מי מאיתנו לא שיחק “הגמד והענק” בימי בית הספר? ההתרגשות, הציפיה ולעיתים גם האכזבה מוכרות לכולנו מילדות. משלוחי המנות המושקעים (וגם אלו שפחות) הפכו חלק בלתי נפרד מחוויית חג הפורים של ילדי ישראל. ולא רק שלהם: יש אלפי מבוגרים שממשיכים לשחק במשחק האהוב גם כיום, אם כי בגרסה קצת אחרת.
קבוצת הפייסבוק “גמד ענק בין חברים, מכרים וזרים גמורים” מפעילה מאז 2014 את משחק הגמד והענק הגדול בישראל, שבו משתתפים קרוב ל-2,000 נשים וגברים מרחבי הארץ המחליפים משלוחי מנות לקראת פורים. המשתתפים במשחק הם גם גמדים וגם ענקים, השולחים ומקבלים חבילות. ההרשמה למשחק הנערך כעת נפתחה בתחילת פברואר. בסופה נערכה הגרלה בין כל המשתתפים – כאשר כל אחד מהם קיבל “ענק” משלו שבעבורו עליו להכין משלוח מנות מפנק, ומשמש בעצמו כ”ענק” של משתתף אחר. אחרי הפתיחה הרשמית של המשחק מתחיל שלב ההכנות: ה”גמדים” עמלים על החבילות שישלחו ל”ענקים”. מי שמעוניין בכך, יכול לצרף את פרטיו ביחד עם חבילת השי ולחשוף את זהותו בפני ה”ענק”.
“כל משתתף במשחק הוא עולם ומלואו”, מספר אביב בלומשטיין, שמנהל את המשחק השנה. לפני כחמש שנים הכיר בלומשטיין את הקבוצה בעקבות המלצה של חבר והחליט להירשם. “המשחק הזה הכניס לי עוד חג לחיים. עוד משהו להתרגש ממנו במהלך השנה”, הוא מסביר. מאז, הוא הקפיד להשתתף באופן קבוע ולהירשם לכל סבב. כשמגפת הקורונה הגיעה לישראל לקראת פורים 2020, החליטו מייסדי הקבוצה, אליה גרינפלד ויפעת מור, להשעות את המשחק לשנה בשל הקשיים הלוגיסטיים שהתעוררו. בלומשטיין חלק עליהם וסבר כי דווקא בתקופת הסגרים והבידודים היה חשוב להמשיך ולקיים את המשחק: “נקטתי בעמדה הפוכה מזו של המנהלים. אנשים זקוקים לזה, לדבר הקטן הזה שיכול לעזור לרומם את הנפש”.
בלומשטיין פתח קבוצה אלטרנטיבית במטרה להפעיל אותה רק כל עוד המשחק המקורי מושבת. “נרשמו מאות אנשים, היה מורכב לתפעל את זה. ישבתי מול המחשב במשך שעות”, הוא נזכר. השנה, רגעים לפני שהסבב השמיני היה אמור להיפתח, הודיעו גרינפלד ומור שלא יוכלו להמשיך ולתחזק את הפעילות מסיבות אישיות – והודיעו בפוסט שפרסמו כי הם מחפשים יורש שיוכל לקחת על עצמו את הניהול. “חבר’ה משנה שעברה התחילו לתייג אותי על הפוסט וחשבתי, למה שלא אקח את המושכות?”, מספר בלומשטיין. “זה מה שעשיתי, החלטתי לקחת את זה לידיים”.
אביב בלומשטיין: “אנשים זקוקים לזה, לדבר הקטן הזה שיכול לעזור לרומם את הנפש”
לאורך השנים התפתחו מספר מסורות סביב המשחק, ביניהן צילומי הדלתות (חלק מהמשתתפים מניחים את החבילה על יד הדלת, מצלמים ומעלים לקבוצה); “ריגול” ברשתות אחר ה”ענקים” ושרשור טרמפים מיוחד לחבילות שעושות את דרכן בין יישובים בישראל. לעיתים מתקיימות בקבוצה גם מסורות מצומצמות יותר. כך החל את דרכו “הארגז הנודד”, ארגז שעובר בין “ענקים” כשרק התכולה שבו משתנה: כל ענק משאיר בו את חותמו.
כדי שהמשחק והמסורות שהתפתחו סביבו יוכלו להתקיים, עובד צוות הניהול על הכנת המבצע השנתי ימים רבים לפני פתיחת ההרשמה. מאחר שמדובר באלפי שחקנים מדי שנה, ישנה חשיבות רבה לכל פרט, אפילו למילים הנבחרות בטופס ההרשמה. בלומשטיין מספר שכדי שהמשתתפים יוכלו להבין אחד את השני הוא נעזר בקופירייטרים ובלשונאים: “חשוב שכולם יבינו את השאלות בטופס ההרשמה אותו הדבר. בשנה שעברה לא ישנתי שלושה ימים”. את היועצים הלשוניים, כמו גם את עלויות תוכנת ההגרלה והניוזלטר שמאפשר שליחה מרובה של מיילים, מממן בלומשטיין מכיסו, אך מתחייב ש”כל עוד אני המנהל של המשחק הוא יישאר בחינם”.
רעות לוי: “זה כמו לפתוח מתנה. את לא יודעת מה מחכה שם ואיזה אדם יהיה ה’ענק’ שלך. יש אנשים שנכנסים ללב ברגע”
“אחד הדברים המיוחדים במשחק זה לגלות ענק זר לגמרי”, מספרת ריבקי קרופר בלקין המשתתפת במשחק ביחד עם ילדיה כבר חמש שנים. “בסוף אני מוסרת את החבילה בעצמי, אבל לא מגלה ל’ענק’ שאני ה’גמד’ שלו. מבחינתו אני רק השליח”. גם רעות לוי מתארת את ההתרגשות מההיכרות עם ה’ענק’: “התחושות ברגע הזה, כשנשלח הטופס עם הפרטים, זה כמו לפתוח מתנה. את לא יודעת מה מחכה שם ואיזה אדם תפגשי ושיהיה ה’ענק’ שלך. יש אנשים שנכנסים ללב ברגע”.
נוסף לאלפי הנרשמים מדי שנה, לוקחים חלק במשחק גם חברי קבוצת הפייסבוק שלא נרשמו מסיבות שונות. נועם כהן, המשחקת מאז שנתו הראשונה של המיזם, נאלצה לוותר על ההרשמה לאחר שילדה קרוב למועד: “חיפשתי דרך להרגיש חלק מהמשחק, אז פרסמתי פוסט וכתבתי שאוכל לעזור ברעיונות. הופתעתי לקבל באותה השנה חבילה למרות שלא נרשמתי. כתבו לי ש’אומצתי’. התרגשתי שמישהו חשב על זה בכלל וכשקיבלתי את החבילה היו לי דמעות בעיניים. הגמד המאמץ הכין לי בראוניז מעשה ידיו ועוגיות שטובות להנקה”.
“יש במשחק הזה ערבות הדדית ברמה שלא קיימת בשום מקום אחר. החשיפה הזו לאנשים יוצרת קשרים מדהימים”, אומרת לוי ומספרת איך אנשים שהיו זרים גמורים, הפכו לחבריה דרך קבוצת הפייסבוק. “יש לנו קבוצה בוואטסאפ, אנחנו קוראות לה ‘הגמדון העליון’ וחברות בה שש בנות. בכל שנה אנחנו מחליפות בה רעיונות למשלוחים”.
“יש במשחק הזה ערבות הדדית ברמה שלא קיימת בשום מקום אחר. החשיפה הזו לאנשים יוצרת קשרים מדהימים”
גם אורי מלכין, שהצטרף למשחק בפעם הראשונה בשנת 2017, שמר על קשר עם ה”ענקית” הראשונה שלו. “בכל שנה אני אוהב לחקור את ה’ענק’ שאני מקבל ולנסות להיכנס לחיים שלו, אבל את ה’ענקית’ הראשונה שלי לא אשכח. קיבלתי אותה שנתיים ברציפות ובשנה השלישית שלחתי לה חבילה נוספת, מסורת זו מסורת”, הוא מספר וצוחק. “היא התרגשה מהמחווה והחזירה לי חבילה שהכילה הרבה דברים שהכינה במו ידיה”.
מעוניינים להצטרף בשנה הבאה למשחק? ניתן להצטרף לקבוצה כאן.
