שוק התרופות מוצף בפתרונות להפרעות קשב וריכוז – ריטלין, אטנט, ויואנס, קונצרטה והרשימה עוד ארוכה. באופן רשמי, יש לעבור אבחון על מנת לקבל מרשם לתרופות הללו – אך סטודנטים שעמם שוחחנו מעידים כי ההליך אינו מסובך. “זה פשוט עולה כסף וזה טרטור”, מתארת קורל (כל השמות בכתבה בדויים), סטודנטית ממכללת ספיר. “רופאת המשפחה שלחה אותי לניורולוג, ואז הוא שלח אותי לאבחון. כחודשיים לאחר האבחון, חזרתי לנוירולוג, והוא זה שמחליט אם אתה זכאי למרשם או לא. המבחן עולה 500 שקל, אבל בזכות השתתפות קופת החולים שילמתי חצי מזה”. בנוסף לתשלום על האבחון, ישנו התשלום על התרופות עצמן.
מדובר בהוצאה לא פשוטה לסטודנטים, במיוחד כשהמינון בדרך כלל חודשי. לכן, מספרת קורל, לא מעט סטודנטים מלווים כדורים מחברים: “בקבוצת הווטסאפ של התואר קרה שמישהו שלח הודעה ושאל אם למישהו יש ריטלין או קונצרטה ויכול להביא לו”, היא מספרת. “האנשים מהאזור ענו לו ואמרו – באהבה”.
אפרת, אף היא סטודנטית בספיר, היא בין הסטודנטים שלא אובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז – אך הצליחו להשיג מרשם לתרופות די בקלות: “הלכתי לרופאה, ביקשתי בנחישות כדור לריכוז ואמרתי לה – ‘אם לא תביאי לי, אני פשוט אקח מחברה’. נראה לי שהיא הופתעה קצת מהגישה שלי, אבל שאלה איזה כדור אני רוצה. ‘את הכי טוב שלך, במינון הכי גבוה’, השבתי – והיא פשוט נתנה לי. מאז, אני נוטלת אטנט במינון של 30 מ”ג. אני זוכרת שקראתי בעיתון כלשהו ציטוט של מישהו, שאמר שהכדורים האלה הם כמו קוק עם מרשם”.
מרשם, שלפי מה שאת מתארת, קל להשיג.
”כל אחד יכול לחרטט באבחון. ברור שהגזמתי במבחן, כי לא רציתי שיקרה מצב שאני משלמת כל כך הרבה – ואני לא מקבלת מרשם”.
אלף שקל לריטלין
ברגע שאובחנתם כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, נראה שאף אחד לא מתעניין בתוקף האבחון שבידיכם. הראל, למשל, הציג לרופא המשפחה עם אבחון שעשה לפני שנים, בבית הספר – וקיבל מרשם ל-10 מ”ג בחודש. כשהרגיש שהמינון אינו מספיק לו, הוא פנה לנוירולוגית “והיא הביאה לי מרשם של 20 מיליגרם. אחרי שלושה חודשים, כשחזרתי אליה כדי לחדש את המרשם, ביקשתי שנעלה את הכמות ל-30 מ”ג. למרות שאין לי אבחון מעודכן, ברגע שאמרתי לה שאני קם מוקדם והכדור משפיע רק עד הצהריים, היא העלתה את המינון ל-40 מ”ג”.
“אני זוכרת שקראתי בעיתון כלשהו ציטוט של מישהו, שאמר שהכדורים האלה הם כמו קוק עם מרשם”
אבל מה עושים אותם הסטודנטים שאינם מאובחנים ועדיין מעוניינים בכדור שיעזור להם להיות בפוקוס, אבל לא מעוניינים להתחיל בתהליך האבחון או שלא נעים להם לבקש כדור מחבר? די פשוט, נכנסים לטלגרם – וקונים. זה מה שעשה הראל, כשהכדורים נגמרו וחידוש המרשם התעכב. “לא הייתה לי ברירה אלא לפנות לטלגרם”, הוא מספר. “מחיר המשלוח לא כלול במחיר התרופה, והוא יכול להגיע למחירים מופקעים, כמו 200-300 שקל. לפעמים יש מבצעים ואם אתה קונה כמות גדולה מספיק יש מצב שתקבל משלוח חינם”.
לדבריו, בשדרות יותר קשה להשיג כדורים מאשר במרכז הארץ. “במרכז הסוחרים אצלך תוך חצי שעה, אפילו פחות. בסוף מצאתי סוחר שהסכים לבוא לפגוש אותי באיזור. נפגשנו בתחנת דלק. הבחור הגיע בב-מ-וו לבנה, שילמתי לו 700 שקל על ריטלין והוא נסע. המחיר נקבע על ידי הסוחר, והוא נע בין 700 ל-1,000 שקל לחפיסה”. הפער בין מחירי הכדורים ללא מרשם בטלגרם לבין מחירם בבתי המרקחת, דרך מרשם, עצומים: קורל, למשל, מעידה כי היא משלמת על חפיסה של קונצרטה (36 מ”ג) בערך 80 שקל; הראל שילם על שתי חפיסות של ריטלין (10 מ”ג) בין 30 ל-40 שקלים – וחפיסת אטנט (30 מ”ג) עולה בסביבות 200 שקל.
סוחרים מפה לאוזן
למרות הפתרון שמספק הטלגרם, משיחות שערכנו עולה כי מרבית הסטודנטים שרוכשים כדורים חוששים להסתמך על אדם זר מעבר למסך – והם משיגים אותם דרך חבריהם לספסל הלימודים. הסחר הלא-חוקי הזה מתבצע מפה לאוזן, ובדרך כלל הכדורים נמכרים במחיר זול יותר מאשר בטלגרם. עבור המוכרים מדובר בהשלמת הכנסה משתלמת. ”עבדתי במהלך הלימודים לתואר והרווחתי 35 שקל לשעה”, אומרת אפרת. “אמרתי לעצמי, ‘למה לא למכור? גם ככה זה שוכב לי במגירה, אפשר לעשות מזה יופי של קופה’. בדקתי בטלגרם, וראיתי שמוכרים כדור במחיר אסטרונומי, שנע בין 80 ל-100 שקל לכדור בודד. מכרתי מספר פעמים לבחור שאני מכירה, במחיר של חמישים שקלים לכדור”.
גם יוני, סטודנט מאוניברסיטת בן גוריון, ניצל את העובדה שיש ברשותו מרשם כדי להתפרנס: “יש לי מרשם לאטנט, במינון של 30 מ”ג, אבל אני מצליח ללמוד בלי הכדורים. אין לי זמן לעבוד, אני עמוס בלימודים ויש לי חשבונות לשלם, אז למה לא למכור? אני מוכר כל כדור בשלושים שקל אבל רק לאנשים שאני מכיר. הדבר האחרון שחסר לי זה שיעצרו אותי”.
“זה הופך אותי לרובוטית, מבטל את כל החשקים והרעב, אני מרגישה צימאון ורק רוצה לעשן”
משתמשים רבים בכדורים הללו מעידים כי הם הופכים את חייהם לקלים יותר ומאפשרים להם להגיע להישגים בלימודים. ”אתה מרגיש חד יותר. אתה גם מתרכז וגם נהנה”, מספר הראל. “הייתי לוקחת אטנט לפני שיעור סטטיסטיקה ביום ראשון בבוקר”, נזכרת אורלי, “ואחרי שלקחתי את הכדור, כאילו סטטיסטיקה הפך לדבר הכי מעניין כרגע שהעולם יכול להציע לי. אני זוכרת שהרגשתי ממש כל כך שונה עם הכדור. הכול פתאום יותר מעניין ויש לך מוטיבציה יותר גבוהה”.
עם זאת, לא הכל ורוד – ולא כולם נהנים מהשפעה חיובית לאחר נטילת התרופה. כאחד שנטל ריטלין בעודו נער, הרגשתי כמו זומבי בהשפעת התרופה – ומייד הפסקתי ליטול אותה. קורל מכירה את התחושה: “זה הופך אותי לרובוטית, מבטל את כל החשקים והרעב, אני מרגישה צימאון ורק רוצה לעשן”. גם אורלי, סטודנטית מהמכללה, חוותה חוויה דומה: “זה לאט לאט מפיל אותך. ירדתי במשקל והעייפות החלה להצטבר. האנשים מסביבי לא אוהבים שאני על הכדור, כי אני מכונסת בתוך עצמי. זה כמו קוק, יש דאונים”.
