לפני שלוש שנים, קצת אחרי שנרשמתי ללימודי תואר ראשון בתקשורת החלטתי להוציא את הבשר מהתפריט היומי שלי. אלו שני תהליכים שהתחלתי בו זמנית ושאינם קשורים אחד לשני. התהליכים האלו אילצו אותי להתמודד עם שתי שאלות שעלו כמעט בכל שיחה עם אחד ממכריי: “אתה הולך להיות כתב?” ו-“אתה הולך להפוך לטבעוני?”. התשובה שלי לשתי השאלות היתה זהה: “בחיים לא”. היום, לגמרי במקרה ובדיוק שלוש שנים אחרי, בעודי כותב ל”ספירלה” אני מחליט לנסות טבעונות. אז נרשמתי ל”אתגר 22+”.
אז מה זה בעצם “אתגר 22+”? מדובר על קבוצת אנשים שהחליטו למתג את מחדש את המאבק להנחלת הטבעונות בקרב האנושות. במקום לצעוק על אנשים את משנתם, הם החליטו להכניס אותם לתוך עולמם. קבוצת הפייסבוק של האתגר מאפשרת ליווי צמוד של מדריכים טבעונים מנוסים, ועשירה בהמלצות למתכונים טבעוניים, עצות לתזונה טבעונית נכונה ומגוונת ועוד. הדרך הזאת היתה מה שמשך אותי לאתגר. לגלות עולמות חדשים זה כיף, ועוד יותר כיף שלא צועקים עליך בדרך.
אתגר 22: המיזם שמנסה למתג מחדש את הטבעונות
אז החלטתי לקחת על עצמי את האתגר אחרי שלוש שנים בהן אני חי בלי בשר, מה גם, שאין ספק שהמילה “אתגר” גרמה לי ללכת על זה. כבר תקופה ארוכה שאני מתעניין בעולם של תזונה מן הצומח, וכחלק מהתזונה היומיומית שלי אני מרבה באכילת סלטים וירקות, וממעט במוצרי חלב. למרות זאת, אני מוצא את עצמי לא יכול בלי איזו פיצה מדי פעם, או אולי שוקולד מדי פעם, בשעה.
עברו כמה ימים מהרגע שאמרתי לעצמי “האתגר התקבל” ועד שנרשמתי באמת. לפחות ארבע פעמים עברו, בהם נכנסתי לטופס ההרשמה ומיד יצאתי. הרי אמרתי לעצמי שאני בחיים לא אהיה טבעוני, או כתב. בסופו של דבר מילאתי את הטופס וההרגשה היתה הכי מוזרה בעולם, הרגשתי שהעולם נעצר, שמשהו בתוכי מת. לוחץ על כפתור “שלח” ומול העיניים קפצה לי הודעה משמחת: “האתגר יתחיל בעוד מספר ימים”.
אני סוגר את המחשב והולך להביא פיצה. בכל זאת, אלו ימיי האחרונים כצמחוני. לאחר מילוי הטופס נרשמים לקבוצת הפייסבוק של האתגר הנוכחי “אתגר 22+ 2017 מרץ 2” כבוד! בקבוצה כבר אפשר לראות פוסטים של המדריכים באתגר, מברכים את פנינו ומצרפים לינקים רלוונטיים שנועדו להקל על כניסה לעולם הטבעונות – הרצאה למתחילים, רשימת קניות, מתכונים מומלצים וכו’.
התחלנו
הבוקר הראשון של האתגר הגיע, ואני מרגיש כמו סוכן סמוי שהונחת למשימה סודית בלב יערות הקינואה. למרות שעמוק בפנים אני באמת רוצה להתנסות בתזונה טבעונית, אני זוכר כל הזמן שאני במשימה – לכתוב על האתגר. לצידה של תחושת ה”טרול” שלא עזבה אותי במהלך האתגר, החלטתי כבר בבוקר הראשון לזנוח את הציניות ולנסות לזרום. כתבתי פוסט ראשון:
הפוסט הזה היה יריית הפתיחה מבחינתי. זה היה בבוקר יום שישי, ועוד כמה שעות אני נוסע לארוחת שישי אצל ההורים. לפני כמה ימים התקשרתי והודעתי לאמא שלי שאני הולך להיות טבעוני, היא לא כל כך אהבה את זה ומיד הרגעתי אותה ש”זה רק ל-22 ימים, אבל זה מתחיל כבר בשישי הקרוב, אז תדעי שאני לא אוכל בארוחת הערב מוצרים מן החי”. כמה שעות אחר כך אבא שלי התקשר אליי ודרש בשלומי, הוא שמע מאמא שעובר עליי משהו. באותו רגע הרגשתי כמו צרכן קנאביס שההורים שלו מאמינים שזה מתחיל בגראס ומסתיים במזרקים מלאים בהרואין בתחנה המרכזית. רק שפה אין הרואין, רחמנא ליצלן “הילד נפל לטבעונות”. הם בטח מצטערים שלא מנעו את הצמחונות שלי לפני שלוש שנים, חשבו שזה טרנד חולף.
מצד אחד, אני צמחוני כבר כמה שנים ומאמין שאין סיבה לפגוע בבעלי חיים בשביל לשים אותם או את החלב שלהם על הצלחת שלנו. מצד שני, עם איך שהסביבה שלי הגיבה להתנסות שלי בטבעונות, אני מעדיף לחפש את מוכר ההרואין הקרוב. אז באמת, קבוצת המדריכים באתגר היו מדהימים, המענה לכל שאלה היה מהיר, מגוון ונגיש. לא רק בשאלות בנוגע למתכונים, או האם מאכל מסוים טבעוני או לא, חלק גדול מהאתגר היה ליווי בהתמודדות עם הסביבה שלא מקבלת בקלות בכלל את הטבעונות בעולמה.
הפרדוקס הטבעוני
האתגר עצמו בנוי בצורה כזו, שבכל יום במשך 22 ימים יעלה לקבוצה אתגר יומי והמלצות ומתכונים איך ליישם את האתגר. לדוגמא, אתגר הטופו שהיה עבורי אבן דרך משמעותית ביחסים שלי עם הטבעונות. האתגר היה כמובן להכין משהו עם טופו ולפוסט שמבשר על האתגר התווספו תגובות של מדריכים שייעצו והמליצו על מנת הטופו המועדפת עליהם ובצירוף של מגוון מתכונים. בהתחלה התרגשתי ושיתפתי את הקבוצה כמעט בכל צעד, והוספתי תמונות לבקשת הקהל הרחב. התגובות היו חיוביות, תומכות ומחזקות ונתנו מוטיבציה להמשך.
למרות זאת, מהר מאוד איבדתי את הסבלנות לעשות אתגרים עם כולם. זנחתי את הקבוצה והתחלתי לשחק לבד בטבעונות. ברגעים שהייתי צריך ידעתי שיהיה למי לפנות. לאורך הדרך גיליתי שלל אפשרויות לארוחות מלאות, צבעוניות, ומזינות שאינן כוללות מרכיבים מן החי. גיליתי טעמים חדשים שעוררו לי את חוש הטעם (וגם את מערכת העיכול, ולא אפרט יותר) ואחרי השבוע הראשון, היה נדמה שאפילו הסביבה שלי התחילה לקבל את המצב החדש. או לפחות כך חשבתי.
השבוע השני היה ללא ספק הרדום ביותר, למרות הגילויים המרהיבים של המטבח הטבעוני החדש. ההתלהבות הבלתי נשכחת ממקושקשת הטופו הראשונה שלי, מחביתת החומוס וחלב השקדים שהכנתי לגמרי לבד עברו, ובשלב הזה הכנת האוכל הופכת למשימה די מתישה, אפילו לחובב בישולים כמוני.
השבוע השלישי והאחרון התחיל בכוחות מחודשים, בעיקר בגלל שהרגשתי את הסוף מתקרב. באופן אישי הרגשתי שצלחתי את האתגר, בעיקר בגלל היותי צמחוני חובב בישולים ואתגרים. הסביבה שלי, בניגוד אליי, היתה בלחץ שלא היה מבייש המתנה בחדר לידה. “נו, מתי זה נגמר?”, “אתה עוד טבעוני?”, “הא, עדיין השטות הזאת” ותגובות דומות. השבוע האחרון כבר היה בסימן של שליטה במטבח, ולמרות שהבישולים בהחלט יכולים להתיש כבר הרגשתי כמו כריש ששוחה בבריכת דגים.
בשורה התחתונה, אני מבין שנקודת הפתיחה שלי היתה שונה מעט משל אחרים. סיכוי גבוה שאוהבי הבשר יתקשו קצת יותר, אבל גם לזה ישנם תחליפים וצריך לקבל אותם בראש פתוח. אם תשאלו אותי, האתגר מתאים למי שמעוניין להתנסות בעולם הטבעונות ולפתוח את הראש, או למי שממש רוצה ומנסה לאמץ תזונה טבעונית וזקוק לעזרה. מבחינתי, גיליתי עולם חדש של אוכל שהסתתר לי ממש מתחת לאף. למרות זאת, כרגע אני חוזר להיות צמחוני יותר וטבעוני פחות, ומי יודע אולי תיתקלו בי באחד האתגרים הבאים.
