"חשוב להיעזר ולהתייעץ". הכניסה למרכז הנגישות

בכי, חרדה ובדידות: איך מתמודדים עם מצוקה נפשית בזמן הלימודים

שרון עזב את המכללה כי פחד להתמוטט מול כל הכיתה ("הרגשתי שזה גדול עליי"). לירון נתקפה חרדה כשהמרצה ביקש שתספר על עצמה ("זו הייתה סיטואציה סופר קשה") ואור המתרגלת נאבקת להישאר בשליטה מול הסטודנטים ("מתה מפחד שאפול מולם"). החזרה ללמידה פרונטלית קשה במיוחד למי שסובלים מדיכאון ומחרדות - אבל יש מי שיכול לעזור

“ביום הראשון של הסמסטר היו לי ארבעה קורסים ובכל אחד מהם המרצה ביקשה שנספר על עצמנו”, מספרת לירון (שם בדוי), סטודנטית שנה א’ במכללת ספיר. “זו הייתה סיטואציה סופר קשה עבורי, והרגשתי שהדבר היחיד שאני יכולה לספר על עצמי כרגע זה על החרדה שלי מכל מה שקורה סביבי. כמובן שלא אמרתי את זה, אלא זרקתי תיאור גנרי ומאולץ לאוויר”.

לירון מתמודדת כבר שנים עם חרדה ודיכאון. התמודדות נפשית שכזו מצריכה כוחות רבים. כשמוסיפים למשוואה הזו מגפה עולמית, בידודים כפויים והתחלת לימודים אקדמיים, הקושי הופך לגדול אף יותר. “כשנרשמתי ללימודים חשבתי שהם יהיו בזום או היברידיים, וזה הרגיע אותי כי הרגעים הקשים עבורי הם אלו שמלאים באנשים, בעיקר באנשים חדשים”, היא מסבירה. “כשהבנתי שהולכים לפרונטלי כבר הייתי מוכנה לבטל הכול, אבל בן הזוג שלי התעקש שארשם למכללה בכל זאת”.

“לפעמים אני יכול להרגיש שאני מתנתק מהמרחב הפיזי שאני נמצא בו ו’חי’ רק בתוך הראש שלי”

שרון (שם בדוי), בן 26 וסטודנט לשעבר במכללה, סובל מחרדה חברתית. הוא מחזק את דבריה של לירון בנוגע לקושי שבלימודים פרונטליים שחשים חלק מהסטודנטים המתמודדים עם קשיים נפשיים: “התחלתי את התואר מהזום וחשבתי שגם אסיים אותו בזום. כשהבנתי שחוזרים ללימודים פרונטליים הרגשות היו מאוד מעורבים. אני חושב שכולנו לחוצים ביום הראשון ללימודים, אבל אצלי הלחץ יכול להתבטא בדרכים אחרות”.

באילו דרכים למשל?

“בכי, גמגום, דפיקות לב חזקות. לפעמים אני יכול להרגיש שאני מתנתק מהמרחב הפיזי שאני נמצא בו ו’חי’ רק בתוך הראש שלי. בגלל שעברתי את זה הרבה במהלך החיים, רק הפחד שזה יקרה לי בכיתה מול כולם הספיק בשביל ‘לנהל’ אותי ביום הראשון. ובאמת הלכתי אחרי שעתיים הביתה. הרגשתי שזה קצת גדול עליי”

ואיך זה המשיך? הרגשת שיפור ככל שהימים עוברים?

“קצת. עדיין היו רגעים קשים מאוד אבל הכרתי חבר טוב שממש עזר לי בימים האלה. יצא לי גם קצת להיפתח אליו ולספר לו עם מה אני מתמודד וזה הקל עליי. ועדיין, אחרי בערך חודש החלטתי שאני עוזב את הלימודים”.

ניסית להיעזר בשירותים שהמכללה מציעה?

“כן. בתחילת השנה קיבלנו הרבה מיילים ממרכז הנגישות וגם יצרתי איתם קשר. הם מקסימים ובאמת עזרו, אבל יש לי מעטפת חיצונית חזקה ואני מטפל בעצמי גם מחוץ למכללה, כך שהטיפול בתוך המכללה היה יותר שולי עבורי”.

מחסום הבושה

במקרים רבים, הסובלים מבעיות נפשיות לא ממהרים להיחשף ולספר עליהן. ”יותר קל לדבר עם אנשים על זה שיש להם ציפורן חודרנית או בעיה בלב. לאנשים פחות נעים משום מה לדבר על דברים שהם מתמודדים איתם נפשית”, אומרת אריאלה הלווינג, ראש מרכז הנגישות לסטודנטים וסטודנטיות במכללת ספיר.

“מעצבן אותי לשמוע מישהי אומרת ‘אני בדיכאון’ בגלל שקיבלה 80 במבחן. דיכאון זה כל כך הרבה יותר מזה”

מכיוון שהקשיים הנפשיים הם ‘שקופים’ ולא גלויים לעין כמו נכות חיצונית, רבים מהסובלים מהם חוששים שאם יספרו על כך – הם ייתקלו בזלזול. “מעצבן אותי לשמוע מישהי אומרת ‘אני בדיכאון’ בגלל שקיבלה 80 במבחן. דיכאון זה כל כך הרבה יותר מזה. אני לא רוצה שיצמצמו את מה שאני מרגישה, אז אני מעדיפה לשמור לעצמי”, מודה לירון. “אני חושבת שהתמודדות עם דיכאון וחרדה נכנסה יותר לתודעה בשנים האחרונות. בעיקר בזכות מפורסמים שמדברים על זה ומשתפים. מצד אחד זה מנרמל את השיח, אבל מצד שני גם קצת מקטין אותו”.

אדם שנפשו כואבת לא מתמודד אך ורק עם ההפרעה, אלא גם עם הסטיגמות שדוחקות את הדיכאון לפינה והופכות את הנושא לפחות מדובר. ”זה גורם לאנשים לשקוע בתוך עצמם”, מסבירה הלווינג. ”אנשים לא מרגישים בנוח לבוא לטיפול ולבקש סיוע”. הלווינג מעודדת סטודנטים להגיע למרכז הנגישות גם כאשר הם חשים מועקה קלה או לחץ ממציאות חדשה. ”לא צריך להגיע למצב של דיכאון. למען איכות החיים שלנו, חשוב להיעזר ולהתייעץ”.

מרכז הנגישות מסייע לסטודנטים שפונים אליו במגוון דרכים וכלים. כך, למשל, המרכז מציע סדנאות, חונכות ומלגות. ”ישנה רפרנטית מטעם משרד הבריאות וחברת נת”ן, המלווה אישית סטודנטים בעלי הכרה של 40 אחוזי נכות על בסיס נפשי, ועוזרת להם למצות את הזכויות המגיעות להם”, מדגישה הלווינג. לדבריה, לסטודנטים שעומדים בתנאי הזכאות לכך, משרד הדיקן אף מסבסד טיפול פסיכולוגי הכולל 12 מפגשים.

 

המרכז לשירות הפסיכולוגי במכללת ספיר | צילום: ליטל גלמן

“מתה מפחד ליפול”

אור (שם בדוי), מתרגלת באוניברסיטת בן גוריון, מבינה את הקושי שבחשיפת ההתמודדות: “הרבה אנשים חוששים להכניס את העולם הפנימי שלהם לתוך האקדמיה ומעדיפים שתהיה חציצה. אבל אני חושבת שהמודעות לכל מה שהנפש שלנו עוברת עולה ומתפתחת וגם המוסדות האקדמיים מגיבים לזה בהתאם, בעיקר אחרי השנתיים האחרונות והקורונה”. אור מבינה מה מרגישים הסטודנטים מתמודדי הנפש. גם היא מתמודדת עם התקפי חרדה ו-OCD: “כשהייתי סטודנטית ההתמודדות הייתה קלה יותר כי יכולתי להיעלם בהמון. היום אני בפרונט, מתרגלת קבוצות של 15-20 סטודנטים. מצד אחד, אני מתה מפחד שיהיה לי רגע שאני אפול מולם או משהו. מצד שני דווקא התפקיד והמחויבות משאירים אותי בשליטה”.

מעבר לשירותים המוצעים במרכזי הנגישות, את חושבת שהמוסדות האקדמיים צריכים לעשות יותר?

“אני חושבת שהכוח הוא בעיקר אצל המרצים והמרצות, שצריכים להיות נורא זהירים עם הסטודנטים שלהם. לא כל סטודנט רוצה להקריא ולא כל סטודנטית רוצה שיתבדחו עליה או איתה, וזה בסדר. הסגל האקדמי חייב לגלות רגישות לשנתיים המטורפות שהעולם עובר ולהבין שבכלל, אנשים באים מהבית עם התמודדות עצומה”.

“תשאלו אם אני בסדר”

שרון, כאמור, לא עמד בלחץ הנפשי והחליט לפרוש מהלימודים. אבל יש לו עצה לסטודנטים שאינם מתמודדים עם מצוקה נפשית: “אתם צריכים להיות מודעים יותר. שלא יחשבו שאם אני שותק או נמנע מלשבת על הדשא עם כולם אז אני סנוב. מספיק שמישהו אחד יבוא ויזמין אותי לשבת או ישאל אותי אם הכול בסדר – וכבר ארגיש טוב יותר”.

 

סובלים מדיכאון? התקפי חרדה? לחץ נפשי? אל תישארו לבד:

לאתר מרכז הנגישות של מכללת ספיר:
מייל: negishut@sapir.ac.il

אריאלה הלווינג, מנהלת המרכז:
מייל: ArielaH@sapir.ac.il | טלפון: 077-9802362

תמר ביטון, רכזת נגישות
מייל: tamarb@sapir.ac.il | טלפון: 077-9802365

אדן מצוינים, רכזת חונכות אקדמית, נציגת חברת נת”ן במכללת ספיר – טלפון: 050-9112052

חברת נת”ן – טלפון: 077-9802365

לעמותת ער”ן (עזרה ראשונה נפשית) – הקליקו כאן 

 

 

 

 

סגור לתגובות.