ליאם גבאי משדרות הגשים את חלומם של רבים – להשתלב בתקשורת הספורט בישראל – והוא עושה את זה כבר בגיל 14. עם רקורד של מעל ל-15 שידורים של משחקי כדורגל, שדר הספורט הצעיר במדינה כבר מסמן את היעד הבא: “החלום שלי הוא להיות אנליסט וסקאוט”.
את צעדיו הראשונים בעולם הכדורגל גבאי עשה במרחב הקלאסי, על כר הדשא, אך זה הלך קצת פחות טוב מאשר קיווה: “אני בא מבית של כדורגל. אבא שלי אוהד מכבי נתניה ואחי אוהד מכבי חיפה, אז הם די דחפו אותי. הייתי בחוגים ובקבוצות כבר בגיל חמש-שש. אבל אחרי כמה שנים של און אנד אוף הבנתי שחסרה לי היכולת להצליח בתחום וכנראה שכדורגלן אני כבר לא אהיה, אז חיפשתי דרך אחרת להשתלב בעולם הזה”.
ההזדמנות הגיעה מהר מהצפוי. במקום לככב על המגרש, תפס גבאי את כיסא הפרשן במשחקי ליגה ב’ המשודרים באתר האינטרנט של המקומון שדרונט. “יום חמישי אחד, אבא שלי, שהוא עורך המקומון, שאל אותי אם אני רוצה לבוא ולשדר איתו את המשחק של שדרות נגד ערד כי חסר לו פרשן”, נזכר גבאי. “ידעתי שיש לי פה הזדמנות גדולה. תראה, לפני כל העסק הזה הייתי ילד מאוד ביישן ומופנם. היו עוד שני שדרנים לצידי שהיו פחות בעניין של כדורגל. הייתי אמור לבוא ולזרוק הערות מהצד, בסגנון של פרשן שלישי. לא שמתי לב אבל מהדקה ה-40 התחלתי לשטוף את השידור. לא היה לי מושג מה השמות של השחקנים, אבל תוך כדי המשחק למדתי הכל. זה מטורף. במחצית כבר ידעתי את כל השמות, ואז כבר התחלתי לשדר ממש ולא רק לפרשן. להיות הנדב יעקובי של המשחק”, הוא אומר בחיוך.
יעקובי, יליד באר שבע ואחד מאנשי תקשורת הספורט הבכירים בארץ, טוען כי יש קושי לשבור את תקרת הזכוכית הדרומית: “כשאתה מתחיל בכלי תקשורת מקומיים בדרום, אף אחד לא מכיר אותם במרכז ואין להם מספיק חשיפה. אני, למשל, ניסיתי להתקבל לגלי צה”ל ולא הצלחתי. לא יודע למה, אולי בגלל שלא באתי מהעולם הנכון ואולי בגלל שלא הייתי מספיק טוב”. יעקובי שומר על מקום לאופטימיות: “אני חושב שזה מאוד השתנה בשנים האחרונות. אם תסתכל לאו דווקא בספורט – רינה מצליח או אמיר איבגי – שניהם הגיעו מבאר שבע. גם דני קושמרו. אפילו המנכ”ל של ערוץ הספורט גדל בדימונה. בסופו של דבר, אם אתה מספיק רוצה את זה, מספיק נלחם על זה ומספיק מאמין בעצמך – זה אפשרי. עובדה שיש הרבה אנשים שכן הצליחו”.
“חשוב לי לייצג את הדרום ואת העיר, בטח כשזה לא קורה הרבה שיש דרומיים בתקשורת הספורט הארצית”
כיליד העיר שדרות, גבאי מודע לכך שהדרך לתקשורת הספורט הארצית לא תהיה קלה: “אני חושב שאם אגיע להיות משהו באמת גדול בארץ, בתור אנליסט או עיתונאי ספורט ברמה של נדב יעקבי, זה יהיה גאווה עצומה לעיר ולדרום בכלל. אני מקווה להיות אחד כזה ואני חושב שיש לי סיכוי טוב. חשוב לי לייצג את הדרום ואת העיר, בטח כשזה לא קורה הרבה שיש דרומיים בתקשורת הספורט הארצית”.
איך השחקנים מגיבים לעובדה שילד בן 14 משדר את המשחקים שלהם?
“היה משחק שהלכנו לשדר את קריית מלאכי, משחק חשוב שמי שמנצחת בו עולה לשלב הבא של הפלייאוף. הגעתי, ובקריית מלאכי מי יכיר אותי? בהתחלה הלכתי לאפסנאי שלהם והוא שלח אותי למישהו אחר, ואז הלכתי לעוזר המאמן והצגתי את עצמי. הוא החמיא לי ורשם לי את ההרכב. חשבתי לעצמי, ‘מכירים אותי אפילו בקריית מלאכי’. כשמתחילים להכיר אותך פתאום זה נהיה לך מוזר, כי בהתחלה אומרים לך ‘מה אתה עושה פה?’ ואז עם הזמן אומרים לך ‘שב שם, אני אביא לך הכול’. זה שינוי”.
ואיך מגיבים החברים שלך?
“בהתחלה זה היה קצת מוזר, שאלו אותי מה אני עושה שם, והסברתי להם שאבא שלי היה צריך מישהו שיבוא לשדר. בוא נגיד שאין להם בעיה להיות בקשר עם מישהו שהוא מוכר. אז יש אנשים שאני באמת מרגיש שהם מפרגנים מהלב, ויש אנשים שאני קולט שזה נטו אינטרס”.
“יש אנשים שאני באמת מרגיש שהם מפרגנים מהלב, ויש אנשים שאני קולט שזה נטו אינטרס”
פרשנות המשחקים היא רק עוד שלב בדרך ליעד האמיתי שלו: “כרגע אני מאוד נהנה, אבל לשדר זה לא החלום שלי. הג’וק הזה, של להתעניין וללמוד נתונים על השחקנים, לא התחיל מזה. אחי הגדול חשף אותי לפודקאסט שנקרא ‘האנליסטים’, עם רפאל קבסה ועוד כמה חברים. זה פודקאסט שרץ כבר תקופה, והיום הם כבר בפרק 160. הייתי מהראשונים להאזין להם, והתחלתי לאהוב את מה שאומרים שם. פתאום, למשל, אתה שומע איזה מונח שנקרא XG ואתה הולך ובודק מה זה. זה החלום האמיתי, להיות אנליסט וסקאוט ולאו דווקא שדר או פרשן”.
מה אתה מאחל לעצמך לעוד עשר שנים קדימה?
“אני מאחל לעצמי שבעוד עשר שנים אסיים את כל הקורסים וארכוש את כל ההשכלה שאני צריך, ואהיה אנליסט וסקאוט של קבוצה בליגת העל”.
