירגישו שהם מסוגלים להתמודד?״ הוא שואל. ״אם המטרה הייתה רק ציונים, היה אפשר לתת לכולם 100. אבל יש משמעות גם לתהליך שהתלמיד עובר בדרך״.
איך בונים תחושת מסוגלות?
לצד ההתאמות הלימודיות, שאותן הגדיר מאנע כמשאב חיצוני, המחקר בחן גם משאבים פנימיים שעשויים לסייע לתלמידים. המרכזי שבהם היה תקווה. אלא שבמקרה הזה תקווה אינה רק אמונה כללית ש״הכול יהיה בסדר״. בספרות המחקרית היא מוגדרת כיכולת של אדם להציב לעצמו מטרות, לזהות את המשאבים שעומדים לרשותו ולבנות דרכים שונות להשגתן.
״אדם בעל תקווה גבוהה יודע להגדיר לאן הוא רוצה להגיע ואיך הוא יכול להגיע לשם״, מסביר מאנע. ״אם דרך אחת נחסמת בגלל משבר או קושי, הוא מסוגל לחשוב על דרך חלופית ולא לוותר על המטרה״.
מאנע בנה מודל שנועד לבדוק אילו משתנים מנבאים בצורה הטובה ביותר את תחושת המסוגלות האקדמית של התלמידים במהלך המלחמה. לדבריו, בכל הקבוצות שנבדקו, התקווה הייתה המשתנה שנמצא כבעל הקשר החזק ביותר לתחושת המסוגלות.
אופיר מאנע: ״במצבי משבר נדרש שילוב בין התאמות לימודיות לבין חיזוק המשאבים של התלמידים, כמו משאב התקווה. אלה שני דברים שחשוב מאוד לעשות במקביל״
המשמעות המרכזית של המחקר היא שבתקופות משבר לא ניתן להסתפק בסוג אחד של מענה. ״במצבי משבר נדרש שילוב בין התאמות לימודיות לבין חיזוק המשאבים של התלמידים, כמו משאב התקווה. אלה שני דברים שחשוב מאוד לעשות במקביל״.
לדבריו, אם מטרת משרד החינוך היא לשמור על ציונים גבוהים בבחינות הבגרות בזמן משבר, התאמות לימודיות הן אסטרטגיה מתאימה, אך לא מספיקה. ״אפשר לראות שציוני התלמידים בבתי הספר בעוטף במהלך המלחמה לא נפגעו״, הוא אומר. ״אבל אם תלמיד נתקל בקושי, צריך גם לחזק את התקווה שלו. התלמיד צריך לראות את הכישלון ואת האתגר הלימודי כחלק בלתי נפרד מהתהליך. לפי הספרות המחקרית, כך מחזקים חוללות״.
מהתיכון לאוניברסיטה
מאנע רואה גם את התהליך שעבר כתלמיד וכחוקר כדוגמה למסקנות המחקר שלו. במהלך העבודה הוא נדרש להתמודד עם אתגרים, לטעות, להיכשל, לשאול שאלות ולחקור, עד שהצליח להציג פרויקט שהוא שלם אתו. כיום, בזמן לימודיו באוניברסיטה, הוא סיים לעבד את העבודה למאמר אקדמי שמעמיק את המחקר.
על זכייתו במקום השני בתחרות "מדענים ומפתחים צעירים בישראל", מאנע קיבל גם את האפשרות לייצג את ישראל בפורום הכישרונות השווייצרי. בפורום צפויים להשתתף עשרות צעירים מרחבי העולם, שידונו בסוגיות גלובליות ויציעו להן פתרונות. בנוסף זכה מאנע בפרס "גור אריה" של החינוך ההתיישבותי, ואף הציג את עבודתו בפני כ־30 מנהלות ומנהלי בתי ספר.
מבחינתו, ההישג המשמעותי ביותר של המחקר לא יימדד רק בפרסים או בפרסום אקדמי, אלא בשאלה אם המסקנות שלו יגיעו בסופו של דבר אל התלמידים עצמם. ״להציג את העבודה בפני מנהלי בתי ספר בעוטף היה משמעותי מאוד עבורי״, הוא אומר. ״אפילו אם מנהל אחד יקיים בעקבות המחקר שיחה עם מורה, והשיחה הזאת תעזור לתלמיד שפונה מביתו או נפגע בעקבות המלחמה, זה יהיה מדהים״.
