"תל אביב זה המקום שבו כל הדברים קורים. מי שמוצאים עבודה בדרום זה יחידי סגולה" | צילום: Shai Pal, Unsplash

"אני ממש לא רוצה לגור במרכז, אבל איזו ברירה יש לי? אין עבודה בהייטק בדרום"

המאמצים למשוך סטודנטים בתחומי ההייטק בדרום, עלולים להתנפץ מול המציאות התעסוקתית: הסטודנטים שלומדים באיזור מוצאים את עצמם נוסעים שעתיים רק כדי להגיע לעבודה במרכז, בנוסף ללימודים. "מתוך 250 סטודנטים במחזור, רק 10 עובדים בדרום". מה הפלא שהם לא רואים איך יישארו בדרום אחרי הלימודים?

"אני במקור מבאר שבע ועברתי למרכז רק בגלל העבודה. אני ממש לא רוצה לגור בתל אביב אבל איזו ברירה יש לי אם אני רוצה לעבוד בתחום?", תוהה דפנה (28), שלמדה לימודי תוכנה במכללת סמי שמעון. התחושה של דפנה משותפת לאלפי סטודנטים בדרום, שמגלים שלמרות הרצון שלהם לעבוד בהייטק ולהמשיך לחיות בדרום – המציאות לא מאפשרת את זה.

אוניברסיטת בן גוריון, מכללת ספיר ומכללת סמי שמעון הן רק חלק מהמוסדות האקדמיים המושכים סטודנטים רבים ללמוד בדרום. הסטודנטים שלומדים בדרום נהנים מרמת לימודים גבוהה, משכר לימוד מסובסד ומחוויה סטודנטיאלית שכמותה לא תמיד חווים סטודנטים הלומדים במרכז הארץ. אך לכל היתרונות האלה מתלווה חסרון אחד גדול: סטודנטים שלומדים מקצועות הייטק מתקשים למצוא מקומות עבודה בדרום במהלך התואר.

"בדרום מאוד מאוד קשה למצוא עבודה כי פשוט אין עבודות כל כך", מספר פלג פישגרונד (26), סטודנט להנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון. "מי שמוצאים עבודה בדרום זה ממש יחידי סגולה. יש בערך 250 סטודנטים בכל מחזור ואני מכיר פחות מעשרה שעובדים באזור הדרום. גם אלה שכן עובדים, עובדים בעיקר ב'אינטל' שזה בקריית גת. בתוך באר שבע עצמה זה נדיר למצוא עבודה בתחום".

"מנכ"ל לא ימקם את החברה שלו בבאר שבע, כשכל החברות נמצאות בתל אביב". פלג פישגרונד

המחסור בעבודות בענף ההייטק מאלץ את הסטודנטים למצוא מקומות עבודה במרכז הארץ, רחוק ממוסדות הלימוד והמגורים שלהם בדרום. "כל החברים שלי נמצאים איתי באותה סירה, חוץ מאחד שעובד בבאר שבע. כולם נמצאים על קו תל אביב-באר שבע", מוסיף פישגרונד. "אני עובד בחברה שנקראת 'גורילה לינק'. זו חברת סטארט אפ שקשורה לפתרונות תקשורת לחקלאות חכמה בעזרת תקשורת לוויינית. החברה נמצאת בתל אביב והשבוע שלי מתנהל בצורה מאוד בעייתית בגלל זה. בימים שאני עובד במרכז אני צריך לקום בשש בבוקר. בשבע אני כבר על הרכבת כדי להיות במשרד בשעה נורמלית. זה יוצא משהו כמו שלוש עשרה שעות מחוץ לבית, ותכלס אני עובד רק תשע שעות ביום הזה".

"אי אפשר באמת ללמוד ברכבת רועשת, צפופה ומלאה אנשים. זו פשוט לא אופציה" | צילום: שרון לוי

בנוסף לנסיעות הארוכות הגוזלות זמן יקר, נתקלים הסטודנטים בבעיות נוספות הקשורות בגיחות למרכז. "הקושי מתבטא גם ברמה הכלכלית. הנסיעות לא זולות אבל זה משהו שאתה חייב לעשות", אומר פישגרונד. "מבחינת זמן פנוי ללמוד למבחנים ולכתוב עבודות, זה מאוד תלוי בבוס. בשביל לעבוד מהבית צריך בוס שיבין ויספק לך את כל האמצעים כדי שתוכל לעשות את זה. אצלי הבוס מאוד מפרגן ועוזר אז יש לי המון מזל בקטע הזה".

"לא הצלחתי לשלב גם את הנסיעות, גם את העבודה וגם את הלימודים"

דפנה שילמה מחיר כבד על המרחק: "פשוט לא הצלחתי לשלב גם את הנסיעות, גם את העבודה וגם את הלימודים. הייתי צריכה לעבוד פעמיים בשבוע במרכז בזמן שגרתי בבאר שבע, והלך לי כל כך הרבה זמן על נסיעות. כולם אמרו לי ללמוד בנסיעה אבל את לא באמת יכולה ללמוד ברכבת רועשת, צפופה ומלאה באנשים. זו פשוט לא אופציה. לא הצלחתי לעשות את זה. הייתי צריכה לעזוב את מקום העבודה ובסופו של דבר לוותר על עבודה בכלל בזמן התואר. כמובן שגם זו פריבילגיה שהתאפשרה לי רק בעזרת תמיכה מההורים שלי".

פישגרונד לא אופטימי שהמצב הזה ישתנה. "תל אביב זה המקום שבו כל הדברים קורים. קל יותר להגיע מפגישה לפגישה, כי הכל שם", אומר פישגרונד. "מנכ"ל לא ימקם את החברה שלו עכשיו בבאר שבע, כשכל החברות שהוא צריך מסביב נמצאות בתל אביב".

סגור לתגובות.