אצטדיון נתניה. בפעם האחרונה שהייתי כאן היה חם ודביק. המשחק התחיל ב-22:00, אבל כבר בשעה 18:30 הייתי על ההגה. ככה זה כשמתגעגעים. זרקתי עליי את החולצה הצהובה ומעליה סריג, מעליו ג’קט ג’ינס עם בטנה מפרווה ואת הצוואר כיסה הצעיף שמלווה אותי כבר שנים. הגעתי למרכז המסחרי שליד האצטדיון והיה ריח צהוב באוויר שנמהל בריח אדום בגלל הנוכחות של אוהדי סלביה פראג, היריבה שלנו בליגה האירופית. שתינו בירה והתחבאנו מהגשם על ספסל קרוב לאצטדיון, חיכינו שיעבור הזמן עד שיתחיל המשחק ונדהמנו מכמות הצ’כים האדומים שהתקדמו לעברנו.
ומה קרה בצד האדום של העיר? חן רבי עם הפועל נגד מרמורק
כשהגענו ליציע נדחקנו לתוך תור שמזמן איבד את הצורה הקלאסית להגדרת תור ומצאתי את עצמי עומדת דקות ארוכות ומצטופפת עם עוד 100 גברים. כשעליתי במדרגות אל היציע והאור הבוהק סנוור אותי, חזרה ההתרגשות לזרום בדמי. על המגרש התחממו הקבוצות זו לצד זו ואפשר היה להבחין בין הכדורגל הישראלי לאירופאי: הישראלים שיחקו מין משחק שכונתי על הדשא בזמן שהצ’כים באמת העלו את הדופק.
[Best_Wordpress_Gallery id=”4″ gal_title=”מכבי נגד סלביה”]המשחק התחיל טוב. מכבי שלטה במגרש, מה שהלחיץ את האוהדים הפנאטים של סאלביה שישבו בדממה ובאיפוק מוחלט כיאה לאירופאים. מולם ישבו הפנאטים הצהובים שמפולגים לאחרונה והתחלקו לכמה קבוצות של אוהדים שיושבים על הברזלים ביציע העליון בלי חולצה. הם צעקו בוז ושרקו כשהכרוז אמר “במשחק כדורגל אין מקום לגזענות” בזמן שהוא הקריא את רוח משחקי אופ”א. הם אפילו חיכו בסבלנות עד שהוא יקריא את המשפט בצ’כית, כדי שכולם יבינו על מה הם שורקים.
על הדשא התחיל להיות חם, והפנים האדומות של שוינפלד היו עדות לכך. בסוף המחצית, בדקה ה-45 בדיוק, קיבלנו גול מעצבן, כזה שהגיע בלי מאמץ ומכאן המחזה הפך לקשה לצפייה. המחצית השנייה היתה מביכה, השחקנים כבר היו עייפים והיה להם קשה לזוז, גם קרויף לא הצליח להציל את המצב עם החילופים שלו.
נראנו רע, הרגשתי רע, ובדיוק כשחשבתי שאנחנו לא יכולים עוד להידרדר – נכנס לשער עוד כדור של הקבוצה הצ’כית. הקהל היה טעון, צעק לשחקנים להתעורר וביקש מהם רק גול אחד. גם תוספת הזמן לא עזרה לנו וגרמה לי בעיקר להתפלל לכל מי שאפשר שסלביה לא תביך אותנו עוד יותר (כמו במשחק מול זניט). המשחק נגמר בהפסד 2-0. סלביה פראג ניצחה במשחק גורלי בשבילה ואנחנו הפסדנו בעוד משחק לא חשוב, חצי נחמה.
בדרך לאוטו כבר סיכמנו איך נוסעים ביום ראשון למשחק בחיפה. ככה זאת אהבה.
