הפזורה הבדואית בנגב. צילום: ליאורה בן צור

הקטל בכבישי הנגב: קיפוח או נהיגה רשלנית?

בכבישים רבים בישראל יש בעיית תשתיות המצריכה נהיגה בזהירות יתרה, אך בחלק ניכר מכבישי הנגב – ובמיוחד באלה הסמוכים לכפרים הבדואיים – יש אף צורך ב”עין שלישית”. הסכנה בכבישים אלה מומחשת היטב בנתונים: בעשור האחרון נפגעו 873 בני אדם רק בתוך הכפרים והעיירות בפזורה, כך לפי נתוני עמותת “אור ירוק”. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מ-2005 נפגעו 5,501 אזרחים בדואים, מהם נהרגו 300. לא לחינם מכונים חלק מכבישי אלה “כבישי המוות”.

צביקה אלעזרי, מנהל בטיחות באזור הנגב הדרומי, מספר כי לילד בדואי עד גיל 4 יש סיכוי גבוה פי 20 למות בתאונת דרכים, מאשר ילד אחר. לפי הנתונים, הסיכוי שצעיר בדואי יהיה מעורב בתאונת דרכים גדול פי שבעה מצעיר שאינו מהמגזר. אלעזרי מקדם בימים אלה תוכנית להגברת המודעות לבטיחות בדרכים בקרב הבדואים בנגב. התוכנית כוללת הדרכות בגני ילדים ובבתי ספר, ארגון כנסי אימהות, הדרכת אנשי הדת במסגדים ועוד.

סרטון שהופץ במגזר הבדואי מטעם הרשויות המקומיות בנגב להעלאת המודעות:

ח”כ יוסף עטאונה (הרשימה המשותפת), המתגורר באזור הנגב, אומר כי הנתונים האלה צריכים “להדליק נורה אדומה לכולנו, צריך להכניס תוכנית הסברתית במערכת החינוך, ולקדם את נושא הזהירות והבטיחות”. לדברי עטאונה, “המשטרה צריכה להיות מעורבת בתוך היישובים עצמם. אין ספק שיש בעיה של תשתיות, יש מקומות שאפילו אין בהם מדרכה, הפעולות הקיימות בתוך משרד התחבורה צריכות להיות יותר משמעותיות ביישובים, אפעל בנושא מתוך הכנסת”.

כביש המוות: חוסר זהירות וקיפוח

בעיר רהט נוהגים לכנות את הכביש המחבר בין רהט לכביש 6 “כביש המוות”, בשל מספר הקורבנות שגבה הכביש במהלך השנים. מדובר בכביש חד-נתיבי עם שוליים צרים המצריך נהיגה אטית וערנות מוגברת. בנוסף, הכביש מהווה נתיב מרכזי למשאיות גדולות המעבירות סחורה וציוד דרך כביש 6. כביש אחר ולא פחות מסוכן הוא כביש 25 המחבר בין רצועת עזה לצומת הערבה, ואחד מהכבישים הארוכים בארץ המחבר בין הכפרים הבדואיים לערים המרכזיות בנגב. וגם שם נפגעים עשרות ישראלים מדי שנה.

תושבת רהט הנוסעת ב”כביש המוות” ובכביש 25 מדי יום ומפנה אצבע מאשימה כלפי שני גורמים לתאונות הדרכים במגזר: צעירים הנוהגים בחוסר אחריות והיעדר תשתיות בכפרים. “הם יוצאים לשטח לכביש ראשי, אין צומת ולא תמרורים, לא מסתכלים ימינה ושמאלה”, היא אומרת, “בעירייה שלנו שמו באמפרים כדי למנוע נהיגה מופרזת וגם בנו כיכר בין רהט לשובל, ברהט קיימת מודעות לחשיבות של נהיגה זהירה, אבל קיימת רשלנות בעיקר בכפרים”.

כביש מספר 25, “כביש המוות”. צילום: ליאורה בן צור

לדבריה, “המדינה מזניחה את התשתיות בכפרים. פעם בשבוע אנחנו שומעים על תאונות דרכים והרוגים, ומי שנהרג בתאונות האלה הם בעיקר צעירים”. בהמשך לביקורת על הזנחת הכבישים היא טוענת כי “יש הבדל גדול בין תקציב לכפר ערבי, לבין תקציב לעיר יהודית, תראי איך בעומר הכביש נראה ותלכי ללקייה תראי איזה מסוכן”.

ישראל פטנה, תושב אופקים, הנוסע בכביש 25 מדי יום לעבודתו במתקן משרד הביטחון הממוקם באזור הנגב, מספר על חוויה מאתגרת ומסוכנת: “הכביש גרוע ומשובש מאוד, לפני כמה חודשים היתה שם תאונה קטלנית, זה כביש דו-סטרי, שני כלי רכב התנגשו האחד בשני. כדאי להוסיף תאורה בלילה, כי חשוך ברוב קטעי הכביש. הבדואים נוהגים שם איך שבא להם, אני מאמין שאם תהיה שם משטרה זה יהיה פחות מסוכן”.

“המדינה מזניחה את התשתיות בכפרים, פעם בשבוע אנחנו שומעים על תאונות דרכים והרוגים, ומי שנהרג בתאונות האלה זה בעיקר צעירים”

מדוברות המשטרה נמסר בתגובה כי “מתקיימת אכיפה סדורה כנגד עבירות של בריונות בכביש על פי ניתוח שנערך מבעוד מועד זאת לצד פעולות של הסברה וזהירות בדרכים. יש לציין כי המשטרה פועלת בשיתוף פעולה מלא ביחד עם הרשויות המקומיות והרשות הלאומית בכל הקשור לזהירות בדרכים ונהיגה נכונה וזהירה”.

סגור לתגובות.