לא מוותרים על הילדים. זה המסר המרכזי שחודר במי שנכנס בשערי המרכז החדש לטיפול בעזרת בעלי חיים, שנחנך באחרונה בכפר איילים בשדרות. מטרתו של המרכז, שנפתח באופן רשמי ב-25 בפברואר, היא לטפל בנפגעי טראומה ביטחונית שחיים שנים ארוכות במציאות המורכבת שמאפיינת את העיר. “תמיד כשנכנסים לכאן ילדים, הם מתעסקים בשאלה מי שומר על החיות בלילה. זה נושא רציני, כי ילדים בשדרות כבר כמעט ולא ישנים לבד”, מספרת הגר שנל (47), יועצת ארגונית במקצועה ומי שעומדת בראש המרכז מטעם העמותה למען ילדים בסיכון, עמותת חוסן. “זה מרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים לנפגעי טראומה ביטחונית משדרות, שקם כדי לספק עוד ערוץ טיפולי במסגרת הטיפולים שניתנים כאן בעיר”, היא מסבירה.
טיפול בעזרת בעלי חיים כבר הוכיח את עצמו במקומות רבים ברחבי העולם. לאחר מבצע “צוק איתן”, החליט ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, בשיתוף פעולה עם עמותת חוסן, להרים את הכפפה ולהביא את הטיפול היעיל והיצירתי גם לעיר מוכת הקסאמים, ובכך להרחיב את סל הטיפולים שמוצע לתושביה. “כל מי שמוכר כנפגע טראומה בשדרות מקבל את הטיפול בחינם”, ממשיכה שנל, “התחלנו טיפולים כבר בדצמבר 2015 ואת הפתיחה הרשמית עשינו בסוף פברואר”.
“פתאום יש לילד תפקיד ואחריות”
הילדים שמגיעים למרכז יכולים לפגוש בשלל חיות כמו ארנבונים, אוגרים, שרקנים, עכברים, נחש אחד, תוכית – ואפילו מקלונים וייטנאמים. את המפגש של הילדים עם החיות מלווים עובדים סוציאליים, סטודנטים ומתנדבים וגם תלמידי תיכון ממסגרת “מחויבות אישית”. היעילות של הטיפול באה לידי ביטוי בקרב הילדים דרך ההשלכה הלא מודעת של בעיותיהם במהלך הטיפול בחיה. “זה היופי של הטיפול בעזרת בעלי חיים”, אומרת שנל, “הילדים מדבררים את החיות ודרכן הם מספרים את הסיפור של עצמם. אם ניקח לדוגמה את השרקנים, שזו חיה היסטרית שכל הזמן רוצה להישאר בבית שלה, אז ילד שהוא חסר ביטחון, ינסה בכל כוחו לעורר אצל השרקנים תחושת ביטחון כדי שהם יסכימו לצאת מהבית שלהם”.
לדברי שנל, התוצאות לא מאחרות להגיע. “יש כאן למשל ילדה בת 6, שהמטרה העיקרית של הטיפול שלנו איתה היא לעזור ולגרום לה לעבור לישון לבד ולא עם ההורים שלה. היא כבר שבועיים ישנה לבד”. המרחב הצבעוני והידידותי מאפשר מצד אחד טיפול פרטני של הצוות עם הילדים – שאורך כ-45 דקות למשך 24 מפגשים – וגם טיפול משפחתי של הילד עם ההורה. “ממצב שתמיד מטפלים בו, פתאום יש לילד תפקיד ואחריות והוא הופך להיות זה שמטפל, שזה דבר מאד מחזק”.
אל דבריה של שנל מצטרפת אור אושרי (21) המתגוררת עם בן-זוגה, סטודנט להנדסת חשמל, בכפר איילים שדרות, שם מוענק דיור מוזל לסטודנטים בתמורה להתנדבות שבועית. “אני נורא אוהבת בעלי חיים והחלטתי שזה מה שהכי מתאים לי לעשות”, היא מספרת. “התפקיד שלי במרכז הוא להרגיל את החיות לידיים, כדי שיהיה אפשר להיעזר בהן בטיפול”. אושרי, שטרם החליטה מה היא רוצה ללמוד באקדמיה, הושפעה לטובה מהחוויה הייחודית שעוברים הילדים. “בעקבות ההתנדבות במרכז החלטתי ללמוד עבודה סוציאלית כבר באוקטובר הקרוב. בעזרת הטיפול בבעלי חיים אפשר להגיע לרבדים מאוד עמוקים. גם עם ילדים וגם עם מבוגרים. ובכלל, מאז ומתמיד אני אוהבת חיות וגם רוצה לטפל באנשים – אז זה שילוב מעולה עבורי”.
ויש כבר תוכניות להרחבה
מבחינת שנל זוהי רק תחילת הדרך. היא כבר מתכננת את התרחבותו של המרכז לפינת חי, שתכלול גם עזים, חמור וכלבים – שייתנו מענה לכל תושבי האזור. “המטרה היא להפוך את המרכז שלנו למרכז מקצועי ונושם עם הרבה חשיבה על איך שהוא בנוי ומי האנשים שמטפלים בו. באתי להקים מרכז שיהיה מספר אחת”.
בתמונה בראש הכתבה – אור אושרי ומטפלת. צילום: אור אושרי
