מאת נוי גיא ונעה פישר
ההטרדה המינית הראשונה שחוותה ד”ר הגר להב, מרצה בכירה לתקשורת במכללת ספיר, אירעה כשהייתה רק בת תשע. גבר מבוגר הטריד אותה במהלך נסיעה באוטובוס. זה לא נגמר שם. כיום, היא מנתבת את החוויות הקשות שעברה כדי לסייע לנשים וגברים שעברו מקרים דומים, מתוקף תפקידה כנציבה למניעת הטרדות מיניות במכללה. ד”ר להב החליטה לפני שנה להגיש מועמדות לתפקיד ונבחרה כי הייתה המועמדת היחידה. “אני המטומטמת היחידה”, הכריזה בצחוק.
“לכל סטודנטית וסטודנט במכללה יש את הזכות לחיות בסביבה בטוחה, בסביבה שלא מטרידה אותו, מציקה לו או מקטינה אותו, לא על רקע מגדרי, לא על רקע מיני ולא על אף רקע אחר”, אמרה. אחרי שנה בתפקיד ד”ר להב גילתה שיש לה עוד הרבה מה ללמוד. “הבנתי שאני לא יודעת דבר על הטרדות מיניות ושרובנו לא יודעים. גיליתי שכנראה הטרדתי מינית בלי הפסקה, מחוסר תשומת לב ונהייתי הרבה יותר זהירה. אני חושבת שכולנו צריכים להיות יותר זהירים ורגישים”.
דלתה של ד”ר להב אומנם פתוחה ומקבלת, אך בפועל, סטודנטיות וסטודנטים עדיין חוששים לגשת להתלונן. לפי דוח תלונות על הטרדות מיניות בספיר בשנת הלימודים 2018-2017 שהוגש לוועדה לקידום האישה בכנסת, רק שלוש תלונות רשמיות הוגשו באותה שנה לנציבות. מהדוח עלה עוד כי באותה שנה נבדקו שני מרצים שסטודנטים טענו במשוביהם כי הם העירו הערות מיניות בשיעוריהם. נוסף על כך, עובד קבלן הורחק מהמכללה בשל ביצוע מעשה מגונה מול סטודנטית ועובד אחר הורחק בגלל התנהגות לא הולמת כלפי סטודנטית. כמו כן, הוצא מכתב אזהרה נגד סטודנטית שפרסמה תמונות לא צנועות של סטודנטית אחרת. בשנה הקודמת הוגשו שתי תלונות רשמיות, ולפני שנתיים לא הוגשה אף תלונה.
הנתונים האלו רחוקים מלשקף את המציאות, שלפיהם כמעט כל אישה עברה או תעבור בחייה הטרדה מינית, ואחת מתוך שלוש נשים נפגעת פגיעה מינית. גם ד”ר להב מסכימה עם כך. “חבל לי שסטודנטים נרתעים מהנציבות וכיום אני עובדת קשה כדי לשנות את זה. למשל, מהשנה הנוכחית, אנחנו עוברים על משובי הסטודנטים על המרצים, כדי לבדוק אם עולות אמירות שיכולות לרמוז שיש משהו לא תקין. כאשר אנו מגלים משוב בעייתי, אנו עושים בירור ומזמנים את המרצים, מבהירים להם את הדברים, ולעיתים נוקטים צעדים נוספים”.
ד”ר להב משוכנעת שבמכללה מתרחשים יותר אירועים שלא מדווחים. “אני לא חושבת שהגענו למצב שלסטודנטים קל ונוח להגיע לנציבות”. לדבריה, “המטרה היא שהנציבות לא תהיה הכתובת האחרונה, אלא הכתובת הראשונה. כלומר, אני רוצה להגיע למצב בו נוכל להגיע לכמה שפחות הטרדות מיניות ושכאשר סטודנטים ירגישו מוטרדים שידעו שיש נציבות חזקה שיכולה לעזור”.
“זה שלא נאנסתי זה בפוקס”
לפי ד”ר להב, אחת הסיבות למיעוט התלונות היא אי ידיעתם של הסטודנטים על קיום הנציבות ומי שעומד בראשה. “רוב הסטודנטים לא מכירים אותי, אין להם מושג מי אני. לכן אני מנסה להופיע בכל מיני אירועים וימי היערכות של סטודנטים ולהציג את עצמי, אך אני עדיין רחוקה מלהגיע למצב שכולם מכירים אותי”.
סיבה נוספת, לדבריה, קשורה בפחד של נשים וגברים להיחשף. “אנחנו עדיין נמצאים בתוך חברה שפעמים רבות מאשימה את הקורבן. כשאני יצאתי לתקשורת סביב סיפור של הטרדה מינית שחוויתי מצד בכיר ממני במקום העבודה, זחלתי במשך חודשיים-שלושה מתחת לבלטות עם תחושה מאוד קשה, מאוד בודדה”.
“החברה מאשימה את הקורבן”. סטיקרי הנציבות שמודבקים ברחבי המכללה (צילום: נוי גיא)
בשנת 2010 התראיינה ד”ר להב לתוכנית “המקור” בערוץ עשר וסיפרה כי עיתונאי “הארץ” יצחק לאור הטריד אותה מינית במערכת העיתון. עדותה נגד העיתונאי לא הייתה היחידה. לאור הכחיש את הטענות נגדו, ובמערכת “הארץ” אמרו כי אין לטענות נגדו בסיס. “הפרשה הזאת השאירה אותי מצולקת וגרמה לי לתהות אם באמת עשיתי צעד נכון בכך שחשפתי את הסיפור האישי שלי. אני לא אשפוט אדם שעבר חוויות כאלה ובוחר שלא להתלונן. גם אני הייתי סטודנטית, אני יודעת כמה מרצה יכול להיות מפחיד”, הסבירה.
אחת השאלות שעניינו אותי, כשילדיי היו קטנים, היא איך אני לא אגדל אנסים, איך אני אבטיח שהבנים שלי לא יהיו בשום סיטואציה שבה הם יאנסו מישהו או מישהי
ד”ר להב לא לבד. “נשים לא בטוחות בביתן, ברחוב, ובעבודה. נשים לא בטוחות. אנחנו רואים כמה נשים נרצחות, נפגעות אלימות. הדוקטורט שלי עסק בסיקור של אונס ולא מעט פעמים אנשים שאלו אותי אם אני מתעסקת בתקיפות מיניות בגלל שנאנסתי בעצמי. התשובה שלי הייתה ‘לא’, אבל זה שלא נאנסתי זה בפוקס”.
“אחת השאלות שעניינו אותי, כשילדיי היו קטנים, היא איך אני לא אגדל אנסים, איך אני אבטיח שהבנים שלי לא יהיו בשום סיטואציה שבה הם יאנסו מישהו או מישהי. למרבה הפלא אנחנו יודעים שיש סיטואציות שגברים אונסים נשים ואפילו לא מבינים שהם אונסים. החברה שלנו טובה בלהסביר לנשים איך הן צריכות להיזהר, אבל היא לא מסבירה לגברים מה מותר להם ומה לא. הנחת היסוד היא שאיכשהו הגברים אמורים לדעת לבד”.
אין מספיק משאבים לנציבות למניעת הטרדות מיניות
לפי ד”ר להב, החוק למניעת הטרדות מיניות מאוד מתקדם, אבל לא מעניק מספיק משאבים עבור הנציבות. “גיליתי גם שאין כסף. ן להיום, התקציב עומד רק על 8,000 שקלים”. ד”ר להב עצמה לא מקבלת שכר על תפקידה. נשיא המכללה, פרופ’ עמרי ידלין, הסביר כי המועצה להשכלה גבוהה היא שקבעה שתפקיד זה לא יקבל תגמול.
ובכל זאת, תקציב זה ילך בין היתר לסדנה מיוחדת שתחליף את הלומדה למניעת הטרדה מינית, שלטענת ד”ר להב, בעייתית וכלל לא ידידותית לסטודנטים. הסדנה תהיה פתוחה למחלקה לקולנוע, למחלקה לתקשורת וככל כנראה גם למחלקה לעבודה סוציאלית, ותספק מלגה ולא נקודות זכות. “הסטודנטים יכינו סרטונים שאורכם דקה. הצפייה בסרטונים תהיה חובה ותוכנם ייסוב סביב כל מיני היבטים של תקיפות מיניות. אנחנו נפיץ את הסרטונים במכללה גם באמצעות הוואטסאפ”, הסבירה ד”ר להב.
הסרטונים יוקרנו גם בפסטיבל קולנוע דרום, שבו מוקרנים בכל שנה סרטי גמר של הסטודנטים במכללה. נוסף על כך, תינתן הכשרה לסטודנטיות ערביות כדי שיוכלו ללוות סטודנטיות מהחברה הערבית שחוו הטרדה מינית ושיגבירו את המודעות במכללה כולה. “הסטודנטיות יהוו סוג של מדרגה אליי”, אמרה.
מה את ממליצה לסטודנטית או לסטודנט שעברו הטרדה מינית? “לפנות אליי לטלפון הפרטי שלי – 050-5510503. בגלוי, בסתר, באופן פורמלי, באופן לא פורמלי – כל האופציות אפשריות. אני מחויבת על פי החוק לטפל בכל דבר שמגיע אליי, כולל פניות אנונימיות”.