צילום: חן שטרן

"נמאס כל הזמן לחיות בפחד"

פחד, בלבול, כעס, ולפעמים אפילו אדישות – מנהרת הטרור של חמאס שנחשפה השבוע בשטח ישראל הציפה תחושות מעורבות בקרב התושבים שחיים לאורך הגבול עם רצועת עזה. "אני מקווה שיעשו עם זה משהו, כי אני חיה פה כרגע ומטרידה אותי מאוד המחשבה שבונים מתחתיי מנהרות"

 

מיקה רני. צילום: ורד פוליאק

פחות משנתיים מאז אירוע חדירת המחבלים ליד ניר עם במהלך מבצע צוק איתן, נחשפה השבוע מנהרה נוספת בשטח ישראל, הפעם בגבול הדרומי עם רצועת עזה – בשטח המועצה האזורית אשכול. בתי העסק באזור שדרות אמנם ממשיכים לתפקד כרגיל ולא נרשם שינוי בולט כלשהו בשגרה המקומית. אך אירוע חשיפת המנהרה והשמדתה הציף מעל פני השטח את חששות התושבים ביישובי עוטף עזה מהאיום התת-קרקעי.

"אני מאוד מפוחדת, זה מלחיץ אותי אישית בעיקר בלילות, בגלל שמאוד שקט ואם פתאום אני אשמע רעשים מתחת לאדמה זה מלחיץ", משתפת מיקה רני (23), מלצרית בפאב "גרין פאב" בקיבוץ ניר עם. "אתה לא יודע מה לעשות, איך להתמודד עם זה. פתאום יצא לך ראש מתחת לבלטה של הבית, זה מפחיד".

לחששותיה מצטרפת עמית עמילוב (22) שעברה לאזור רק לפני מספר חודשים: "אני באה מאזור המרכז והתחושות שלי מאוד מעורבות. קשה לי עם המחשבה שיש פה מנהרות. מקווה שיעשו עם זה משהו, כי אני חיה פה כרגע ומטרידה אותי מאוד המחשבה שבונים מתחתיי מנהרות".

בתמונה: עסקים כרגיל במרכז החדש. צילום: חן שטרן

ליאורה שם טוב (18) מלצרית בקפה "גרג", משתפת במה שעובר עליה, מנקודת מבט של תושבת שדרות ותיקה: "אני לא יודעת אם המנהרות יותר מפחידות, אני רק יודעת שנמאס לי כבר – זה מה שאני יכולה להגיד, נמאס כל הזמן לחיות בפחד וכל הזמן לחשוד אם יקרה משהו, כל הזמן להיות בהיכון. לכל הילדים יש טראומות, גם ילדים שיגידו שאין ושזה לא עשה להם כלום, לכולם יש, כל מי שגדל בשדרות וחווה את זה יש לו איזושהי טראומה".

"כולם משדרים לחץ, לחץ אטומי – לא רק לחץ, אפשר להבין מאיפה זה בא כשאתה מרגיש שחולדות חופרות לך מתחת לאדמה", כך מתאר תושב שדרות אברהם אבו דרהם (53), את המציאות בדרום הארץ בעקבות גילוי המנהרה. "כל בור נותן הרגשה כאילו זאת מנהרה – אז כולם בלחץ", ממשיך אבו דרהם, אך מסביר שדווקא מבחינתו, התחושות שונות לחלוטין: "אני נקודתית נמצא במצב של אפתיות, לא מעניין אותי מה יהיה, זה לא אומר שאני מסתובב בחוץ בזמן 'צבע אדום' ומתחיל לרקוד הורה, אני נזהר, אבל נמאס כבר, מה עוד פעם אני אתחבא ואתחבא? מה שיהיה יהיה".

אברהם אבו דרהם: "כולם משדרים לחץ". צילום: חן שטרן

יונדב גרוסמן (26), סטודנט במכללת ספיר המתגורר בקיבוץ מפלסים הסמוך לגדר הרצועה, מצטרף לתחושות: "אני לא מרגיש שזה מאיים עליי", מצהיר גרוסמן ומסביר: "כמו שראינו בירושלים, כשהיה את הפיצוץ של האוטובוס זה היה מטר מהבית שלי, שם נגיד האיום הרבה יותר ממשי מאשר מנהרה שנמצאת 40 ק"מ מדרום לפה". אבל דווקא זוגתו של גרוסמן, תהילה דיאור (26), חושבת קצת אחרת ומסבירה למה המנהרות הן אכן איום ממשי לדעתה: "זה לא כמו רקטה, כשיש 'צבע אדום' אז אתה יכול להיכנס לממ"ד, אין לך מושג לאן זה מוביל משם, זה איום אמיתי והרבה יותר מפחיד מהקסאמים, כי אין לנו שום שליטה ושום דרך לדעת באמת איך נתגונן".

גרוסמן ודיאור. צילום: חן שטרן

דיאור מנסה להסביר מדוע דווקא הניסיון לשמור על שגרת החיים היומיומית הוא זה שגורם לאדישות בקרב תושבי הדרום: "אני חושבת שזה פשוט נוח לאנשים שחיים פה ובטח לסטודנטים שלא בחרו להעביר את מגורי הקבע שלהם לפה, להגיד שזה לא מאיים, כי יותר קל לנו לחיות פה באווירה טובה ונעימה של סטודנטים".

אודות

המלצת קריאה

זינוק של 34%: הסטודנטים ישלמו יותר על האבטחה השנה

אגרת השמירה עלתה בשנת תש"ף ל-310 שקלים לכל סטודנט, למרות שלדברי מאבטחים במכללה, כמות המאבטחים לא עלתה ולאחר שבסמסטר קיץ בתשע"ט קוצצו שעות האבטחה. המכללה: העלייה נובעת מהעלאת שכר המאבטחים