בחודש שעבר נפתחה לציבור הרחב התערוכה ״מרחבי הספר״ בגלריה לאמנות במכללת ספיר, אשר נמצאת בבניין 3. התערוכה היא הראשונה בסדרה החדשה ״מעטפות״, שבמסגרתה יוצרים מוזמנים לעצב מחדש את חלל התצוגה.
הפתיחה מסמלת שלב חדש בגלריה בניהולה של האוצרת הנכנסת לאה אביר, מרצה במחלקה לאמנות, בעקבות השינוי המבני והפיכת בית הספר לאמנות למחלקה אקדמית בראשות ד"ר אורית בולגרו. מטרת הגלריה לפי אביר היא ״להזמין וליזום דיאלוג ושיתופי פעולה; לחדד את הממד הלימודי-אקדמי של הגלריה, ובעיקר – לבסס את התכנים שלה על המיקום הממשי והרעיוני שלה במעגלים השונים, בהתמקדות על ההקשר האקדמי ועל העוטף והדרום״.
חלק מזהות אקדמית ומעורבות חברתית
עבור אביר, המינוי לאוצרת הגלריה אינו מפגש ראשון עם החלל. בעבר כבר אצרה בגלריה את התערוכה הקבוצתית ״מיזוג אופקים״, ובשנים שבהן לימדה אוצרות במכללה, אצרה תערוכות שונות יחד עם הסטודנטיות כחלק מהקורסים.
״חשוב לנו להבין את סדר היום של המכללה כגוף חושב, פועל וחוקר, להזמין וליזום דיאלוג ושיתופי פעולה; לחדד את הממד הלימודי-אקדמי של הגלריה, ובעיקר – לבסס את התכנים על המיקום הממשי והרעיוני שלה בהקשר של העוטף והדרום"
״כשנכנסתי לתפקיד השנה היה ברור שיש כאן התחלה חדשה, לצד המשך של ערכים שהגלריה נשאה איתה כמו רלוונטיות לשדה האמנות המקומי ומעורבות חברתית״, מסבירה אביר. ״המחשבה על הגלריה כיום היא כחלל שלא רק מציג תערוכות, אלא גם מארח, מכנס, זמין ורלוונטי למחלקות השונות במכללה. חשוב לנו להבין את סדר היום של המכללה כגוף חושב, פועל וחוקר, להזמין וליזום דיאלוג ושיתופי פעולה; לחדד את הממד הלימודי-אקדמי של הגלריה, ובעיקר – לבסס את התכנים על המיקום הממשי והרעיוני שלה בהקשר של העוטף והדרום״.
את הפרויקט הנוכחי מובילה המעצבת אביגיל ריינר, שהזמינה להתארח בו את האמנים הילה עמרם, שחר קורנבליט, טל דותן, דרור היבש, גיא גולדשטיין, תומר ספיר, יהונתן ריינר ואיתמר חפץ.
בסדרת התערוכות מעטפות, בכל תערוכה מדמיין/ת יוצר או יוצרת את חלל הגלריה מחדש, ומזמין אמניות ואמנים נוספים להתארח בו ולהציג בו מעבודותיהם/ן. כל תערוכה מהווה בסיס רעיוני ופיזי למפגש ולשיתוף פעולה, שבו העבודות משתלבות זו בזו ויוצרות עושר אמנותי רב-שכבתי. התפיסה החדשה של החלל רואה בגלריה הרבה מעבר לאולם תצוגה; היא פועלת כמרחב חינוכי, כחלל התכנסות וכאבן שואבת לקהילות השונות של מכללת ספיר והסביבה.
מגלריה לספרייה: ״מרחבי הספר״ כחלל היברידי
בתערוכה הראשונה בסדרה, ״מרחבי הספר״, האמנים שהוזמנו להציג מתייחסים אל מרחב הגלריה והספרייה כאלמנט ממשי ורעיוני כאחד, תוך עיסוק בנושאים של זיקה לידע, קדושה, כריכה, שימור ומקצב.
ריינר (45), בוגרת בצלאל, בעלת תואר שני במחקר תרבות ואשת סגל ב-HIT עוסקת שנים בעיצוב ספרי אמן וקטלוגים במסגרת הסטודיו שלה לתחום התרבות והאמנות. החיבור שלה לתערוכה הנוכחית בספיר נולד מתוך עבודה משותפת רבת שנים עם אוצרת הגלריה לאה אביר, לצד היכרות עם ראש המחלקה לאמנות ד"ר אורית בולגרו.
בשיחה עם ספירלה צללה ריינר אל הסיפורים העמוקים, החומרים והמשמעויות שעומדים מאחורי היצירות השונות המוצגות בחלל, שחלקן מופיעות כאן.
״האמנים שהזמנתי לתערוכה הם יוצרים ששיתפתי איתם פעולה בעבר כמעצבת, או כאלה שאנחנו יוצרים יחד״, מסבירה ריינר. ״מתוך ההיכרות איתם, בחרתי עבודות שמתייחסות למושגי היסוד של הספר והספרייה״.
דוגמה מובהקת לכך מופיעה כבר בתמונה הראשונה, המציגה את סדרת העבודות של איתמר חפץ: 12 כרזות של דיו על נייר שנוצרו במיוחד עבור התערוכה. חפץ, המגיע מעולם הקליגרפיה, מנסה לבחון מחדש את האות העברית ולפענח את ה-DNA של כתב הדפוס.
לצד העבודות של חפץ מוצגים תשעה רישומים חדשים של גיא גולדשטיין, אמן שעבורו עיצבה ריינר ספרי אמן בעבר. הרישומים של גולדשטיין עוסקים במושגי המקצב והמבנה, רכיבים יסודיים בחוויית הקריאה והדפדוף, המקבלים כאן ביטוי חזותי על גבי הקיר.
״עם הילה עמרם אני עובדת הרבה מאוד שנים״, מספרת אביגיל ריינר. ״היא ושחר קורנבליט הציגו בגלריית בארי תערוכה בשם ״בנדרומין״ (כדור שינה) שנסגרה בסוף יולי 2023. התערוכה התעסקה באופן שבו הקיבוץ כביכול 'בוחר לעצום עיניים' ולא לראות את מה שקורה, החל מהלינה המשותפת וטראומות הילדות ועד למיקום הגיאוגרפי של בארי והמתח בסביבתו. זו הייתה תערוכה שלא הייתה קלה לעיכול עבור הקיבוצניקים. ואז קרה מה שקרה בשביעי באוקטובר: חלק מהעבודות נשרפו בגלריית בארי ולא חזרו מעולם, וחלקן נאספו עוד לפני כן". היצירות המוצגות בתמונות הן זכר למה שנשאר מאורח החיים שלפני האירוע.
לצד אלו, מוצגת בתערוכה עבודה שעושה שימוש בשולחנות ספרייה מקוריים (אובייקטים מסוג רדי-מייד) פורמייקה בחלקם העליון ועץ בחלקם התחתון), עליו מופיעים קשקושים של ילדים מקיבוץ בארי.
״השולחנות מדברים על המקום שבו כשנשמעת אזעקת 'צבע אדום', ילדים אמורים להתחבא מתחת לשולחן. כאן אנחנו מציגים את שולחנות הספרייה בגובה, כך שהמבקרים כבר נמצאים מתחתיהם. זה נוגע בשולחנות הלימוד והספרייה, ובאופן שבו במרחב הזה הם מקבלים משמעות אחרת של הגנה לצד השאלה האם הם באמת מגינים, או שהם עוד שנייה יפלו עלינו על הראש״.
יהונתן ריינר (שאינו קרוב משפחה של אביגיל ריינר), נוירולוג בכיר בבלינסון, הוא אמן יוצר. הוא מציג בתערוכה שתי עבודות שיצר בשיתוף פעולה עם עידו צ׳רני, מעצב שהיה סטודנט שלי בעבר: ׳המזרקה׳ שהיא תערוכה ותיקה שלו, ועבודה חדשה (המוצגת בתמונה) שעוסקת במרחב של ההשראה – הספר כמקור השראה. ״הוא עובד עם נייר מיוחד שהוא תרמי, ובעצם היצירה שלו נחשפת רק כאשר הטמפרטורה בגלריה משתנה. כלומר, בחום היצירה תיחשף, ובקור היא תיעלם. כך גם הצבעים של הנייר ישתנו מאדומים לירוקים לצהובים. הוא מתאר בעזרת היצירה הזאת את רגע ההשראה, כמו הרגע הזה בו אתה קורא ספר ויש איזשהו קצב לספר, אבל יש איזה משפט שתופס אותך והוא הופך להיות משהו מרכזי בחוויה שלך״, מספרת אביגיל.
תומר ספיר הוא אמן של גלריה שלוּש לאמנות עכשווית בתל-אביב והוא מתעסק הרבה מאוד בשאלה של שימור ושל קדושה. הוא מציג, בין עבודות נוספות שלו בתערוכה, עבודה בשם ״קיקלון״.
"זאת מילה שמופיעה פעם אחת בתנ"ך, וגם בשיר של ביאליק, שנקרא ׳אבי׳״. משמעות המילה היא חרפה גדולה, קלון או בושה. באמצעות שימוש בכתב היד של ביאליק, מציב ספיר סימן שאלה נוקב סביב המציאות הישראלית הנוכחית.
״דרך העיסוק בכתב היד, האמן שואל ׳האם בעידן שבו אנחנו נמצאים, בהקשר של החוקים שנכתבים, המלחמות והאירועים שקרו לאחרונה, אנחנו עושים פעולות שישמרו אותנו, או כאלה שזורעות קלון וכלייה עלינו?׳״, מסבירה ריינר. ״בהקשר של הספרייה, הספרייה בעבודות של תומר הופכת למשהו גדול יותר מעיסוק בספר, היא ייצוג שלנו כעם במובן הרבה יותר רחב, במיוחד בהקשר של ארון הספרים היהודי״.
לבסוף, מוסרת אוצרת התערוכה לאה אביר כי ״כפי שכבר התחלנו לעשות, נשמח לארח בגלריה אירועים ופעילויות של מחלקות ויחידות שונות במכללה ואנחנו מזמינות את הקוראות והקוראים להציע הצעות שנראות להן רלוונטיות״.
התערוכה פתוחה לקהל בכניסה חופשית עד ה-17 בספטמבר בבניין 3, סמוך לבניין הספריה.
- ניתן לשלוח רעיונות, מחשבות והצעות במייל gallerysapir@gmail.com
- או לדבר עם טל מרום, מנהל הגלריה החדש ולאה אביר ממחלקת אומנות במכללה.
